"השתוממתי! הייתי בטוח שרבי אהרן לייב הוא הגדול היחיד בבני ברק, לאחר פטירת החזון איש. הייתכן שיש גדולי תורה נוספים שנמנים בשורה אחת יחד עמו? איך זה יכול להיות?! יש עוד מישהו חוץ מהרב שטיינמן? זה לא ייתכן!!"

הרב אברהם פוקס והרב יעקב לוסטיגמן

אחד היה רבינו הגדול, מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. אחד היה בענוונתנותו המופלגת, בחדות המחשבה, בהארת הפנים לכל אדם, ובהנהגת הדור על מי מנוחות מתוך. זכה דורנו לחסות בצילו, וליהנות מזיו אורו הטהור והקדוש, וגדולה היא האבדה שאיבדנו לפני שנתיים ימים, בערב חנוכה תשע"ח.

במלאת שנתיים להסתלקותו לשמי מרום, פקדנו את מעונו של אחד מבכירי תלמידיו: הגאון רבי נתן זוכובסקי שליט"א, ראש ישיבות 'גאון יעקב' ו'חכמה ודעת', אשר זכה לצקת מים על ידיו הטהורות של רבנו זצ"ל, עוד בהיותו נער כבן 12, אז נשלח ללמוד אצלו בישיבת 'חפץ חיים' בכפר סבא.

על האהבה הגדולה שרחש רבינו, לראש הישיבה שליט"א, אפשר ללמוד מהעובדה שאת דרשת בר המצווה הכין הגר"ן שליט"א יחד עם רבינו זצ"ל, אשר פרס עליו את חסותו, מפאת מחלתו הקשה של אבי ראש הישיבה, הגאון רבי דב זוכובסקי זצ"ל, אשר כיהן באותה העת כמשגיח בישיבת לומז'ה שבפתח תקוה.

"למעשה נשלחתי אל מחוץ לבית בגיל צעיר מאוד בגלל מחלתו של אבי זצ"ל", מספר לנו ראש הישיבה שליט"א, "כמה מבכירי תלמידיו בישיבת לומז'ה הסתובבו אז בביתנו, והם היו אלו שבחרו עבורי ישיבה. הם טענו אז שהגראי"ל שטיינמן זוכה להערכה יוצאת דופן מאת מרן החזו"א ודיברו אז שהחזון איש אף אמר עליו שהוא אחד מל"ו הצדיקים שבדור, ועל כן זכות גדולה תהיה עבורי שאזכה ללמוד תורה מפיו. מעניין לציין שרבינו זצ"ל למד במשך תקופה אצל סבי, אב אמי, הגאון רבי פסח פרוסקין זצ"ל, בישיבת קוברין.

"ואכן, בהיותי כבן 12 זכיתי ללמוד בישיבה אצל רבינו זצ"ל. זו היתה תקופה מיוחדת במינה, ואני יכול לומר שאנחנו, תלמידי הישיבה, הערצנו את רבינו זצ"ל בצורה שלא רואים היום למרבה הצער.

"אם תשאלו אותי, ההערצה הזאת שחשנו לרבינו זצ"ל, היתה חלק חשוב מאוד בקניית התורה מפיו. כל מילה שלו היתה קודש קדשים. רק כך אפשר ללמוד ובאמת להצליח בלימוד. כשאתה רואה בחור ישיבה שמסתכל במבט קצת עקום על הר"מ שלו בישיבה, אתה יכול לומר עליו שככל הנראה ממנו לא יצא תלמיד חכם אמיתי.

"היום אנחנו שומעים בחורים שאומרים שהמגיד שיעור הזה לא אומר מספיק מפרשים, וההוא בכלל לא מחדש דבר מעצמו אלא רק מביא מה שכבר כתוב בספרים וכדו'".

• רבינו זצ"ל היה ממעט לומר חידושים בשיעוריו?

