הכרת הטוב – חובה שהיא זכות!
נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך (לא, ב).
משה רבנו ראה חשיבות גדולה במצוה זו של נקמת ה' במדין, שהרי אמרו חז"ל (ספרי ובילקוט שמעוני) שמשה רבנו לא ימות עד שינקום במדין, והיה יכול לשבת עשרים או שלושים שנה ולא לנקום בהם, אלא אמר משה אין רשות בידינו לעכב המצוה, ויצא לנקום נקמת ה' במדין.
דברים אלו מביאים אותנו לתמיהה עצומה בפרשה מופלאה זו?! אם הייתה כה חשובה מצוה זו של נקמת ה' במדיינים, עד שהסכים משה רבנו לקרב את מותו בעבור זה, למה לא קם הוא לקיים המצווה כפי שנצטווה "נקום נקמת בני ישראל", ושלח את פנחס ואלעזר?!
וכבר עמדו על חז"ל במדרש רבה: "וישלח אותם משה" הקב"ה אמר למשה נקום בעצמך, והוא שולח אחרים? אלא על ידי שנתגדל במדין, אמר אינו בדין שאני מיצר למי שעשה לי טובה, הוא שאמרו 'בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן'.
ומכך מלמדנו הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל בספרו אור יהל, עד כמה גדולה מידת 'הכרת הטוב', שהנה המדיינים החטיאו את ישראל והרגו מהם עשרים וארבע אלף, והייתה 'הטובה' שעשו למשה צריכה להתגמד עד כלום לעומת רוע מעשיהם לכלל ישראל, אבל ההרגש העדין והמרומם הזה של 'בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן', מתגבר אצל משה מעל כל סיבה חזקה ככל שתהיה. כי הכרת הטוב היא יסוד האדם בינו לבין קונו ובינו לבין חברו, היא בסיס האמונה להכיר שהכל ממנו יתברך, והיא בסיס הטוב החמלה והשלום בין איש לרעהו.
מעשה מבהיל מספרת הגמרא בגיטין (נז, ב) על מה שעשו לזכריה הנביא, שהוכיח את ישראל על שעשו את המלך יואש לאלוה והשתחוו לו – "ורוח אלוקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר ה' למה אתם עוברים את מצוות ה' .." ובהמשך, רגמוהו כל העם באבן במצוות המלך בתוך העזרה. ואומרים חז"ל (ירושלמי תענית כה, א) שבע עבירות עברו ישראל באותו יום, הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטמאו את העזרה בשבת ויום הכיפורים" שבע עבירות חמורות שבחמורות! ומספרת הגמרא שדמו של זכריה היה תוסס ועולה באמצע העזרה, ולא נרגע גם כששחט המלך את הסנהדרין, ושחט תינוקות של בית רבן על דמו של זכריה, ולא נח ולא שקט הדם, ואלפים ורבבות נשחטו על דמו ולא נדם. פשע איום ונורא נעשה בישראל, ולא כופר להם ודמו של זכריה המשיך לתסוס באמצע העזרה!
והנה אחרי המעשה של רגמוהו כל העם אבן בעזרה, בשבת ויום הכיפורים! ממשיך הכתוב בדברי הימים (ב' כד, כ) "ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו, ויהרוג את בנו", אבא של זכריה, יהוידע החביא את יואש בעליית בית קדשי הקודשים במשך שבע שנים כדי שרודפיו לא יהרגוהו, הוא לא זכר לבנו חסדו זה והרגו. נורא למתבוננן, כאלו עבירות, כאלו פשעים, כזו אכזריות… והנביא בכלל מזכיר שהיה לו לזכור טובה שעשה לו אביו, זה אפשר לומר לאדם מן השורה אבל לאכזר כיענים לכאלו פשעים….. ובכל זאת מוזכרת הסיבה הזו, שיואש המלך לא הכיר טובה, בכל רשעותו ואכזריותו, היה לו להכיר טובה, הכרת הטובה הייתה צריכה לעמוד לזכריה… ולא! וזה עומד לו וזה מוזכר לו לדורות עולם!
מבהיל כל רעיון עד כמה חמורה מידה זו של כפיות טובה, ועוד מנכרי……
אם זה כ"כ חשוב ויסודי למה אנחנו לא חיים 'הכרת הטוב'??
כי לא מתבוננים! קצת נתבונן, וזה יפרוץ לנו בצעקה אדירה 'מודים אנחנו לפניך על חיינו המסורים בידך'!
פעם ישבתי בקופת חולים לצילום של רנטגן פשוט, והמתנתי בחדר ההמתנה, ואז פתאום נכנס אחד מידידי שלא פגשתיו זמן מה והוא מוביל כסא גלגלים שיושב בתוכו ילד חמודים, אחר ברכתי לשלום, כמובן שהוא ראה את פליאתי ואמר לי אוי אני כבר חצי שנה מסתובב כל היום בבתי חולים ואצל הרופאים, ואז אמר לי שזה בנו הקטן ילד בכיתה ב' שממש נראה מתוק וחינני ככל הילדים, ולפני חצי שנה התלונן על כאבים ברגליו, ולאחר בדיקה גילו לו איזה מחלה נדירה ה' ירחם שיכולה לגרום לאבדן ההליכה, והם מתרוצצים אצל כל הרופאים למצוא מזור למחלה, אני הזדעזעתי – ילד מתוק וחמוד, בשיא פריחתו וימי ילדותו כל הזמן רק לקפוץ ולרוץ ולרוץ, והנה הכל נעצר, כל חביריו ממשיכים לקפוץ ולשחק והוא בכסא גלגלים ה' ירחם.
