סיפור נפלא שמענו מבעל המעשה, הרב ישראל שטיין שליט"א מתל אביב, מחבר ספר 'כפתור ופרח' עה"ת ועוד ספרים. המעשה היה לפני כ-35 שנה. ביום מהימים הציעו להרב שטיין להיות שותף בבית אבות בנתניה, מדובר היה בבית אבות שבבעלותם של חמשה שותפים, ואחד מהשותפים רצה לצאת מהשותפות ולמכור את חלקו. בית אבות זה היה מקום פעיל ומבוסס, ובפעילות השוטפת שביום יום לא הוצרכה התערבות מיוחדת של ההנהלה, וכל עיקר ההשקעה של השותפים היה בהקמת בית האבות, אבל עתה לאחר שהוא כבר קיים ומסודר מבחינת כל האישורים הנצרכים, הם כבר לא הוצרכו לעשות מאומה, ויכלו לשבת בשלווה כאשר הנכס מניב להם רווח נאה מידי חודש בחודשו.
השותף שרצה למכור את חלקו בשותפות ביקש על כך סכום של כ-25 אלף דולר, לעומת זאת הרווח שהוא מקבל על כך בכל חודש הוא כ-5 אלף דולר. מדובר היה בהשקעה שעל פניו נראית כמשתלמת במיוחד, להרוויח סכום כה גבוה בלא שום מאמץ חודשי.
הרב שטיין היה משתתף בקביעות בשיעורו של הגרב"צ פלמן זצ"ל שהתקיים בכל ליל שישי בתל אביב. ובאותם ימים סיפר להגרב"צ על ההצעה המיוחדת הזו שהתגלגלה אל פתחו, כשהוא מסתפק אם כדאי לו לגשת לכך, כי לפעמים בעסקאות כאלו שנראות כל כך טוב, טמון איזה מוקש שעלול להפיל את הכל. הגרב"צ אמר לו שבבני ברק גר הרב שטיינמן שהוא רב גדול חכם ופיקח, וכדאי לו מאוד לפני שסוגר את העיסקה הזו להתייעץ עימו, אם יש לו ממה לחשוש ממנה. באותם ימים שמו של הרב שטיינמן לא היה מוכר בציבור הרחב, והיה זה לראשונה ששמע את שמעו, אבל לקח את הכתובת ומיד אחרי השיעור נסע לבני ברק כשבדעתו לעלות לבית ברחוב חזון איש 5 כדי לשאול את השאלה.
כשהגיע לבית הרב שטיינמן, הרב ישב בסלון הבית ליד השולחן ולמד. הרב שטיין נכנס לחדר, ולאחר שהציג את עצמו בשמו [והתברר שהרב והרבנית מכירים טוב את הוריו, שבעת שעלו ארצה היו יחד עימהם באוניה, ומאז נוצרה ביניהם הכרות וידידות], החל לפרוס את השאלה על דבר ההשקעה המדוברת. הרב שטיינמן שמע, ואמר: "באמת לפי כל הפרטים נראה שמדובר בעסקה מצויינת במיוחד, אבל כדאי שתבדוק קודם את הכשרות במקום, שלא מאכילים שם את הזקנים נבלות וטרפות. לא שווה לך כל העסק אם מאכילים שם טרפות".