"למדתי אצל רבי אהרן לייב כמה שנים. יש לי עדיין מחברת מהשיעורים שכתבתי באותה התקופה. אין שם חידושים גדולים. האמת שאין שם כמעט חידושים בכלל. הוא דיבר רק על הפשט, חידד, הבהיר, ליבן את הסוגיא, הסביר אותה בפרוטרוט. בלי חידושים, כמעט בלי מפרשים. אבל כל מילה ששמענו ממנו קנינו אותה. היא נחרטה בעצמות שלנו. למה? כי הערצנו אותו מכל הלב. לא רק אני, אני מדבר על כל התלמידים שהיו שם, כולם העריצו אותו בצורה שאי אפשר לתאר.

"זכורני שכשהתחתנתי ובאתי לגור בבני ברק, שמעתי שיש כמה וכמה גדולי תורה בעיר, יש את הגדול הזה ואת הגדול ההוא ויש כמובן גם את רבי אהרן לייב…

"השתוממתי! הייתי בטוח שרבי אהרן לייב הוא הגדול היחיד בבני ברק, לאחר פטירת החזון איש. הייתכן שיש גדולי תורה נוספים שנמנים בשורה אחת יחד עמו? איך זה יכול להיות?! ידעתי שבירושלים יש כמה גדולי תורה, כי בישיבה הגדולה למדתי ב'חברון', אבל בבני ברק? יש עוד מישהו חוץ מהרב שטיינמן? זה לא ייתכן!!".

"בשנים מאוחרות יותר, כשרבינו הגיע לבני ברק, הוא התחיל לומר קצת יותר חידושים, אבל גם אז, מי שלמד אצלו יודע שהעיקר היה הפשט, הבנת הפשט עד הפרטים הכי קטנים, בלי לוותר על פסיק. באותן שנים לא היה דבר כזה שבחורים יתלוננו שהמגיד שיעור "לא אומר מספיק מפרשים", זה נולד רק מאוחר יותר.

"אגב, בעניין זה אני רוצה לומר משהו שאולי הוא קצת חריף, אבל זאת נקודה למחשבה וכדאי שישימו עליה לב. כשבחור או אברך רוצה ללמוד הרבה מפרשים וחייב לדעת את כל ה'רייד' הישיבתי בסוגיא זו או אחרת, הוא חושב שהוא לומד בעיון, וככל שידע יותר מפרשים ויותר חידושים כך העיון שלו משובח יותר.

"אבל האמת היא שלא כך הם פני הדברים, ההיפך הוא הנכון. מי שלומד הרבה מפרשים ואינו משקיע מספיק זמן כדי להעמיק ולהבין כל אחד מהם, למה הוא אומר כך ולא אחרת, ומה הכריח אותו לומר כך, האם החידוש שלו התחייב מתוך הסוגיא באופן שבו הוא למד אותה וכו', אם רק צוברים ידע אודות שיטות המפרשים השונים, מה שקורה זה שבעצם לומדים עיון בבקיאות. זה הבקיאות של העיון, זה לא העיון האמיתי. זה לדעת הרבה אבל לא להבין לעומק לאמיתה של תורה.

"אז אם אתה כבר לומד בבקיאות, לא עדיף שתלמד את דברי הגמרא? תלמד כבר כמה דפי גמרא בבקיאות, זה בוודאי יותר חשוב מללמוד את כל השיעורים של כל ראשי הישיבות על סוגיא זו או אחרת. מה הרווחת? נשארת בלימוד שטחי. אם אתה רוצה ללמוד בדרך העיון, אז תלמד כמו שצריך, במתינות, עם מחשבה עמוקה על כל מפרש. כשלמדתי בישיבה בחברון בחורים היו יכולים לשבת יותר משעה על הבנה של רשב"א אחד!".

• למה באמת הערצה גדולה כל כך? מה היה מיוחד בהנהגה שלו ובדרך הלימוד ששבתה כך את לב התלמידים?

"קודם כל ראינו שהוא שמח עם כל הבנה בלימוד. היתה הרגשה של שמחה, כשעוד מילה מהגמרא הובנה. זה השפיע עלינו, שמחנו לשמוע כל שאלה, כל תשובה.

