הרה"ח ר' אשר קובלסקי שליט"א
פתוח תפתח (ט"ו, י"א)
אחד הדברים המפעימים ביותר בהם מתייחד העם היהודי, הוא הנתינה ההדדית הנפלאה. בכל הזדמנות, מדהים לראות את ההתגייסות ההמונית של כל אחינו בני ישראל, בכל מקום שהם, לעזרת אחיהם הנתונים בצרה, לטובת שכנים נזקקים ועניים מצויים.
כמה מרגש לעמוד בערבו של יום בבית כנסת מצוי, ולראות עוד ועוד יהודים עוצרים ליד מקבץ נדבות אלמוני, ומעניקים לו מלחמם. כמה מפעים לראות אנשים שהם בעצם בקושי 'סוגרים את החודש', ובכל זאת הצצה בחשבון הבנק שלהם תגלה הוראות קבע לגופי צדקה ולארגונים שונים. כמה מדהים לשמוע על אילי הון שמעבירים תרומות עתק למטרות טובות וראויות, מתוך הבנה לחשיבות הצדקה ולקיומה בעם היהודי.
זה מדהים עוד יותר, בהתחשב בכך שהעולם הרחב של ימינו, השדה האנושי הבינלאומי, הוא עולם של תחרות גשמית קשה. צאו וראו את בורסות המניות הגדולות בעולם, ותגלו אנשים שעושרם מופלג עד אין קץ – ובכל זאת הם אינם נותנים מנוחה לעצמם ומבקשים לזכות בכסף נוסף. בכלל לא מובן מאליו, שאדם יוותר על כספו שלו, ופשוט יעניק אותו לאחרים, כדרכו של העם היהודי – מיליונרים, עשירים, אמידים, ממוצעים, ואף עניים בעצמם – שכולם לא מוותרים על הזכות לתת צדקה.
הדבר מחייב התבוננות: מה יש בה, בנתינת הצדקה, שגורם לכולנו להתחבר אליה ובעוצמה כה גדולה? מהו הקסם המסתורי הטמון בין האצבעות המעניקות צדקה, המביא את כולנו לרצות לשוב ולעשות את הפעולה הזו עוד ועוד? מדוע חז"ל כבר מבטיחים שכח הצדקה כה רב ועצום לחולל ישועות?! מדוע עינינו הרואות שנותני הצדקה זוכים לשפע שמימי פלאי?! מה הסוד לכך שמצוות הצדקה מביאה בכנפיה ישועות למעלה מדרך הטבע?!
את התשובה לכך נגלה בפרשת השבוע, בה אנו זוכים במתנה יקרה זו – במצוות הצדקה. התורה מצווה אותנו להפריש צדקה, ומציינת כי היא מעניקה לנו את מצוות הצדקה עקב העובדה ש'לא יחדל ממך אביון'. הרה"ק בעל ה'כתב סופר' זי"ע חושף כוונה נסתרת בדברי הפסוק, וכך הוא מגלה:
אבא שבשמים אומר לנו, לכל יהודי: ראה נא. אני מפקיד בידיך את הזכות להחיות את נפש העני, נותן לך במתנה את הזכות הזו, כדי שתוכל לפתוח לעצמך את שערי השפע, להינצל מכל רע. אני מעניק לך את ההזדמנות לעורר על עצמך את רחמי שמים, שזכות הצדקה תעמוד לצידך ותדאג עבורך.
אני עושה את זה בשבילך, לא בשביל האביונים, הם כבר יסתדרו. אני אחראי עליהם, אני אביהם, 'לא יחדל ממך אביון' – האביון לא יאבד בעוניו, אני ה' דואג לו. השאלה היא רק אם אתה תזכה להיות המשקיע הנבון, שנותן מכספו לעני ורוכש בכך זכויות כבירות. הקדוש ברוך הוא שולח אליך עני? – הוא לא שולח אליך מישהו שיקח מכספך, הוא שולח אליך 'השקעת זהב'. שים כסף אצל העני, ותן לבורא עולם לשלם את התמורה המלאה לכספך, בשפע רב!
מפתיע לגלות את הסוד האמיתי: יותר משהעשיר מעניק לעני, העני הוא המעניק לעשיר. כשעני ניצב לנגד עינינו, ניצבת לפנינו 'השקעת זהב' כדאית במיוחד, מניה שבורא עולם חתום עליה שכדאי להשקיע בה. רוצה לפתוח לעצמך את שערי השפע? רוצה להציל את עצמך ומשפחתך מכל רע? רוצה להרעיף על עצמך שפע אושר ועושר? – בבקשה, הנה המפתח: שים כסף אצל העני, תרום לו בעין יפה, ותזכה!
הבה נאמץ את המסר הזה לתשומת ליבנו. לפעמים אנו עלולים להיתקל בריבוי בקשות, לפעמים דופקים בדלת בשעות מאוחרות, לפעמים טורדים את המנוחה, ולפעמים אנו עלולים לחוש 'כמה אני כבר יכול לתת…'
ככל שנזכור שכל הזדמנות לתת צדקה היא הזדמנות עסקית רווחית, שכל פניה אלינו בבקשת נדבה היא רגע של השקעה כדאית, שכל נתינת צדקה היא הפותחת לנו שערי טובה ושפע – כך ייקל עלינו להעניק לעני מכל הלב, מתוך שמחה ובחיוך רחב, ובורא עולם ישלם שכרנו בכפל כפליים!
