בשבוע האחרון עובר מפה לאוזן מעשה מופלא הגורם טלטלה רבה ברחבי העולם היהודי: "היה זה לפני כשבועיים, ביום שני, ט"ו בשבט התש"פ. בשורה מצערת התפרסמה ברחבי עולם התורה על פטירתו של הגאון הגדול רבי צבי כהן זצ"ל, רב בית הכנסת 'אהל אברהם' בבני ברק ומחבר ספרי הלכה ואגדה רבים, אשר זיכה את הרבים בשיעוריו ודרשותיו המרתקות, שנפטר לבית עולמו כשהוא בן 75 שנה.
אלא שאז, בתוך ימי השבעה, אירע דבר הגורם עד עתה לזעזוע גדול ונורא. בעיצומם של ימי השבעה התגלה הנפטר רבי צבי בחלום אל ר' חנוך גבריאלוב, ידידו הטוב מזה שנים רבות. ר' חנוך הינו חסיד גור העובד לפרנסתו כמנהל החנות המפורסמת 'כתרי אותיות' העוסקת בכל ענייני הסת"ם במשך שנים רבות, אשר עזר רבות לרבי צבי בחלק מהוצאת ספריו. רבי צבי התגלה אליו בחלום וביקש את עזרתו כשהוא משווע לעזרה.
"במה אני יכול לעזור לרב?", מתאר ר' חנוך את פנייתו אל רבי צבי בחלום. "או אז פנה אלי רבי צבי ואמר לי: 'יודע אתה כי בניין מגוריי ממוקם ברחוב רשב"ם בעיר בני ברק, והנני שכן של האדמו"ר מגור שליט"א. אני הייתי מתגורר בקומה האחרונה, כשהרבי שלך, האדמו"ר מגור היה גר בקומה הראשונה. במשך שנים רבות שימש המקלט של הבניין שלנו לאחסון הספרים הרבים שזכיתי להוציא לאור בעודי בעולם שלכם. כל הספרים שלי, הישנים והחדשים היו ממוקמים שם במשך שנים באישור השכנים, ומשם הייתי מעביר סחורה לחנויות ומכניס ספרים חדשים מהדפוס.
"'והנה, לפני שמונה שנים רצו מקורבי האדמו"ר מגור לדאוג לו לחניה צמודה מתחת לבניין, כיאות לת"ח גדול ומנהיג קהילה. כיוון שהמחסן היה ברשותי, היו צריכים לקבל את רשותי על מנת שאסכים שיבנו חניה מיוחדת לרבי, שהיתה צריכה לבוא על חשבוני ועל חשבון המחסן שהיה ברשותי. מקורבי האדמו"ר מגור פנו אליך וביקשו ממך לשכנע אותי שאסכים לכך. אך אני סירבתי להסכים לדבר, כיוון שהיתה לי 'חזקה' על המקום מזה שנים רבות, ומשום שהדבר יפגע במחסן שלי'".
ר' חנוך גבריאלוב שומע את דבריו של רבי צבי בחלום, ואז פונה אליו רבי צבי ומתחנן: "כעת נמצא אני בעולם האמת, ומבקש אני ממך שתבקש מהאדמו"ר מגור סליחה ומחילה על כך שלפני שמונה שנים לא אישרתי לו את החניה, למרות שע"פ הדין הצדק היה עימי. אנא לך ותאמר לו זאת בשמי".
ממשיך ר' חנוך ומספר: "התעוררתי בבהלה מהחלום, וידעתי כי אינו דמיון בעלמא. הרי כך היה המעשה בדיוק לפני כשמונה וחצי שנים, כשאני הייתי עד לכל פרט בו. ניגשתי בבוקר אל מעונו של האדמו"ר מגור וסיפרתי לו את כל מהלך החלום.
"הרבי מגור התפעל מהמסר ששלח לו רבי צבי ואמר שלוש פעמים: 'מחול לו, מחול לו, מחול לו', כשהוא מסביר שמעולם לא הקפיד עליו באמת. המשכתי לפנות לרבי ואמרתי לו: 'ומה אעשה אם יבוא אליי שוב רבי צבי בחלום?'. הרבי הרגיע אותי ואמר לי בחיוך: 'תהיה רגוע, אחר המחילה הוא כבר לא יגיע יותר'".
את המעשה סיפר ר' חנוך גבריאלוב למשפחתו של הנפטר בימי השבעה, והוסיף כי עד היום הוא לא פגש שוב את רבי צבי בחלומו.
