סיפר יהודי אחד שבדידו הווי עובדא: "כשעלינו לארץ, היתה באותו זמן תקופת ה'צנע' בה אנשים קיבלו תלושים ובאמצעותם רכשו מזון. אבי רכש מסעדה לפרנסתו בשערי בית-הרפואה בלינסון (הקיוסק קיים עד היום). המסעדה סיפקה מזון לפועלים שעבדו בקרבת מקום.
"למחרת הגיעה מפקחת ממשרד המסחר והתעשיה ושואלת את אבי: 'מה מעשיך כאן במסעדה?' – 'מה פירוש מה מעשיי כאן? הרי קניתי את המקום', ותמה לפשר השאלה. אך המפקחת המשיכה: 'איך ייתכן שקנית מקום השייך למשרד המסחר והתעשייה ולחברת סולל בונה?'. ומיד הוציאה צו סגירה למקום.
"עיניו של אבי חשכו, שכן כל הכסף אשר חסך ירד לטמיון, והוא הגיע הביתה בעיניים דומעות מבכי. בעודו עומד מחוץ לפתח הבית הבחינה בו השכנה גב' חייקין, אשר הייתה בעלת פרדס. היא התעניינה לפשר הדבר, ואבי שטח בפניה את כל הסיפור, על החנות אשר רכש, ועל המפקחת ממשרד המסחר והתעשיה שסגרה לו את המקום.
"השכנה בתמימותה השיבה: 'תן לי חמש לירות, ואני אסע לצדיק שלי בתל אביב ואבקש את ברכתו, את העודף מהנסיעות אחזיר לך'. אבא נתן לה את מבוקשה, והיא מיד נסעה לצדיק. כעבור מספר שעות היא חזרה ואמרה שאין לו מה לדאוג, שכן כך אמר הצדיק.
"דברים אלו לא הרגיעו את אבי, שכן לא ידע מהיכן תגיע הישועה. אולם למחרת עם בוקר הגיעה המפקחת ממשרד המסחר והתעשיה ואמרה לאבא: 'כל הלילה אני מחפשת אותך להתנצל על עוגמת הנפש, אשר גרמתי לך' – ונקבה בשעה המדויקת שבה נזרקה במוחה המחשבה על מה שהיא עוללה לאב המפרנס את משפחתו ואב לילדים רכים. ולא זו בלבד, אלא אף נפסק לו פיצוי לקבל מנות יתר של סוכר תה ושאר מצרכי מזון אשר היה זכאי לקבל.
"בדקו ומצאו, כי השעה בה התהפך לב המפקחת היתה השעה המדויקת אשר בה השכנה הזכירה את הבעיה אצל ה'סנדלר'.
"הסיפור לא נגמר בזה. המקום סבל מפריצות, שהיו לגל גנבות גואה. הנזק והפחד היו עצומים, וכל בוקר היה אבא פותח את המסעדה ומגלה עוד פריצה מהערב, נזקים שהסבו לו עגמת נפש רבה וטרדות נפש עצומות. החלטתי שאני הולך לבקש את ברכת ה'סנדלר', אולם מכיוון שלא חשתי בטוב, העליתי בכתב את פרטי המעשה, את המכתב תפרתי בחוטים ושלחתי עם חבר, הלה נסע ל'סנדלר' והעביר את שליחותי ובקשתי.
"לאחר מכן שאלתיו: נו, מה היה אצל ה'סנדלר'?'. סיפר הלה, כי הצדיק בירך אותנו לישועה. שאלתיו: האם הוא ראה את המכתב? – 'לא', הייתה התשובה.
"עברו מספר חודשים והזדמן לי לבוא בעצמי אל ה'סנדלר'. לפליאתי אני רואה כי המעטפה שלי עדיין סגורה עם התפירה, והוא משתמש בה כדף כתיבה מצידה האחורי. שאלתי: מה טיבו של מכתב זה אשר הינו כותב עליו? – והצדיק עונה לי בבטחה: 'הרי כבר הסתדר העניין אשר כתבת לי, הלא כן? אם כן מהן טענותיך?'.
"הייתי המום, והבטתי על עצמי: כיצד ייתכן ו'הסנדלר' ידע מה שכתוב במכתב, למרות שהוא נשאר סגור בתפירה הרמטית, וכיצד קרא הוא את מחשבותיי וענה לי בדיוק מה שעלה בליבי אז?".
(גיליון 'פניני הצדיקים' שבת חוה"מ סוכות תש"פ)