הרב אהרן כהן
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ז, כ')
מבאר בעל הטורים: "ואתה תצוה, לא הזכיר משה בזה הסדר, משא"כ בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה, והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת (להלן ל"ב, ל"ב) וקללת חכם אפי' על תנאי באה ונתקיים בזה", מצינו שהגמ' בכתובות סב: מספרת על ר' יהודה, בנו של ר' חייא, חתנו של ר' ינאי, שהיה רגיל לשבת בבית המדרש במשך כל השבוע, ובערב שבת היה מגיע לביתו, כשהיה מגיע לבית ר' ינאי ראה עמוד אש שמקדים לפניו. יום אחד בערב שבת, נשאר זמן רב יותר בביהמ"ד, ראה ר' ינאי שאין עמוד האש מקדים לפניו, אמר לבני ביתו שייכפו את מיטתו כדין אבל, שבוודאי נפטר… ואכן בגלל הדיבור, נפטר ר' יהודה.
נמצינו למדים, שדיבור של פה קדוש פועל בטבע אף ללא כוונה, שהרי ודאי לא רצה שימות, כמו שכתוב (ישעיהו נ"א) "ואשים דברי בפיך לנטוע שמים ולייסד ארץ", והוא כמו הגרזן החוצב גם בלא כוונה, רק בשל טבעו, כן הוא גם דיבור האדם.
התורה מלמדת אותנו, שפיו של האדם – קדוש הוא, ובכוחו לחולל שינויים וניסים בעולם, ובלבד שישמור על כח פיו הקדוש לבל יתחלל, ואם טימא את שפתיו בדיבורים אסורים – הוחלש כוחן, זה בדיוק כמו סכין שהעלתה חלודה, ואין בכוחה לחתוך עד שיסירו ממנה את החלודה.
סיפורי מופת רבים סופרו אודות כח דיבורם של גדולי הדורות, ביניהם על הש"ך הקדוש:
בספר "בצילו חמדתי", מובא שהגאון מטשעבין מספר, ששמע מפי דודו, רבי יצחק רפפורט, ששמע מפי קדשו של בעל ה"אבני נזר", שפעם הגיע הש"ך לקאליש ודרש בבית המדרש. הגיע בעל ה"מגן אברהם" לשמוע את הדרשה, ובסיומה קרא לאחד מתלמידיו ואמר לו: "לך לש"ך, שאל אותו את הקושיה שאומר לך", וכאן עמד והדריך אותו כיצד לענות בפלפול שלם.
התלמיד עשה כנדרש, הלך לאכסניה, שאל את הש"ך את הקושיה, וכשענה לו הש"ך המשיך להקשות ולהתפלפל אתו עוד שעה ארוכה, בדיוק לפי הדרכתו של ה"מגן אברהם". נהנה הש"ך מאד, ובגמר הפלפול החל לדבר איתו בעניינים אחרים, אך התלמיד שלא היה מוכן לכך, הסגיר עד מהרה את היותו שליח בלבד.
"שליח של מי"? שאלו הש"ך, והתלמיד השיב: "של ה'מגן אברהם',"
ביקש הש"ך להפגש עמו, ואכן עד מהרה הגיע אליו ה"מגן אברהם" לאכסניה ושניהם החלו להתפלפל ארוכות בדברי תורה.
תוך כדי שיחה נקש בדלת בעל האכסניה ואמר לש"ך: "כבוד הרב, הנכם מוכרחים לצאת כעת, משום שבאכסניה ישנו אדם גוסס העומד למות בכל רגע…" הש"ך שהיה כהן, אמור היה לעזוב את המקום באופן מידי, אולם תחת זאת, הפשיל את שרוול יד ימינו, דפק על השולחן ואמר: "אני מצווה לחכות", הוא המשיך לדבר עם ה"מגן אברהם", וכשסיימו לדבר, יצא מהבית, ותכף ומיד מת אותו חולה…
כוחו של הש"ך התגלה גם לאחר פטירתו, מעיד ה"אבני נזר", כפי שסיפר יהודי ששמר את מפתחות בית העלמין שבו היה הש"ך טמון.
באחד הימים, הגיעו שתי נשים בוכיות לשומר בית הקברות ובקשו ממנו את המפתח, הן נכנסו פנימה והתפללו על קברו של הש"ך. למחרת היום, באו שתיהן שמחות ומאושרות, ושוב ביקשו את המפתח, כששבו מתפילתן, התעניין השומר אודות פשר העניין, והן סיפרו כי בתה של אחת מהן ירדה מן הדרך ועמדה להתחתן עם גוי, וככל שניסו להשפיע עליה, אטמה את לבה משמוע.
"אמש הגענו ובכינו בסמוך לקברו של הש"ך", סיפרו הנשים, "והנה, כששבנו הביתה נודע לנו שאותו גוי נהרג… באנו אפוא, לומר תודה ליד קברו".