יש בנותן טעם לפרסם את הסיפור דלהלן, שלומדים ממנו מה זוכים כאשר יהודי מוסר נפש, ובפרט כאשר המסירות נפש היא בעניני זיווגו של אדם.
פגשתי היום עש"ק פרשת בא ה' שבט תשע"ט יהודי חסידי ששמו הוא רבי מרדכי דב שליט"א, הקרוי על שם זקנו האדמו"ר הצדיק והקדוש רבי מרדכי דב טברסקי מהורנוסטייפל זצוק"ל, שהיה יהודי קדוש מפורסם וחיבר הרבה חיבורים, אשר אביו של רבינו הקה"י זצוק"ל היה ממקורביו, וסיפר לי את הסיפור דלהלן, ואני השתדלתי לכתוב מלה במילה כפי שסיפר לי רבי מרדכי דב הנ"ל.
כאשר היה נער לפני בר מצוה הגיע עם אביו לרבינו בעל הקה"י להתברך, ואביו ביקש לקנות את כל ספרי הקה"י. ודרכו של רבינו שהיה מוכר את ספריו רק על אותו מסכת שהקונה לומד בה עכשיו, משום שרבים היו מבקשים את ספריו על כל הש"ס, ואם היה מוכר את כל ספריו היה צריך כל זמן קצר להדפיס מחדש, ובהיות וכל החשבונות של ההדפסה נפלו עליו בלבד, שלא רצה להטריח אף אחד, לכן הנהגתו היתה למכור לכל אחד רק את המסכת שלומד בה, חוץ מבני חו"ל שחוזרים לארצם שלהם הסכים למכור את כל הספרים.
וכאשר אביו של הנער ביקש לקנות את כל הספרים, אמר רבינו: אינני יודע מדוע אנשים באים לקנות ספרים שלי, שאין בהם כמעט שום חידושים רק ליקוטים מראשונים ואחרונים, אבל אני אגיד לך מדוע בכל אופן כולם מגיעים לרכוש את הספרים שלי, וכאן התחיל לספר כדלהלן.
אבי זצ"ל (הרה"ג ר' חיים פרץ) היה מקורב לאדמו"ר, ומתה עליו אשתו הראשונה והשאירה אחריה רק בנות, ובזיווג שני הציעו לאבא שני שידוכים, אחת אשה משכלת ויראת ה׳ אך בת עניים שהוריה לא יכלו להתחייב כלום בעבורה, והשניה בת עשירים שאביה רצה להבטיח עבורה מזונות להרבה שנים, ולכן האבא העדיף את השידוך השני. אך כאשר בא להתייעץ עם האדמו"ר הצדיק, הורה לו האדמו"ר שיעדיף את השידוך הראשון (וכמובן היתה זו הוראת שעה לפי הנתונים שהיו, ואין ללמוד מזה למקומות אחרים). והאבא היה מהסס, והאדמו"ר הבחין שהוא מסתפק, ומה גם שהאבא אמר לו שהוא רוצה לעסוק בתורה ומכיון שהיא בת עניים יהיה לו מאד קשה להשאר בלימוד, ואז אמר לו האדמו"ר: אמנם נכון שאם תקח את השידוך הראשון יהיה לך יותר קשה ללמוד, אבל בזכות ההקרבה והמסירות נפש תזכה לבן ת"ח שיאיר בתורתו את העולם, ואכן כך עשה.
ואז סיים הסטייפלר: וממילא כאשר אדם צדיק וקדוש מברך כן, מוכרח להיות שילמדו את הספרים שלו אע"פ שאין שם כמעט חידושים. [וכדאי להוסיף, שהברכה של האדמו"ר עשתה פירות בכפלים, גם רבינו הקה"י ויבדלח"ט רבינו שר התורה שליט"א].
עוד הוסיף הנ"ל, שכל פעם כאשר הזכיר רבינו את האדמו"ר הקדוש, אע"פ שלא הזכיר את שמו רק הוציא מפיו 'האדמו"ר' בלבד, נעמד מלא קומתו לכבודו של האדמו"ר, ועד היום הסיפור הנ"ל עושה בו רושם כביר איך שהזכיר את שמו הערצה ובכבוד ובמורא.
למעשה, בסופו של דבר הסטייפלר נתן לו את כל ספריו חינם בתור הכרת הטוב לאדמו"ר ומשפחתו שהיטיבו עמו בקטנותו. עד כאן שמעתי מפי הרב הנ"ל. כאן ברצוני להוסיף, שאת גוף המעשה על השידוך של אביו שמעתי ממו"ח שליט"א, אבל את התוספת שיש כאן, שבירך אותו שיזכה לבן שיאיר את העולם בתורתו לא ידוע למו"ח, משום שהסטייפלר מרוב ענווה יתירה שהיתה בו לא סיפר זאת לעולם, ורק במקרה לאותו נער שהיה קרוי על שמו, סיפר זאת [אולי כדי שהנער הבר מצוה יבין על שם מי הוא קרוי, ויתן לו חיזוק בעבודת ה'].
כדאי להוסיף, שהסטייפלר היה אומר שזה ברור אצלו שהשידוך שנגזר על יהודי הוא לא גזירה, ורק בדרך בחירה שפלוני מיועד לו בת פלוני ויהיה לו הזדמנות לבחור בה והיא קודמת בדוקא אליו שהיא מיועדת לו, אבל אם החתן לא ירצה ויעדיף שידוך אחר מפני חשבונות ומניעים שלו, הפסיד אותה ויקבל כלה אחרת, ומי יודע כמה הפסיד ברוחניות וכו', ולכן עצה טובה קמ"ל להתייעץ תמיד עם אדם גדול ולא לדחות דברים טובים ועי"ז להפסיד מה שמיועד לו.
(נכתב ע"י הגר"י שליט"א עבור גליון 'דברי שיח' – יתרו תשע"ט)
1/631