הכתובת האמיתית לישועה!
חילוץ פלאי בערב שבת…
היה זה לפני כעשרים שנה, בבחינת 'בימים ההם – בזמן הזה'. היו אלה ימי בין הזמנים, עת משפחה מצפון הארץ התעתדה לשבות את השבת בבית הורי האב, המתגוררים בדרום הארץ. הם יצאו מביתם ביום ששי בשעת בוקר מוקדמת, והתכוונו לפוש וליהנות עד חצות היום בפארק עין זיתים המצוי לא הרחק ממירון, ומשם להמשיך דרומה. הם החנו את הרכב בחניון הפארק – שבאותם ימים היה חורשת עפר שקטה ולא סלולה, וכולם ירדו להשתעשע ברחבי הפארק.
שעת הצהריים הגיעה, ובני המשפחה החליטו לשוב לרכב, ולהמשיך במסע לכיוון דרום הארץ. האב התניע את הרכב, ואז התברר כי כשהחנה אותו – לא הבחין בגזע עץ שבשולי החניון, ולמעשה – הגלגלים האחוריים חונים מעברו השני של הגזע. הוא ניסה ללחוץ בכל הכח על דוושת הגז – כדי שהרכב יצליח לעלות על המחסום שיצר גזע העץ, אך לנוכח ההדף – שקע החול שמתחת הגלגלים האחוריים עוד יותר, והרכב כולו שקע עוד יותר, כשגזע העץ מתחת לטבורו, לא מאפשר לו לצאת.
האב ניסה את כוחו בכל דרך אפשרית, גם ה'ג'ק' המוכן לעת צרה נשלף, אך דבר לא עזר. כל המאמצים הובילו לתוצאה אחת: החול שמתחת הגלגלים שוקע עוד יותר, הרכב הולך ושוקע, כשרק גזע העץ תקוע תחת גחון הרכב, לא מאפשר תזוזה.
עד מהרה הבין האב כי כאן נדרשת עזרה דחופה, ויצא אל הכביש בנסיון לעצור רכבים חולפים, אלא שהם לא מיהרו לעצור – הכניסה לחניון היא בעמק שבין עליה וירידה, וכל רכב המגיע – מאיץ כדי להמשיך בתנופה בעליה. הוא יכול לעמוד כך עוד שעות ואיש לא יעצור…
השעה מתחילה להתאחר, האב מביט בשעון בעצבנות גוברת. השעה כבר 2:00 בצהריים, הוא תקוע על אם הדרך, הם עוד אמורים להגיע לדרום הארץ, ואין לו מוצא מהסבך, הרכב תקוע. הוא שב ויוצא אל הכביש, עיניו מיואשות למדי, ואז הוא נזכר במפתח המאסטר שפותח את כל השערים, בכח הגדול ביותר לחלץ יהודי מכל צרה, והוא אומר בפה מלא:
'רבונו של עולם, אני מתפלל שתעזרני ותחלצני מהמקום הזה, רק בכוחך הגדול לחלץ את הרכב. אני מבטיח בזה סכום כסף נכבד לצדקה, ואני מבקש שהצדקה – שכוחה רב ועצום לפעול ישועות, תפתח את השערים, מטבעות הצדקה יהיו השמן בגלגלי רכבי, ואצליח להגיע לדרום הארץ לשבת הקרובה במהירות האפשרית!'
טרם כילה האיש לדבר, והנה למולו נעצר רכב מסחרי גדול, משולט למלוא אורכו וממותג כשייך לקיבוץ יראון הצפוני. האמת, שהוא לא ציפה שבדיוק הרכב הזה יעצור, אך הנהג – מראהו כבן קיבוץ מצוי, בחר דווקא לעצור בדיוק במקום בו רבים לא עוצרים. להפתעתו, מתברר שהנהג עצר בדיוק שם כדי לאפשר לשני טרמפיסטים שתעו בדרכם לרדת, והוא שואל האם גם הוא זקוק לעזרה…
'אכן כן!' – קרא האב בקול כטובע הנאחז בקש, 'רכבי נתקע בחול שבחניון, ואינני יכול לחלצו. שמא יש בידך לעזור לי, אולי לקשור את הרכב לרכבך ולחלצו?' – שאל בתקווה. 'אני יכול, רק אעשה פרסה ואשוב אליך' – אמר הנהג ועמד בדיבורו, כשהוא מתייצב לסייע לחילוץ הרכב.