"מעבר לכך, כל בוקר כשהוא הגיע ישיבה, יכולנו לראות שהוא לא ישן בלילה, בגלל עמל התורה. ראית עליו שהוא פשוט לא ישן, שהוא ישב כל הלילה ולמד. זכיתי לישון במשך תקופה בדירה שלו. רבינו היה גר בדירה חד קומתית בצד השני של כפר סבא. היינו צריכים לצעוד דרך לא קצרה, אבל זאת היתה זכות לישון בדירה שלו, למרות שלנו היה אגף נפרד עם כניסה חיצונית והחלק שלנו לא היה מחובר לאגף שבו התגורר רבינו זצ"ל. אבל למרות זאת, יכולנו לראות מהחלון איך רבינו יושב כל הזמן על יד הגמרא, הוא לא זז מהסטנדר. איך אפשר שלא להעריץ?

"גם השיעורים עצמם התנהלו בצורה יוצאת דופן. הוא השרה אווירה מאוד שמחה ורגועה. אף פעם לא היתה תחושה של לחץ או כעס בשיעור חלילה. הוא מעולם לא הרים את קולו על בחור, למרות שזאת היתה ישיבה קטנה ובחורים צעירים תמיד היו שובבים. עם הקול המיוחד שלו הוא היה משרה עלינו אווירה של ציות ומשמעת, זה בא מההערצה הגדולה הזאת.

"אפילו את השיעור עצמו הוא לא העביר בקולות וברקים, אלא ברוגע, בשלווה ובשמחה גדולה. בשנים האחרונות לחייו, כשהוא דיבר בכנסים גדולים ובאירועים מיוחדים, יכלו כולם לשמוע איך הוא מדבר בשקט, לא צועק ולא מרים את קולו. אבל אז, בחדרה, הדיבור היה שקט עוד יותר. בלי פאתוס ובלי שום דרמטיות, רק חתירה לעומק הסוגיא ולהבנה ישרה של דברי הגמרא.

"ממילא רצינו לקבל ממנו, וכשרוצים לקבל, מקבלים! זה הבסיס לגישמאק בלימוד התורה, הרצון לקבל. מי שרוצה לקבל יכול לקבל מכל אדם, גם מהחברותא, בוודאי מהמגיד שיעור, ובוודאי ובוודאי מאדם גדול כמו רבינו זצ"ל".

• מן הסתם זכיתם לשמוע מפיו גם שיחות מוסר בהזדמנויות רבות…

"בוודאי, הדברים חרוטים על לוח הלב. מעניין לציין בהקשר זה ששנים רבות מאוחר יותר, כשכבר זכיתי להרביץ תורה בישיבת 'גאון יעקב', שרבינו זצ"ל עמד גם הוא בראשותה ואף היה זה שייסד אותה, היינו מבקשים ממנו שיבוא לומר שיחות מוסר מדי פעם, ובמיוחד במסיבת החנוכה שהתקיימה בישיבה, אז היתה לנו חזקה לשמוע שיחת מוסר מפיו.

"רבינו היה מפקפק בתועלת של השיחות הללו. הוא היה שואל אותנו כשבת שחוק על פניו, אם פעם ראינו בחור אחד מתלמידי הישיבה שאחרי מסיבת חנוכה הפך להיות בחור טוב יותר… "מי אומר שזה נותן פירות", אמר על שיחות המוסר הללו, והיה מנסה לסרב להזמנה הקבועה שלנו שיבוא למסור את השיחה המסורתית".

• ומה התשובה? האם באמת שיחות המוסר מועילות?

"זאת שאלה מאוד חזקה, כי באמת נדיר מאוד ואולי אפילו אין בנמצא בחור שאחרי ששמע שיחת מוסר פתאום השתנה לטובה. מצד שני, הדברים חודרים ויורדים לעומק הלב. כל דבר משפיע, גם אם מעט מאוד, אבל עוד קצת ועוד קצת, בסוף זה מחולל שינוי. לא בכדי אמרו רבותינו שיהודי צריך ללמוד מוסר בכל יום, אם לא היתה לזה תועלת, לא היו דורשים מאתנו להקפיד על כך".