הסיפור דלהלן אירע בעת שהגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל, ראש ישיבת טשעבין, למד בישיבת חכמי לובלין אצל הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל. הגרב"ש זצ"ל התייחד בכך שהתקופה שלמד בישיבה בלובלין היתה ארוכה, ונמשכה על פני כמה שנים. מהיחס שגילו כלפיו כבר אז ראשי הישיבה, ובמיוחד הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, אפשר ללמוד על ערכו הרם כבר בהיותו נער צעיר, עד כדי כך שראש הישיבה מינה אותו להיות 'בוחן' לתלמידים החדשים שביקשו להתקבל לישיבה.
כשהגיע כבר לירושלים, וזכה לעמוד בראש ישיבת טשעבין, סיפר לתלמידיו על 'נהלי הקבלה' בישיבות של הימים ההם, שהיו שונים בתכלית השינוי מהתנאים של ימינו. "אם היום מקדישים תשומת לב עיקרית ל'ידיעותיו' של הנבחן, ופחות ליראת השמים שלו, הרי שבתקופתי", סיפר הגרב"ש זצ"ל, "ביררו ראשי הישיבות בעיקר על דמותו ואישיותו של הבחור. אם כי" – הוסיף – "בישיבת חכמי לובלין הקפידו גם על רמה גבוהה בלימוד ובהבנה.
פעם", סיפר, "הגיע לבחינות בחור שהיה באמת קשה-הבנה, וכמעט שלא הבין מאומה בתלמודו, אבל יראת השמים שלו היתה למופת. הלה נבחן אצל כמה מראשי הישיבה, שפסלוהו על הסף, ואילו כאשר הגיע לבחינה אצלי. הבינותי שאי אפשר שלא לקבל בחור שכזה לישיבה. עבור מי נועדה ישיבת 'חכמי לובלין", אם לא עבור בחור ירא שמים שכזה? הבעתי את דעתי בפני ראשי הישיבה, שלא קיבלו את דברי, ולא שילבו את הבחור ברשימת 'המתקבלים'.
"ויהי בלילה", המשיך הגרב"ש לספר, "ואני צועד לחדרי בבניין הישיבה. השעה היתה שתים ומשהו אחר חצות. אף אחד כבר לא הסתובב בחוץ. לפתע שמעתי רעש מסוים מכיוון היכל הישיבה. חזרתי מעט לאחורי, ולא הצלחתי לאתר את מקור הרעש. החלטתי שאני חייב לדעת מי ומה, והלכתי אחרי הקול, עד שהגעתי לעזרת הנשים של ההיכל. ואת מי אני פוגש שם? – את הבחור שלא רצו לקבל לישיבה, וכולו בוכה ומבכה על מר-גורלו. הבכי שלו היה כה עז, שלא יכולתי גם אני להתגבר על עצמי, ופרצתי בבכי.
"ידעתי שאני הולך לעשות מעשה. פניתי לביתו של אחד הר"מים שבחן אף הוא את הבחור והמליץ שלא לקבלו לישיבה, הערתי אותו משנתו וביקשתיו שיבוא יחד אתי לעזרת הנשים… הר"מ הבין שיש דברים בגו, ופנה לשם.
"כאשר נכנס הר"מ לעזרת הנשים, ואזניו שמעו ולא זר את בכיו של הנער, ועיניו ראו ולא זר בצערו הגדול – דיווח על כך לגאון רבי מאיר שפירא, ולאחר התייעצות נוספת התקבל הבחור לישיבה.
"ומה אתם חושבים?", סיים הגרב"ש את סיפורו, "בתוך תקופה קצרה הפך אותו בחור לאחד המצטיינים בישיבה!".
(מתוך הגדה של פסח 'חישוקי חמד', הובא בגיליון 'תורה ומידות טובות')