השמש כבר עמדה באמצע השמים, היום פנה לערוב. ואז, בדרכו חזרה מהציון, התקשר אליו לפתע גיסו מאמריקה…

תיארנו כבר מצבים כלכליים קשים ומשונים שהתרגשו ובאו, אולם אף לא אחד מהם מתקרב לסיפורנו הנוכחי. לא לסכומים הללו, לא לתסבוכת הזו, ובוודאי שלא בגיל צעיר שכזה.

המדובר הוא באברך רך בשנים, שהצליח לעשות בזמן מועט מה שאנשים אחרים לא עושים במשך כל החיים. בשנות העשרים לחייו הספיק לצבור חוב של למעלה ממיליון שקלים! לא ייאמן כי יסופר.

אז איך אירע כדבר הזה? כיצד פרצה התסבוכת? ובעיקר – מה היה הפתרון המקורי שהצליח להחזיר לבסוף את הקערה על פיה?  על כך בסיפור שלפניכם.

פושט רגל

ר' אלחנן נשנק מהתרגשות כשהוא מרצה את סיפורו. למרות השנים שעברו, שרוי הוא עדיין תחת הרושם המהדהד של הגילוי הברור של יד ה' בזכות עבדיו הצדיקים.

הוא בעל כישורים עסקיים טובים. זמן מה לאחר נישואיו הוצרך מכורח הנסיבות, לצאת אל חיי המעשה. עמדו בפניו האופציות השגרתיות, אבל הוא נמשך לעולם העסקים.

תחום מסוים סיקרן אותו כבר מגיל צעיר. רבות חקר ולמד את הנושא באופן פרטי עד שהכירו והבינו היטב. אט-אט התבשל בו הרעיון לפתוח עסק עצמאי.

בשנות העשרים לחייו כבר השיק לתפארה בית עסק מכובד ורב רושם הבנוי לתלפיות. לבו הלם בהתרגשות ובצפייה והוא נשא תפילה שהנטיעה תצמיח פירות טובים.

אולם בניגוד לתחזיות, העסק לא זרם. הרווחים המועטים לא הצדיקו את ההשקעה הרבה, אבל ר' אלחנן כבר לא יכול היה לעצור. הוא פעל בכל להטוטיו לשמור על הקיים והשקיע עוד ועוד כספים, אך העגלה הלכה ושקעה. סופו של הסיפור העצוב, שר' אלחנן הוכרז כפושט רגל, כאשר חובותיו מטפסים, כאמור, לגובה בלתי נתפס של מיליון שקלים ויותר.

רבות השתעשע בחלום בו הוא מצליח איכשהו לשקם את העסק, אולם תקופת מה לאחר פשיטת הרגל, נפתח בעיר מגוריו עסק תואם לשלו. מישהו חשב שהוא יצליח במה שר' אלחנן נכשל. היה זה הקש ששבר את גב הגמל. האבן שנזרקה אחר הנופל. הגולל שנסתם על התקוות הקטנות שנותרו. הוא התמחה בתחום הספציפי הזה, ודווקא בתנאי השוק של עיר מגוריו, כל אפשרות אחרת לא באה בחשבון.

כל עתידו שלפניו – נהרס. חוץ מלגלגל כל העת סכומים דמיוניים, היה עליו גם להתפרנס ממשהו בינתיים. "היו תקופות שלא היה לי מה לאכול", הוא מספר בפשטות. מיטב שנותיו הצעירות הוקרבו על מזבח הכישלון הכלכלי, ולולא ה' שהיה עמו, אזי חיים בלעוהו.

לימוד סגולי

היה זה תקופה קצרה לפני יום ההילולא של האוה"ח הקדוש. ר' אלחנן האזין לדרשה של אחד מחשובי המשפיעים והדרשנים, שהרחיב בדברים על בעל ההילולא. בתוך השיחה סיפר על סגולה שהיתה מקובלת בשעתו בין אנשי ירושלים של מעלה. סגולה הרבה יותר קשה ומורכבת מאשר השקיית המונים במיץ ענבים, ואשר למתמיד בה מובטחות ישועות גדולות.

וזה דבר הסגולה הירושלמית: עולים לציון ביום ההילולא ומקבלים ללמוד מדי שבת בשבתו את כל דברי האוה"ח על הפרשה, וכך מסיימים את הספר כולו עד יום ההילולא הבא. הרב הוסיף וסיפר מעשיות שונות שהתהלכו בירושלים על כוחה הגדול של סגולת הפלא שאינה חוזרת ריקם.

