המצטרף לזימון על ידי אכילת פרי, האם מצטרף רק כשאכל הפרי בישיבה?
שנים שאכלו כאחד וסיימו סעודתם, ובא שלישי לאכול אתם, כל עוד אינם שבעים ויכולים לאכול אם יבאו בפניהם דבר שיכולים לאכול, הרי השלישי מצטרף אתם ומצוה לתת לו לאכול אתם כדי שיצטרף עמם לזימון, כך פסק השו"ע בהלכות זימון (סי' קצז סעיף א).
וכתב המשנ"ב (ס"ק ב) צרוף זה אף על ידי דברים הממשיכים את הלב, היינו דברים שנותנים לקינוח הסעודה כגון פירות וכמהין ופטריות, ואפילו יכולים לאכול קצת מהם, נחשב כאילו לא גמרו את סעודתם עדיין.
אמנם לגבי המצטרף לזימון, הביא בשו"ע (סעיף ג) שלגבי אחד המצטרף לזימון עשרה, ודאי שיכול להצטרף גם באכילת פירות וכדו', אבל שלישי המצטרף לשניים לזימון שלשה, יש דעות האם יכול להצטרף בכזית פירות וכדו' או דוקא בכזית פת, וכתב המשנ"ב (ס"ק כב) שכיום המנהג שאם לא רצה השלישי לאכול פת, נותנים לו לכתחילה לאכול או לשתות איזה דבר [בשיעור המחייב ברכה אחרונה].
והמצטרף לאחרים לחיוב זימון, אינו נחשב שמצטרף עמם אלא אם קבע אתם היינו שאכל בשלחן שיושבים בו השנים, כמו שכתב בשו"ע (סי' קצג סעיף ב), והביאו המשנ"ב (סי' קצז ס"ק ג).
וכל זה כשמצטרף באכילת פת שכל קביעותה הוא בישיבה, אבל כשמצטרף לזימון על ידי אכילת פרי, כתב החזו"א (או"ח סי' ל ס"ק י) שכיון שבאכילת פרי אין שייך קביעות על ידי שמיסב, לכן אין חיסרון בכך שאינו מיסב, ורק בפת ששייך הסיבה אם אינו מיסב אינו מצטרף. וכן דעת הגרי"י פישר (זימון כהלכתו עמ' ג) שהאוכל פרי אינו צריך לישב, ויכול להצטרף אף בעמידה. אמנם בשו"ע הרב (ס"ב) מפורש שמצטרף [בשתית רביעית משקה ובאכילת כזית ירק] רק כשיושב עמהם בשלחן אחד.
השותה תה או קפה או שאר משקים ממותקים, האם מצטרף לזימון עשרה, ומה הדין במי סודה?
תשעה שאכלו פת ואחד אכל כזית ירק מצטרפים לזימון עשרה, ואפילו לא שתה אלא כוס אחד שיש בו רביעית מכל משקה, חוץ מן המים, מצטרף עמהם, כך פסק השו"ע (סי' קצז סעיף ב).
והטעם שהשותה מים אינו מצטרף, כתב המשנ"ב (ס"ק יב) כיון שמים לא מזינים ואינם חשובים להצטרף ואפילו אם הוא צמא ורוצה לשתות, והביא המשנ"ב שהמג"א חולק שמים כן מצרפים שכל שתיה בכלל אכילה, והסיק שבבגדי ישע ובמגן גיבורים הסכימו למחבר וכן מצדד בספר חמד משה.
והשותה תה עם סוכר, דעת הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סי' כב) שאינו מצטרף לזימון, ובשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ו תשובה לב) הוסיף, שכל משקה שעיקרו הוא מים, וכגון, תה, קפה, ושאר משקים ממותקים, דינם כמים לענין זה, והשותה אותם אינו מצטרף לזימון. ורק כששותה מיץ פירות טבעי מצטרף לזימון. מאידך, בשו"ת מהרי"ץ (דושינסקי, סי' כא) כתב, שתה וקפה כיון שנתבשלו עם עשבים ויש במים טעם העשבים או הקפה, נחשב כאילו אוכל את העשבים או את הקפה, והרי הם מזינים ומצטרף לזימון.
והשותה משקה לימונדה, כתב הערוך השלחן (ס"ה) שנראה שמצטרף לזימון, הואיל ויש בו קצת חשיבות. ובשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קפ אות ג) כתב שאף אם נודה לדבריו במשקה לימונדה, מ"מ מי סודה כיון שאינם מזינים יותר ממים, השותה אותם אינו מצטרף לזימון.
