הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגאסטינין זי"ע אמר פעם אחת בקול רם לפני כל קהל חסידיו: איתא בתוס' (ר"ה יז, ב): "מדת רחום הוא שלא בעת צרה, כי בטרם תגיע צרה הוא מרחם שלא תבוא, אבל חנון הוא שחונן בשעת הדחק לגמול הצועק, כדכתיב (ישעיה ל, יט) חנון יחנך לקול זעקך. ומדה זו, כביכול שבעל כרחו יש לו לחוס על הצועק אף שלא כדין, שנאמר (שמות כב, ב) 'והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני', כלומר, אע"פ שבדין בא העבוט בידך כי הלווית עליו מעותיך, אעפ"כ תשיבנו לו – כי אם יצעק אלי, המידה היא כן שאשמע צעקתו, לפי שחנון אני, ואיני יכול לראות בעוניו".
ואז קרא הרה"ק רבי יחיאל מאיר בקול גדול: "עס איז א מצוה א יעדער יוד זאל וויסן דעם תוספות, אז דער אייבערשטער קען נישט צו קוקן וויא א יוד שרייט. קען ער אפילו שרייען אומגירעכט כמו במשכון כנ"ל, נעמט ער זיך פאר עהם אן" – זו מצוה לכל יהודי לדעת את דברי התוס' האלו, שכביכול הקב"ה אינו יכול לראות איך יהודי צועק. יכול היהודי לזעוק אפילו שלא בצדק, כמו במקרה הנ"ל של משכון, ומכל מקום הקב"ה יעמוד לימינו ויושיעו". (פניני החג לר"ה מהדומ"צ הגרי"י כהן שליט"א).
ומהי הכוונה 'צעקה'? -בפלא יועץ (ערך צדקה) כתב וזו לשונו:
"כמה גדול כוחה של צעקה לבטל הגזירה וכו'. והנה פשט תיבת 'צעקה' הוא, שירים קול בתפילה מתוך קירות לבו. אמנם הלב מהסס בזה, שהרי אמרו 'המגביה קולו בתפילתו הרי זה מנביאי השקר'. ולפום מאי דילפי לה מחנה, דכתיב 'וקולה לא ישמע', משמע דאפי' בתפלה פרטית שמתפלל על צרתו צריך שלא ישמע קולו. והחמירו בזוהר הקדוש ואמרו, שהמשמיע קולו בתפלתו אין תפילתו נשמעת במרום. אבל יש מקומות אחרים בזוה"ק [ד]משמע דירים קליה בצלותיה.
"ונראה ליישב קצת פשר דבר, שהיותר טוב שלבו יצעק צעקה גדולה ומרה, והקול יהיה נמוך, רק שפתותיו נעות וקולו לא ישמע. אמנם, אם אש תוקד בקרבו ולא יכול להתאפק מלצעוק בקול גדול מתוך צרתו, גם זה חשוב מאד ועושה פרי למעלה".
(מתוך גיליון 'באר בשדה')