במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה
כתוב בחז"ל- "רבי מאיר היה אומר, אדם מעוטף במצוות תפילין בראשו ובזרועו, וארבע ציציותיו מקיפות אותו מארבע רוחותיו, נכנס לביתו מזוזה בפתחו, תמצא מצוות מקיפות אותו בחומה, והוא שדוד אמר 'חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם' " המעוניין בשמירה ובהגנה, והנה לו חומה – במשך שעות היום. מודדים לו מידה כנגד מידה, הוא הקיף את עצמו במצוות – מקיפים אותו בחומת הגנה (עיין מהרש"א) המלאך הנוצר מהמזוזה מגן על הפתח – כהמצווה הניצבת בפתח. התפילין מביאים את המלאך המגן על הלב ועל הראש, ומלאכי הציצית עוטפים את כל האדם: "סביב ליראיו!". כך בכל מצווה, ובפרט אם זו מצווה שיכול היה להיפטר ממנה. זו המצווה מצילה אותו ומגינה עליו במיוחד. אל לו לאדם לשכוח, שבזכות החסד יהיו לו מגנים רבים בראש השנה וביום הכיפורים, וישועות רבות. מידה כנגד מידה.
להתחזק בכבוד הקב"ה – בתפילה
תשובה, תפילה, וצדקה
ביקשתם גם משהו אודות תפילה- אומר הגאון רבי יצחק שליט"א. לכן ראוי לציין ולהצביע על מה שאמר לי מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, לפני כארבע עשרה שנה.
התרחש אז פיגוע בליל הסדר, מתו 32 איש הי"ד. באותו פסח, רבים לא יצאו לטיולים. היה פחד, בתי המדרש היו מלאים. באסרו חג עליתי למרן זיע"א ואמרתי לו – "הכול יראים מפיגועים, הלבבות מבקשים רוגע, מה לומר לציבור, במה להתחזק להדוף את הרעה"?
השיב מרן: "צריכים לתת כבוד לה'. בפסוק נאמר "ואת מכבדי אכבד"- מי שמכבד את הקב"ה, הקב"ה יכבד אותו".
מה המשמעות של הדבר, אם התפילה מתחילה בשבע, באים ברבע לשבע. מתעטפים ומתעטרים, אומרים במתינות ברכות השחר ו"ולעולם יהא אדם". בדיעבד, אפשר לבוא לבית הכנסת בחמש דקות לשבע, אך כאשר אבא שלי בא אלי לביקור, אכין את עצמי כראוי. גם הקב"ה שואל "מדוע באתי ואין איש". כמדומה שמרן ציטט את הגמרא בברכות ו: "אמר רבי יוחנן בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשה- מיד היה כועס, שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה".
לכן כמה טוב לבוא לתפילה בזמן הראוי, לכבד את הקב"ה, כפי שנכנסים בראש השנה וביום הכיפורים, נכנסים לתפילה בזמן וביראת הרוממות.
כידוע שהשל"ה כותב שמקום התפילה זה מעין העקידה. ומי שבא בזמן לתפילה הוא נקרא ידיד ה'. ה'בן איש חי' זי"ע אמר כי מי שבא זריז לתפילה מובטח לו שמלאכי השרת מזרזים את תפילתו עד כסא הכבוד. בשיר השירים פ"ז נאמר "מלך אסור ברהטים". מלך- זה הקב"ה, אסור- קשור כביכול, כיצד הוא קשור ? על ידי ברהטים: "מלך אסור ברהטים- הקדוש ברוך הוא נקשר באהבה, במצוות ובריצות שאתם רצים לפניו". כאשר רצים אליו הוא קשור אלינו, איזה תענוג!
ב'אורחות צדיקים' כתב, כי מצווה בשמחה שווה כאלף פעמים ממצווה שלא בשמחה. השמחה במצווה באה גם על ידי שמשקיעים מחשבה בערכה. מתבוננים בשוויה.
***
מרן הסטייפלר היה מצטט את הסיפור הידוע של אותו יהודי שכיבד את התפילה והגיע לעולם הזה. נצטט את הסיפור כלשונו מספר אור זרוע חלק ב- הלכות שבת סימן מ"ב:
ואני שמעתי מפי ר"י החסיד זצ"ל שהיה רב גדול ומובהק לרבים והיה גוער בבית הכנסת שהיו מאריכים בברכות שהיה בדעתו למהר ללימוד ונענש על ככה באותו עולם, וגם שמעתי בשם רבי יהודה החסיד זצוק"ל שאמר כגון בימות החורף שהיה קור גדול מוטב שילכו לבית אותם שאינם מלובשים היטב ואל יקצרו בשבחו של הקדוש ברוך הוא בעבורם ואני הכרתי יהודי אחד מוורמ"ש והיו קורין אותו ר' בונים והיה זקן וקובר מתים ומשעתי אל נכון ואל האמת שפעם אחת השכים לבית הכנסת וראה אדם אחד יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר של עשבים שקורין "צפל" ובלשון כנען קויטנ"י ויצ"ץ ונתפחד כסבור שהוא שד, וקראו ואמר לו וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך ואמר לו הן, ואמר לו היאך אתה באותו עולם, והשיב לו היטב עד מאוד, ואמר לו מה זכויות יש לך והלא אתה היית אדם כל דהו? והשיב רק באותו זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת בזכות זה הביאוני בג"ע ומכבדין אותי, וזה לך הסימן שאני הוא המדבר אליך כי תראה בית יד חילוקי קרוע שקרעת לי כשהלבשתני התכריכין. ושאל אותו מה זה שבראשך, וענהו הם עשבים שבגן עדן ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם. כתבתי אני המחבר אילו המעשים כדי שיראה ירא שמיים וישים אל לבו ויאמר שבחותיו של הקדוש ברוך הוא בקול נעים ובכוונה ויזכה לגן עדן.
(מוסף שבת קודש, יתד – פרשת שופטים)