״לפני חמש עשרה שנה, בתשס״ג, הגיע לישיבה בה למדתי דרשן בשם ר' דוד קלצקין, מצויד בחבילה של ספרי שער הבטחון. עמד ודרש במשך שעה, והסביר את התוכן של הספרים, ואמר שכל מי שרוצה ללמוד בספר מוזמן לקחתו בחינם. כמה בחורים לקחו, וגם אני לקחתי ספר. במשך כמה ימים למדתי בו קצת. שמתי את הספר בתיק התפילין, ומפעם לפעם עיינתי בו.
בהמשך התחתנתי, והספר עבר אל הבית הצעיר, אלא שבסוף השנה הראשונה נתפרדה החבילה. כך גזר המלך העליון. חתמנו סעיף מיוחד לשמור על השתיקה ולא לספק את מידת הסקרנות של הציבור. עברה רק חצי שנה, וגרושתי הלכה והייתה לאיש אחר. היא התחתנה בכבוד, ואני הרגשתי שבעזרת השם גם אני כבר מתחתן. אבל לא. בורא עולם גזר אחרת. הזמן עובר, הימים הולכים ובאים, ולמרות שבכל הימים האלה השמש גם זורחת וגם שוקעת, אני חווה יותר שקיעות. ממתין בסבלנות, ואחר כך בחוסר סבלנות. הרסן ששמתי על פי הולך ונחלש, וכדי לשווק את עצמי אצל השדכנים, אני מתיר לעצמי לדבר על הורי גרושתי ועל המשפחה בכלל. כמה נפלתי איתם…
היצר הרע הוא למדן גדול, ויודע 'תוספות'… הוא ארגן לי פלפול שלם שיתיר לי להפר את השתיקה. אמנם סיכמנו לא לדבר, אבל זה היה מפני שלא רצינו להזיק זה לזה. עכשיו, שהיא כבר התחתנה, אין לה שום נזק מהדיבורים שלי, ואילו לי זה יכול לעזור. אני הרי צריך לשווק את עצמי, ולעשות איזו השתדלות כדי לקרב את הישועה. דיברתי וסיפרתי, הסברתי וטענתי, אבל עדיין לא נושעתי. כך זה נמשך עוד ועוד. האופק צח, ללא כל בשורה.
יום אחד נפגשתי עם חברותא מהישיבה. עדיין בחור. שנינו מצפים לישועה. החלטנו ללמוד יחד את שער הבטחון. אז נזכרתי בשיעור של ר׳ דוד, שאמר אז, שאפילו אם לא לומדים עכשיו בספר, עצם הדבר שיש אותו בבית, זה כבר טוב. כשיש ׳שער הבטחון׳ יודעים שיש כזה ספר שאפשר לפתוח אותו ולהתחזק ממנו.
קבענו זמן, והנה אני מרגיש שנכנס לי חמצן לגוף, לנפש ולנשמה, במיוחד בהדרכה של פרק ד׳, שם אומר רבינו בחיי, שכאשר יש לאדם אויבים ושונאים, עליו לחשוב שהקב״ה עושה לו טובה בזה. ברצות השם דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו. בקטע הזה הרגשתי, ששם זה החיזוק הגדול שלי. למדתי את זה חמש מאות פעמים! בלי גוזמה. זה גרם לי להפסיק כליל מהדיבורים האסורים על הורי גרושתי. סוף סוף הבנתי שלא זאת הדרך להיוושע. לא מזה תצמח לי ישועה.
בינתיים הנחתי את כובד המשקל על סגולות רוחניות. נסעתי לקברי צדיקים והתנפלתי בתחינות לפני אבי שבשמים. עשיתי עוד 'סגולה': ויתרתי לאחי ולאחיותי, והם נישאו בשעה טובה. שש חתונות נערכו במשפחה, ואני על עומדי עומד. ממתין בתחנה, תקוע ומצפה. כך עברו עלי עשר שנים.
אחד המקומות שאני מחובר אליו במיוחד, זה קבר התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, במירון. שמי שמעון. נולדתי בל״ג בעומר. לפני עשרים ותשע שנה עשו לי חלאקה, ומאז כל שנה אני שם בל״ג בעומר. חוץ מזה אני נוסע לשם הרבה בכל מיני הזדמנויות במשך השנה.
השנה קרה משהו מיוחד. בזמן ההדלקה בלילה, סמוך למקום מגורי, קיבלתי מכה ברגל. הרגל כאבה מאד, והבנתי שבאופן כזה איני יכול לנסוע למירון ולהידחף בין ההמון. חיכיתי לבוקר, אבל המצב לא השתפר. אי אפשר לנסוע למירון. במצב אחר הייתי מצטער מאד. איך אני יכול בלי רבי שמעון? איך רבי שמעון יכול בלעדי? אבל אתה יודע, כשלומדים שער הבטחון, לא שואלים למה זה קרה לי דווקא היום, הסגנון הזה כבר לא שימושי אצלי. זהו זה. אם השם רוצה ככה, גם זו לטובה.
בכל זאת, יש לי כרטיס נסיעה. מה אני עושה עם הכרטיס? הן שילמתי עליו. נפל לי רעיון. אתרום אותו למישהו שלא חשב לנסוע למירון. ניגשתי לבן אדם שישב בבית הכנסת, ושאלתי: אתה חושב לנסוע למירון היום? אולי תרצה לנסוע במקומי ולהתפלל עלי? היהודי לא שש להצעה. "אני בל״ג בעומר הולך תמיד לקבר שמעון הצדיק. שמח וטוב לי שם״. אבל אני מתעקש: מה דעתך להחליף? אני אהיה השליח שלך בקבר שמעון הצדיק, ואתה אצל רבי שמעון. מה אתה אומר על הרעיון?
