השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
ניפוי תבן בנפה
אדם הרוצה לתת שעורים לבהמתו לפי מידה, כיצד עליו לעשות זאת בהיתר בשבת? • ובאיזה אופן מותר לגבל 'מורסן'? • ומדוע התירו להניח תבן בנפה כדי להולכו לבהמה, והרי תוך כדי ההליכה הוא מרקד את התבן? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"ד סעיף א' - סעיף ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אסור לכבור תבן בכברה, שעי"ז הוא מפריד מן הפסולת את החלק היותר טוב, ובשעה"צ מביא מהרמב"ם, שזה רק איסור דרבנן, ואולי טעם הדבר שאין בזה איסור דאורייתא של מרקד הוא, כיוון שבתבן לא שייך איסור דאורייתא של מרקד, כי אין דרך ריקוד בתבן, והחידוש הוא, שהוא מפריד את החלק הפחות ראוי מהחלק היותר ראוי וגם בזה יש איסור מרקד, ואע"פ שאין הדרך לרקד תבן בכברה.
מותר להשתמש בכברה ככלי להניח בה תבן כדי להוליך את התבן לפני האבוס, ואע"פ שתוכ"ד ההולכה הוא מרקד, מותר, כיוון שאינו מתכוון.
אסור למדוד שעורים בכלי מידה כדי לתת לפני בהמתו, כיוון שנראה כמודד למכור, אלא ישער באומד.
באופן עקרוני, 'מורסן' הוא מהדברים שאינם בר גיבול, ואפילו שלשים אותו עם מים, הוא לא מתגבש להיות אחד, ובכ"ז מדרבנן אסרו לגבל מורסן, גזירה שמא יבוא לגבל וללוש קמח, וקמח אסור ללוש מדאורייתא, אבל מותר ללוש את המורסן בשינוי, ולא יערב ביד אלא יערב במקל, וגם במקל לא יסובב אותו כדי לחבר את המים והמורסן, אלא יוליך את המקל שתי וערב, ובשינוי כזה מותר לגבל אפילו כמות גדולה, ויש חולקים, כיוון שהם סוברים שכבר בנתינת המים יש איסור של 'לש', וכדעת רבי שכבר בנתינת המים על הקמח יש איסור לש, וממילא לא יועיל בזה שינוי, אא"כ נתינת המים הייתה מער"ש, שנשאר לו רק לגבל, ואז יגבל בשינוי, ומותר לנער את המורסן מכלי אחד לכלי שני, כדי שתוך כדי הניעור המורסן יתערב עם המים.
מביא המ"ב, שנוהגים להחמיר כסברת בעל התרומה, שנתינת המים כבר אסורה, ובשעת הדחק יש להתיר ע"י גוי שיתן את המים בשבת ויגבל ע"י שינוי, עוד מביא המ"ב, שמורסן המוזכר בשו"ע הוא קליפת התבואה הנשאר בנפה.