סיפר הרב מנחם שטיין שליט"א: "ישנה מורה המלמדת בסמינר בפתח תקוה, אשר שמעתי ממנה מעשה מפעים שאירע לה לפי תקופה קצרה. באמצע שישנה היא חולמת על הסבא הצדיק שלה, ר' יובל יוסף ז"ל, אשר נפטר באותה השנה, והנה היא רואה אותו בחלומה כשהוא רזה וכחוש, פניו נראות נפולות ושבורות והוא מחזיק בידיו רצועה של חגורה ומסמן לה על החגורה כי צריך הוא לעזרה.
"התעוררתי בבוקר בבהלה ולא הבנתי מה אומר לי החלום – מדוע החזיק סבא בידיו רצועה של חגורה ומה סימן לי בה? הרגשתי כי החלום הינו מסר שנשלח לי משמים, ולכן שיתפתי את בני משפחתי בדבר.
"כששמעו זאת הדודים שלי הם נבהלו עד עמקי נשמתם, וסיפרו לי: בחודשים האחרונים לחייו של סבי, הוא חלה וגופו החל להצטמק ולרזות מיום ליום. כל כך הוא הרזה, עד שהיו צריכים להדק לו את החגורה מאד. הוא היה נוהג להתפלל בקביעות בבית הכנסת המפורסם 'איצקוביץ' בבני ברק, בו מתקיימים מניינים כמעט בכל שעה ביממה. בוקר אחד, כשלקח אחד מהדודים שלי את הסבא להתפלל באיצקוביץ' והנה הוא מבחין כי המכנס שלובש הסבא עומד ליפול מגופו. מיד הוא נכנס הוא אל אחד מרצעני העורות (סנדלר) שהיה בסמוך וביקש ממנו לעשות חורים נוספים בחגורה של הסבא.
"הרצען עשה עוד חמישה חורים, ובתמורה דרש שלושה שקלים. הדוד שליווה את סבי חיפש בכיס כסף, אך למרבה הצער הבחין כי אין עליו כסף קטן במזומן. התנצל הוא בפני הרצען והבטיח לו כי בהמשך היום ובימים הקרובים, כשיהיה לו כסף קטן יבוא לסגור את החוב. אלא שהשכחה תקפה אותו ועברו להם ימים וחודשים ופרשת 3 השקלים נשכחה ונעלמה. לאחר כמה חודשים הסבא נפטר, וכעת הוא מסמן לי בחלום בפנים עצובות ושבורות על רצועת החגורה…
"מיד כששמע הדוד את סיפור החלום, מיהר עמי אל חנותו של הרצען והתחלנו לספר לו את כל מעשה החלום. הרצען התרגש מאד מהמעשה ואמר: 'מדהים לראות כמה מקפידים בשמים אף על חוב של שלושה שקלים, אך אני מוחל על כך ובלבד שיהיה לסבא שלך מנוחה בעולם העליון'.
"הודיתי למוכר מכל ליבי ושילמתי לו את החוב במקום. רבותיי, וראו איזה פלא – באותו לילה כשעליתי על יצועי, אני חולמת שוב על סבא, אלא שהפעם פניו היו מאירות ושמחות והוא אמר לי בזה הלשון: 'תודה רבה שגרמת נחת לנשמתי', והסתלק מהחלום.
"אני מלמדת בסמינר בפתח תקוה, וסיפרתי זאת לכל מי שאני מכירה על מנת שידעו כמה מקפידים בשמים על כל שקל ופרוטה שלקחת מחברך, וכפי שפסק הרמב"ם (הלכות גזילה ואבידה): 'כל הגוזל את חברו שוה פרוטה, כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר: 'כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח'. שהרי האדם מסר מזמנו בחייו בכדי להרוויח ממון, והרי אתה כעת גזלת זאת ממנו ויוצא שגזלת חלק מחייו. 'דין פרוטה כדין מאה', אומרים חז"ל (סנהדרין ח'.) כי יזהר האדם שלא לגזול את ממונו של חברו, ולו בפרוטה, ואם כבר עבר ועשה ואינו זוכר למי גזל – יעסוק בצרכי רבים ויתרום למוסדות ציבוריים, ומשמים יכופר לו.
(גיליון 'טוב לחסות בה' בראשית תשע"ט)
כל העולם כולו גשר צר
אבא הרה"צ הרר' ישראל אהרן קרצ'מר היה נשמר במאד מאד על טוהר הפה.
היה נשמר מימה שיוצא מהפה ומימה שנכנס אליו.
מעולם לא שמענו ממנו איזו מילת גנאי או קללה ח"ו.לשה"ר-הס מלהזכיר.
פעם ראיתי אשה שנפלה מחמת שהיתה לה מחלת הנפילה.
הגעתי להורי וסיפרתי לאימי על המקרה .
אבא יצא מהחדר ושאלני:את יודעת שזה לשה"ר?
איך יכול להיות? שאלתי.זה לא משהוא רע שהיא עשתה?…
אמר אבא:אילו הייתה שומעת את מה שאת מספרת עליה ,האם היא היתה נהנית מזה או לא? הבנתי שלא.אמר לי אבא הרי לך ההוכחה שזה לשה"ר.
ועוד אין ספור של דוגמאות לדמות האצילה והמיוחדת של אבא.
פעם אחת דיברתי לשה"ר .היה זה על משהוא ישן שכבר לא הכאיב לי ומשום מה התעורר היצה"ר וחטאתי בלשוני-דיברתי.
ויהי בלילה ההוא חלמתי את אבא …בחלומי הלכתי לבקרו בבית אבות שהיה חדר אחד בלבד,החדר היה אפל מאובק ומוזנח.ואבא שכב שם עם בגדים אפורים ,על מיטה.בראותו אותי הוא התרומם מעט ואמר לי:"אני מאד כועס עליך!"
תודה לכם על התוכן החשוב-תבורכו.