ובכן, הוא אמר שזה רעיון טוב. ההחלפה בוצעה. הוא נוסע למירון, ואני לקבר שמעון הצדיק. שמח שם. פעם ראשונה שאני רואה איך חוגגים במקום הזה את ל״ג בעומר. נכנסתי למערה והתחלתי לשפוך שיח לפני בורא עולם. מצאתי מקום לשבת, ואמרתי תהלים. פרק ועוד פרק. אני מתפלל בכוונה, מעומק הלב. חוץ מההילולא, זה גם יום ההולדת הפרטי שלי. כבר ל״ב שנים שאני נמצא בעולם, אולי שליש מהחיים, ועדיין מייחל לישועה. תפילה לעני כי יעטוף, שאזכה בקרוב למזל טוב, בזכות אדוננו בר יוחאי, השם שמעה תפילתי, לישועתך קיוויתי השם, אל תסתר פניך ממני… אני מתפלל ומתפלל, ושופך את לבי כמים.
על השולחן לידי מונח קונטרס עם מאמרי רבי שמעון בר יוחאי. עושה הפסקה ומעיין בחוברת. המאמר הראשון קופץ מול עיני: אמר רבי שמעון בר יוחאי, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. אולי רבי שמעון מדבר אלי עכשיו? הן כמה דיבורים אסורים דיברתי, כמה לכלכתי בחינם. מיד נזכרתי בסיפור הידוע שהתפרסם בעולם, שפגעו בבן אדם ושילמו על זה ביוקר. אולי עלי לפייס את האנשים שדיברתי עליהם, אבל… אני לא מסוגל! איך אני הולך למשפחה של גרושתי ומפייס אותם? זה בלתי אפשרי. לא יכול אפילו לדמיין את המעמד המביך הזה. זה גדול עלי. הקב״ה הוא כל יכול, אבל אני לא יכול.
יצאתי החוצה לשמוח. הזמר זימר, והציבור חולל, אך אני לא יכולתי לרקוד עם רגלי הכאובה. עמדתי בצד והצטרפתי לשירה. תורתו מגן לנו, הוא ימליץ טוב בעדינו. אני בוכה ושר בעיניים עצומות. עשר שנות המתנה מתנקזות אל הרגעים האלו. אני מתרפק על אבי שבשמים, אין לי משענת אחרת, ויש לי מליץ טוב. אדוננו בר יוחאי.
אחרי כמה רגעים מתוקים כאלו אני פוקח את עיני הרטובות, ואת מי אני רואה מולי? את חמי לשעבר. הוא רוקד, ועל כתפו ילד של חלאקה מלא חן וטוהר. גם חתנו, האברך, רוקד עם ילד של חלאקה. אני מתבונן ותופס שאלו תאומים. בעוד אני חושב לברוח, פונה אלי חמי בעצמו, תופס אותי ומברך אותי: "פועלטס אלעס גוטס – תפעל הכל לטובה! ורק בשמחה". מיד אזרתי אומץ, וביקשתי: 'סלח לי מחל לי, פגעתי בכבודך'. והוא עונה לעומתי: "הכל בסדר. מחול לך. תהיה בשמחה. ישועה קרובה לבוא!" ביקשתי שיעשה עמי חסד ויבקש בשמי מחילה גם מאשתו ומהבת, והוא מיד, עם הילד על הכתפיים, ניגש למחיצה ועשה את השליחות. "מחול לך, מחול לך, מחול לך".
אחרי כמה פרקי תהלים ומזמור לתודה, בעומדי לצאת, פוגש אותי חבר ישן מהישיבה. הוא מתעניין במצב שלי, ונדהם לשמוע שאני עדיין ממתין לזיווגי. "הרי אני מתעסק שנים בשידוכים", עדכן אותי החבר. נו, נו, חייכתי, 'אולי בזכות שמעון הצדיק ורבי שמעון בר יוחאי, תקבל דמי שדכנות כפולים, כמו שנהוג בזיווג שני.
הוא מתחיל לכתוב את הפרטים, ואומר לי: "במשך הנסיעה ממירון שמעתי על סיפור שאיזו אשה שרפה 4000 פשקווילים שביקשו מבעלה להוביל לאנשהו. היא שרפה את זה בעבור ישועה של אחיינית של בעלה, המצפה לזיווגה, גרושה מעל גיל שלושים. אולי זאת הצעה טובה בשבילך?" הנדתי בראשי. גם אני שמעתי את הסיפור, אבל אין לי שום פרטים. החבר שלי, יש לו ראש של שדכן, וכבר באותו יום, עוד לפני השקיעה, הפלאפון שלו מתחיל לעבוד בשבילי.
וכן… שלושה שבועות אחר כך אני חתן! מזל טוב! מזל טוב יהודים! בזכות רבי שמעון בר יוחאי, בזכות שמעון הצדיק, בזכות שער הבטחון. מזל טוב, יהודים יקרים, תהיו בשמחה, תראו ישועה, חזקו ויאמץ לבבכם, כל המייחלים להשם!
*
בימים אלה – י״ח בניסן שנה זו (תשע"ט) נולד בן לזוג הצעיר. תעשו חשבון. מתי יעשו לו פדיון הבן? בל״ג בעומר!!!
(משנתה של תורה בהר תשע"ט)
2/459