ואז התברר, כי הנהג שעצר – היה בטוח שהנהג התקוע מחזיק בחבלים עבים שביכולתם לחלץ רכב, שהרי אם אין לו חבלים כאלה – איך יגרור רכב אחד את הרכב השני? להפתעתו, התברר שאין לבעל הרכב התקוע חבלים, והנהג המזדמן כמעט יצא לדרכו מאוכזב, שכן אינו יכול לסייע…
כששב לרכבו, רגע לפני שהתניע, החליט משום מה לחטט בתא המטען. למרבה הפלא, התבר כי יש באמתחתו חבלים, 'כנראה, כשסייעתי למישהו להוריד דודי שמש מהגג, שכחתי אותם באוטו' – הסביר כמתנצל, ועל אתר התכופף לרכב התקוע, קשר אותו היטב לרכבו, ונכנס אליו בזריזות.
הוא התניע את הרכב, לחץ על דוושת הגז בעוצמה רבה, קול שאון נשמע ברמה וענן אבק התאבך ממעל. עוד לחיצה, ועוד אחת, והנה הרכב התקוע כמתעופף לו מעבר לגזע, מחולץ בשלום…
בעל הרכב התקוע לא מצא את המילים להודות לנהג המזדמן שכבר הסתלק מהמקום כלעומת שבא. הוא התניע את רכבו ויצא דרומה, כשלכל אורך הדרך הוא מספר לילדיו על הנס הגדול שהתחולל כאן, כיצד נהג לא צפוי, עצר במקום לא צפוי, מצא חבלים באופן לא צפוי, וחילץ את הרכב באופן פלאי ממש.
'וכל זאת בכח הצדקה!' – אמר האב בהתרגשות, 'ראו נא ראו מה היא חוללה, איזו מהפך שמימי עוררה. רגע לפני שנתתי צדקה – היינו חסרי אונים, נטולי סיכוי להיחלץ מכאן. ועתה, בכח הצדקה, ראו מה התחולל, כמה גדול הנס, הרי זה חילוץ של צדקה ממש!'
כי אכן כן! גם כשאין סיכוי, כשענן שחור נראה באופק, כשנראה שהמצב תקוע ללא מוצא – כח הצדקה הוא מפתח אדיר לחולל ישועה פלאית, השגחה מופלאה, צירוף מקרים מדהים שמוביל לחילוץ מהמצב הבעייתי. וסיפור זה, אותו שלח לנו בעל המעשה במכתב אישי, קורא לעברנו בעוצמה רבה:
יהודי, אם אתה מתמודד, אם קשה לך משהו, אם אתה מרגיש אבוד – אל תאבד עשתונות! גש לקופת הצדקה, תן מליבך, מנפשך, כנדבת ידך. חפש לך עני ותן לו מכל הלב, מצא לך יהודי נזקק והענק לו מטובך. ככל שתיתן יותר צדקה, ככל שתיתן לצדקה את הכח – כך ייפתחו לך שערי שמים ותזכה בחיים טובים ומאושרים!
העשיר – האחרון בתור?
חדר ההמתנה של כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ זי"ע, המה אדם תמיד. אלו באים לפעול ישועה, אחרים באים לבקש עצה, שועי עולם ביקשו לתת פדיון נפש הגון, ולא מעט נזקקים ושבורי לב ביקשו מתת יד הגונה. הרבי קיבל את כולם בחום, והורה לגבאי לבכר ולהעדיף להכניס אליו את פושטי היד מבקשי הנדבות, עוד לפני שייכנסו הגבירים בעלי ההון…
פעם נקלע למקום אדם עשיר מאוד, ובראותו זאת – חש פגוע ונעלב. מדוע הרבי מעדיף לקבל את מבקשי נדבתו תחילה? הלא זמנו יקר, כל דקה שווה כסף, הוא ממתין כאן ובידיו מעטפה תפוחה. מדוע מבקשי הנדבות קודמים לו?!
כשנכנס אל הרבי, לא הצליח לעצור בנפשו, ושטח בפניו את תמיהתו. נענה לו הרבי ואמר: 'וכי מה אתה חושב, הלא אתה בא אליי כדי לפעול ישועה, להבטיח ברכה בעסקיך. וכי מה אני ומה חיי להבטיח ליהודים ישועות? וכי מנין לי הכח לברכך שתצליח בעסקיך? וכי כיצד אני יכול להבטיח לך את הברכה הנכספת? –
כל זאת' – המשיך הרבי ואמר – 'אני עושה רק בכח הצדקה, בזכות שאני מקפיד לתת צדקה ברוחב לב לכל מבקשי פניי. נו, אמור לי אתה, וכי יכול אני לקבלך לפני מבקשי הצדקה? הלא כל כוחי לברכך נובע מהם, כל עוצמת ברכותיי מגיעה מהם, חובה עליי להקדים ולקבלם תחילה, כדי שיהיו לי הכח והיכולת לברכך מכל הלב, ולהשפיע עליך טובה וברכה!'
את הסיפור סיפר נכדו, כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ שליט"א, והוסיף שהיה שגור בפי זקנו המסר העולה מהסיפור: 'זורע צדקות – מצמיח ישועות'. נתינת צדקה כמוה כזריעה, המצמיחה ישועה מובטחת וברוכה. הבה נזרע הרבה צדקה, נפזר צדקה ברוחב לב, למען יהיו חיינו חיי ישועה וברכה תמיד!