הדברים תפסו את לבו של מיודענו. מה לך נרדם? אמר לעצמו בהתעוררות. קום וסע אל ציונו של איש האלוקים וקבל על עצמך את הלימוד הסגולי. הוא נמשך לציון האוה"ח הקדוש ולתורתו המאירה. נשמתו כאילו לוחשת לו ששם טמונה ישועתו.

יחד עם כל ההמונים שפקדו את הציון באותה שנה, עמד גם פושט הרגל והתייחד עם אלוקיו שבצרתו לו צר. הוא שפך לבו בבכיות עצומות וזעק אל הקב"ה בכל כוחו. לאחר מכן קיבל על עצמו את לימוד האוה"ח השנתי, בדיוק כפי ששמע מהרב, דבר לא החסיר.

הוא חזר לביתו כשתקווה חדשה ממלאה את לבו, אבל גם עם משימה לא פשוטה: פעמים שהאוה"ח בא בארוכה ולא תמיד הדברים קלים וזורמים. אבל ר' אלחנן הסתער על העניין במלוא המרץ. פעמים רבות היה מתחיל ללמוד מיד לאחר סעודת שבת בבוקר, כאשר עיני כל הבריות נעצמות מאליהן ומקיימים בעצמן שינה בשבת תענוג, או אז היה מתגבר כארי והוגה בריכוז בספר הקדוש.

זה לא היה אמור להיות כל כך קשה, אם – איך נאמר – העסק היה מניב תוצאות מידיות. לעומת הרווח הכלכלי המצופה, אפשר עוד להקריב מנוחת צהרים של שבת. אולם עברו כבר חודשי הקיץ, תקופת החגים גם כן, החורף בעיצומו, ושום סימן לשינוי עוד לא נראה ברקע.

אבל המציאות לא ריפתה את ידיו. הוא המשיך ללמוד בקביעות וביגיעה, שומר בקפדנות ובאמונת תום על הקבלה החשובה.

בזכות הצדיק

ראש חודש ניסן הגיע. לאוזניו של ר' אלחנן התגלגלה שמועה מרעישה. היהודי שפתח את העסק התואם לשלו – עזב במפתיע את הארץ. לא משנה מה היתה הסיבה, מה שחשוב, שלראשונה נוצר פתח של תקווה. כעת יוכל ר' אלחנן לפתוח את העסק מחדש, בתחום ובאזור שהוא מכיר ויודע, כמובן – רק אם יהיה לו כסף להשקיע.

ההזדמנות הזרימה לו כוחות ומרץ. הוא ניסה לגייס הון. לעניין משקיעים וידידים, אך לשווא. השבועות נמשכו באיטיות, ועדיין לא התרחש כל שינוי במצבו העגום.

אדהכי והכי אתא ובא יום ההילולא. ר' אלחנן נסע לציון. הוא זכה לסיים השנה את כל ספר האוה"ח, ועתה מייחל הוא ומתחנן, מוריד שוב דמעותיו כמעיין המתגבר –  פתח לנו שער, כי פנה יום.

השמש במרומי הר הזיתים עמדה כבר באמצע השמים, הגיעה שעת רצון ורחמים. תפילתו בקעה רקיעים. נאמן בעל המלאכה לתת שכר הפעולה ונאמנים הצדיקים להמליץ זכות על צאן מרעיתם. עדיין יש שהות ביום.

בדרכו חזרה מהציון התקשר אליו גיסו מאמריקה. ר' אלחנן ניסה לעניין אותו בעבר בהשקעה בעסק, אבל זה כלל לא דיבר אליו. אבל עכשיו נגהה עליו לפתע רוח ממרומים. הוא הבטיח לו בו במקום ארבעים אלף דולר להקמת העסק מחדש.

ר' אלחנן הקים את החנות בכסף שקיבל, וברכת ה' עמדה לו הפעם מעל ומעבר למצופה. העסק משגשג והולך זה כמה שנים ומניב רווחים מצוינים. החובות מתגמדים והולכים והאור שנראה בקצה המנהרה רק הולך וגובר, הולך וזורח.

כאשר סיפר את הדברים לאותו משפיע, נענה הלה ואמר, שהתפעלותו אינה מכך שהסגולה עשתה פירות ("זה לא חידוש שהאוה"ח בעל מופת"), אלא מהעקביות הבלתי מתפשרת להמשיך בלימוד, למרות שעד הרגע האחרון שום דבר כמעט לא השתנה.

כאשר יהודים מחבבים את הצדיקים ודבריהם הקדושים; כאשר מאמינים הם בכוחם הגדול ולא מתבלבלים משום דבר – זו כנראה הסגולה הגדולה ביותר.

(מתוך הספר 'כלכלה יהודית' העומד לראות אור בקרוב; פורסם ב'המבשר' כלכלי)