והחי ייתן אל לבו: אם צדיק כרבי צבי זצ"ל בא בחלום במיוחד כדי לבקש סליחה, למרות שע"פ הדין הצדק עמו – כמה צריכים אנו לירא ולהתבייש מכל הפעמים שעשינו מריבות עם בני המשפחה או השכנים בגלל שטויות של הרחבת דירה, סגירת מרפסת, 'לא הזמינו אותי לחתונה' וכדומה, שרק בעולם הבא נבין כמה צער יש מכל הקפדה ואכזבה שגרמנו לאדם אחר על דבר קטן ופעוט; ואילו מנגד, אם מוותרים כאן בעולם הזה, זורמים, ולא מקפידים על כל דבר – בשמים נעשה נחת רוח עצומה, אשר מפירותיה יהנה האדם בעולם הבא.
(ע"פ גיליון 'טוב לחסות בה" משפטים תש"פ)
2/2079
והחי יתן אל ליבו/בר מזכה אבא
אבי הרב ישראל אהרן קרצ'מר,שמר מאד מאד על פיו.מה שהוציא ממנו ומה שהכניס לתוכו.היה בורר בנפה ממתכת את העדשים-על גבי משטח לבן וגם על משטח שחור,להיות בטוח שאין שם חרקים.אם הם לבנים-הרי שיבלטו על הרקע השחור ולהיפך.ומשלא ראה שום דבר מחשיד,היה אף מהבהב את המסננת מעל האש-מה שבטוח.אבי לימד אותנו איך בודקים,למשל פרות יבשים,הוא לא אכל מחוץ לבית מאומה,רק מזון שהוא או אימי הכינה.אפילו כששהה בבית הרפואה,והיה ממש חלש ולא צעיר,לא אכל שם כלום,ומחוסר ברירה טעם איזה לבן שנתנו שם.אבל לפני שאכל ממנו,הוא לחש:"והוא רחום יכפר עוון…"(פשוט לא הייתה ברירה-אף שלא היה אוכל מאכלי חלב)גם מבשר ועופות הוא התנזר. אבל בעיקר בלט בשמירת הפה -מה שמוציא ממנו. מעולם לא שמענו אותו מדבר לשה"ר,ולא דברי גנאי על אף אחד.פעם ראיתי אשה שלקתה במחלת הנפילה.ההיא נפלה לידי בעת שהחזקתי תינוקת על ידי.גם ידעתי שאסור לנסות להרים או לטלטל.גם ממילא לא יכלתי,התינוקת הייתה קטנה -בת 3 חודשים.הרחוב היה ריק ולא ידעתי מה לעשות.התרחקתי מהמקום.אחוזת הלם הלכתי להורי וסיפרתי להם על הארוע.אבא הרר' ישראל אהרן אמר לי בקול מוכיח:את יודעת שזה לשה"ר?! התפלאתי:הרי היא לא עשתה שום דבר רע?! אז אבי שאלני:אילו היא הייתה שומעת כיצד את מספרת לנו את זה.האם היא הייתה נהנית מכך? השבתי שלא! היא לא הייתה נהניית.ענה לי אבי:אם כך הרי זה לשון הרע.
לאחר פטירתו של אבא,הייתה איזו פעם בה דיברתי לשה"ר (לתאבון).על משהוא שפעם הכאיב לי.אבל כבר לא כאב לי הסיפור הזה.סתם נסחפתי,ובתוכי ידעתי שזה לא בסדר,אף גרוע מכך.ובכ"ז נתתי לעצמי דרור או להיפך-נשביתי בידי היצה"ר והמשכתי לדבר.
באותו הלילה חלמתי שהנה אני הולכת לבקר את אבא באיזה בית אבות מוזנח,אפל ומאובק.שם שכב אבא עם בגדים אפורים. וכשהוא ראה אותי הוא התרומם מעט,והרגשתי שהוא אומר לי:"אני מאד כועס עליך"…למחרת הלכתי לבית העלמין,ביקשתי סליחה ,שהטרחתי,ושציערתי.והבטחתי להשתדל בדבר. בדבר.וגם הודיתי לו.
לאחר שנה בערך ילדתי בז' באדר בן נ"י.ביום בו ילדתי,נרדמתי והנה חלום.ובחלומי אני רואה את אבי זצ"ל ,לבוש בגדי שבת,ובא לקראתי בפנים מאירות.הילד הזה,הוא הראשון מילדי שנולד לאחר פטירת אבא ע"ה. הוא נקרא ע"ש אבי. אשרינו שזכינו באבות שבמהותם חיו את "שויתי ה' לנגדי תמיד"