חזרתי לביתי ואמרתי לאשתי: כמה צריכים להודות לה' שהילדים בריאים ושלמים הולכים נושמים שהכל בסדר, כמה אסור להתלונן שלפעמים קשה כאן ופה, כמה אנחנו לא יודעים עד כמה צריכים להודות לה', רק כשרואים רח"ל שיש צדדים כואבים אז מבינים כמה כשהכל בסדר זה ממש לא מובן מאיליו ופשוט, אוי, ההודאה פורצת מכל לב!!!!!
היה פעם מעשה באחד שהגיע לרב, והתלונן לו על מצבו הגשמי, וכמה קשה לו ואין לו פרוטה לפורטה, אמר לו הרב: לפניך היה כאן יהודי שבור לב שחלה באחד מעיניו בחולי קשה ואמרו לו שבלי ניתוח דחוף בחו"ל הוא עלול לאבד את הראיה בעיניו, כמובן שהוא התארגן לנסיעה, וכיון שהעלות הייתה גדולה עד מאוד 150000$ הוא בא לתנות בפני על מצבו וכו', כמובן שהרגעתי אותו שיסע ויבטח בה' יתברך שיביא לו את הממון הדרוש לכך וכו'. ואז המשיך הרב ואמר לו: לך יש שתי עיניים בריאות אז בחשבון פשוט יש לך 300000$ נקי! ובוא נמשיך שתי אוזניים בריאות, שיניים, מוח, כבד, לב, כליות, ידיים, רגליים… עתיר נכסים… הכל מתפקד כהלכה בבריאות….. תתבונן איזה עשיר גדול אתה!!! כריש נדל"ן! אתם מבינים מה זה נקרא לא להתבונן. מבהיל!
הגר"ז סורוצקין דרש פעם בפני בעלי בתים בלונדון ואמר לבעלי בתים: אני אגיד לכם מה אתם חושבים כשאתם באים לבית הכנסת ומה דוד המלך ע"ה חשב, כשאתם באים לבית הכנסת אתם חושבים שכעת בבואכם לבית הכנסת אתם עושים את הטובה הכי גדולה לריבונו של עולם, ואילו דוד המלך אומר ואני ברוב חסדך אבוא ביתך', מה שאני זוכה לבוא לבית ה' לבית הכנסת זה ברוב חסד ה'. המשיך הרב סורוצקין ואמר הנה אני בא עכשיו מבית החולים מאות אנשים שוכבים שם בכל המחלקות כמה כל אחד מהם היה נותן שיוכל לקום מהמיטה להשתחרר מהאזיקים שכובלים אותו ומהמוניטור שהוא מחובר וכו' יקום, יתלבש וילך לבית הכנסת אפילו כדי להתפלל רק מנחה אחת, כמה בן אדם היה מוכן לשלם עבור זה! "ואני ברוב חסדך" זה ההרגש שצריך להיות לבן אדם.
אני חייב לספר לכם עוד סיפור מעשה שהיה שמדגיש לנו עד כמה רחוקים אנחנו מהכרת הטוב להקב"ה על כל הטוב שגמלנו: פעם הגיע הרב אלימלך פירר עם נדיב אחד גדול לכותל המערבי לתפילה, וככה הם עומדים ומדברים, ולפניהם עומד יהודי קרוב לאבני הכותל ובוכה ובוכה ממש מאגר של דמעות התאסף מתחת רגליו, כמובן שגברו רחמיהם עליו, ודברו ביניהם מה אפשר לעזור ליהודי מסכן ואומלל שכזה, שמסתמא יש לו קרוב משפחה חולה מסוכן, או שהוא צריך לחתן ילדיו והוא בפני שוקת שבורה כיצד לחתנם, ואז החליטו ביניהם: שאם הוא חולה או אחד מבני משפחתו, הרב פירר יקח על עצמו את הטיפול בו לכל הדרך, ואם הבעיה היא שהוא שבור ורצוץ מאי יכולתו לחתן ילדיו, אז הגביר יקח אותו ויעזור לו, כך עשו הסכם ביניהם וחיכו עד שהיהודי סיים את בכיו הרב, ואז נגשו אליו ושאלוהו במה יוכלו לעזור לו? ואז…… תשמעו טוב מה הוא ענה להם! אתמול זכיתי בחסדי ה' יתברך לחתן את ילדי האחרון, ובאתי להודות לה' מכל לבי על החסדים הגדולים שהוא עשה לי בכל חיתון ילדי ושזכיתי להכניס בני האחרון מתחת לחופה!
לא יאומן!!! לא עלתה בלבם המחשבה הזו כלל וכלל, לבכות מתוך הודאה על חסדי ה'?
כן! זה המצב! אנחנו רחוקים מההרגשות האלו כי לא מתבוננים מספיק, אבל כשמתבוננים אז רצים לבכות אחרי החופה להודות לה', ואנחנו יודעים כמה קשה עולם השידוכים ההתאמה הממון הנצרך לכך ה' ירחם, ומתפללים וזועקים להקב"ה לסייעתא דשמיא והצלחה, וכשזה מגיע שוכחים שזעקנו שזה לא היה קל ולא היה טבעי.