הרב שטיין התפלא. למה שיאכילו שם נבלות וטרפות, הרי בכל בית אבות קיים הכשר, לכל הפחות של הרבנות, ואי אפשר לקבל אישור למוסד בלא שתהיה לו תעודת כשרות, ואם כן מהיכן יגיעו לשם נבלות וטרפות. אבל החליט לבדוק את הענין לעומק, ומשום כך קבע פגישה עם כל השותפים כדי לשמוע מהם פרטים על בית אבות זה, ובין כל היתר שאלם מה עם הכשרות במקום. המנהל השיב מיד בחיוב, שיש במקום כשרות רבנות. הרב שטיין לא הסתפק בתשובה הזו, והמשיך ושאל: "והיכן אתם קונים את הבשר?" המנהל התחיל קצת לגמגם והשיב: "בשוק הכרמל". שאל הרב שטיין: "האם יש הכשר לבשר שבשוק הכרמל?" המנהל התחיל לגמגם, ואז השיב: "אתה הולך עם כיפה'לה, לכן אתה שואל את השאלות הללו. אנחנו קונים שם את הבשר ולא שואלים מדי הרבה שאלות. פשוט כדאי לנו לקנות שם בשר, משום שבמקום לשלם 10 לירות לקילו בשר, שם אנחנו משלמים לירה אחת לקילו".
הרב שטיין המשיך לשאול: "הרי יש לכם הכשר של הרבנות, ואיך הרבנות נותנת לכם הכשר בזמן שאתם קונים בשר בשוק הכרמל?". השיב המנהל: "המפקח מטעם המועצה הדתית בא לבדוק את המקום בכל ראש חודש, ובאמת בראש חודש אנו קונים קילו אחד של עוף מחברת 'עוף ירושלים', ושמים את זה מעל כל העופות, ואז הוא נותן את ההכשר, ובשאר החודש לא רואים שוב את המפקח ואז עושים מה שרוצים".
כמובן, אחרי הודאה ברורה כזו שמדובר בבשר נבלות וטרפות, היה ברור להרב שטיין שהוא יורד מיד מההצעה הזו. הוא המשיך לשם הנימוס לברר עוד פרטים על המקום, וסיים שהוא רוצה עוד לחשוב על זה ולאחר מכן יענה להם.
לא עבר אלא שבוע ימים, וביום שישי הרב שטיין פותח את העיתון ולנגד עיניו כתוב בכותרת ראשית: "מדינת ישראל תובעת בית אבות בנתניה על רצח זקנים". הדבר היה מוזר ביותר, הלא מדובר בבית אבות תקין לחלוטין עם עובדים מסורים והנהלה מתוקנת, ואיך הם הגיעו לידי רצח זקנים. הוא המשיך לקרוא את הכתבה, ושם היה כתוב, שהתובע הוא היועץ המשפטי של משרד הסעד, הר"ר שמואל בוקובסקי. הרב שטיין החליט לברר את הדבר אצל ר' שמואל בוקובסקי, שהיה גר בתל אביב בקרבת מקום מגוריו, ובבית הכנסת היו יושבים קרוב זה לזה. ובאמת מיד אחרי התפילה בליל שבת ניגש אליו, ושאל אותו מה הענין עם בית האבות בנתניה. הרב בוקובסקי שם את ידיו על ראשו, ואמר: "בחיים לא הייתי מאמין שיהודים, בשביל להרוויח כמה גרושים רוצחים את הזקנים". וסיפר שמשרד הסעד מחייב את בתי האבות להאכיל את הזקנים בשר בקר, והם רצו לחסוך ובמקום לקנות בשר בקר היו קונים בשר סוסים וחמורים, ובישלו את זה בצורה כזאת שהדבר לא יהיה ניכר בטעם. והזקנים שאוכלים את הבשר הזה, מתים לאחר כמה חודשים מחמת הרעלים שיש בבשר זה, ומתוך כך מתפנה להם מקום בבית אבות, והם יכולים לקבל זקנים חדשים, ונכנס להם לחשבון "ים של כסף".
באותו הרגע – אומר הרב שטיין – הבנתי טוב טוב את דברי הרב שטיינמן שיושב לו בביתו בבני ברק, ואומר "תבדוק אם לא מאכילים את הזקנים נבלות וטרפות". כך הוא הציל אותי מכל הפרשיה הזו שהביאה מידית לסגירת בית האבות, ולמשפטים ארוכים על ההנהלה שמי יודע איך הסתיימו בכלל.
(שלמים מציון ויחי תשע"ח)