וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ (ויקרא כה לה)
סיפר הגרמ"ד סולובייצ'יק, שבצעירותו שלחו אביו הגרי"ז זצ"ל למסור סכום מעות לאיש פלוני עני ואביון. התנצל הבן ושאל אם אפשר לדחות את השליחות לזמן מאוחר יותר, כי זה כשעה ומחצה הוא מתייגע בסוגיא חמורה מאד שלא מצא בה ידיו ורגליו, ורק עתה הוא מתחיל להבינה, על כן ברצונו לסיים את לימודו ומיד לאחמ"כ יקיים שליחותו.
נענה הגרי"ז וסיפר מעשה שהיה אצל אביו הגר"ח זצ"ל: פעם ישב באסיפת הרבנים עם גדולי הדור, ובין הדיבורים נתגלגלה השיחה אודות הגאון רבי אליהו מייזל זצ"ל. נענה אחד מן היושבים ואמר אודותיו בנימת ביטול, שמכיוון שעסק כל כך הרבה בצרכי ציבור בצדקה וחסד, על כן לא נותר ממנו ספר חידושים (כלומר, שאם היה ממעט בחסדים היה מחדש יותר).
כשמוע כן הגר"ח נעמד על מקומו בסערה וזעק: "כשיהודי לומד תורה, ובאמצע לימודו מבקשים ממנו לעשות ליהודי איזו טובה (במקום שא"א לעשותה ע"י אחרים), והוא דוחה אותם בטענה שאינו יכול להפסיק מלימודו, אזי גם כאשר הספר פתוח לפניו הרי הוא כסגור… אבל אם הוא סוגר את הספר והולך לסייע ליהודי, אזי גם כאשר הספר סגור הרי הוא כפתוח… ובזה יזכה לסייעתא דשמיא והתורה מתברכת אצלו.
(באר הפרשה)