אכן, אף לדעת המג"א שבשתית מים מצטרפים לזימון, מכל מקום השותה מים רק על מנת להצטרף לברכת המזון, כתב הביה"ל לקמן (סי' רד ס"ז ד"ה השותה) שבאופן זה אינו מצטרף לברכת המזון, שכיון שאין לו הנאה מהמים אין חיוב לברך עליהם, וממילא אף אינו מצטרף לזימון.
האם אנשים שאינם שומרי מצוות בזמנינו, מצטרפים לזימון?
עם הארץ גמור, מזמנים עליו בזמן הזה, כך פסק השו"ע (סי' קצט סעיף ג).
ובטעם הדבר הביא במשנ"ב (ס"ק ב) שאם נפרוש מהם לגמרי, הרי שגם הם היו פורשים מן הציבור לגמרי. והוסיף המשנ"ב, שאם אינו מקיים מצות התורה בדבר המפורסם בכל ישראל, כגון שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית, יש אומרים שאף על פי כן מזמנים עליו, והביא שדעת המג"א שאין מזמנים עליו, שבזה כיון שכל ישראל קוראים קריאת שמע, לא חוששים לקלקול בדבר שכל ישראל עושים ויחידים אינם עושים, וכל שכן מי שהוא רשע ועושה עבירות בפרהסיא, אין מזמנים עליו.
אכן, לגבי צירוף אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בזמנינו, כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' עח) שאם הם חיים במקומות שיש שומרי תורה ומצוות, כיון שהם יודעים שיש תורה, מוכח שבהפקירא ניחא להו, ואינם מצטרפים לא לזימון בשלושה ולא לזימון בעשרה. ובשו"ת פני מבין (או"ח סי' מ) כתב שכיון שמחללים שבת בפרהסיא טוב לנו אם נתרחק מהם, ואינם מצטרפים לזימון. ובשו"ת באר משה (ח"ה סי' צד) כתב שהיה נוהג שכשיש עשרה רק בצירוף מחללי שבת, לדלג בזימון על תיבת 'אלוקינו'.
ודעת הגרש"ז אויערבך והגרח"פ שיינברג (וזאת הברכה עמ' 132) שאם הם בגדר תינוקות שנשבו מזמנים עמהם, אבל אין ראוי לכבדם שיהיו הם המזמנים. ומכל מקום דעת הגרח"פ שיינברג (חידושי בתרא), שאין בזה הכרעה גמורה להקל, ואם אפשר, עדיף מתחילה למנוע את המצב, כגון על ידי שלא יטול ידיו וכדו'. וראה עוד שהארכנו במוספים וביאורים בסי' תקיב ס"ק ב', בדבר מחללי שבת בזמנינו האם דינם כדין מומרים, או כדין תינוקות שנשבו.
במה הוכיח הגר"א, מומר אחד שלא רצה לזמן בגלל שהוא מומר?
על מה שכתב השו"ע (סי' קצט סעיף ג) שמצרפים לזימון בזמן הזה עם הארץ גמור, וכבר הביא במשנ"ב (ס"ק ג) שמי שהוא רשע ועושה עבירות בפרהסיא אין מצרפים אותו, כל זה כתב הביה"ל (ד"ה מזמנין עליו בזמן הזה) הוא רק לענין שאין אנו מצרפים אותו לחיוב שלשה או עשרה, אבל בודאי שהוא עצמו מחויב בזימון ככל ישראל, באופן שיש שלשה או עשרה בלעדיו, שמחוייב להצטרף עמהם לזימון, וכי מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום? וכמו שכתב הרמב"ם בתשובה (אגרת הרמב"ם מאמר קידוש השם (ד"ה והמין הרביעי).
וכמו כן הובא בכתר ראש (בסופו, אות ה) שהיה מומר שלא רצה לברך על היי"ש באומרו שבלאו הכי מומר הוא, ואמר לו הגר"א: שוטה וכסיל, בזה שהנך מומר לא פטרת את עצמך משום פרטי דקדוק מצוה קטנה, והרי אתה כישראל גמור, ומה שהרשעת וחטאת תקבל עונשים הראויים לך, והכפירה לא יועיל לך, ואף כשתכפור הכל תענש כמה וכמה עד שתצטרף ותשאר ישראל.
האם בני הבית מברכים לאביהם בברכת המזון 'ברכת האורח', ולמי יברכו בני ישיבה באוכלם בישיבה?
בגמרא בברכות (מו, א) הובאה 'ברכת האורח' שיש לברך את בעל הבית בברכת המזון, והביאה בשו"ע (סי' רא סעיף א), וכתב שלכך נותנים לאורח לברך את ברכת המזון כדי שהוא יברך לבעל הבית את ברכת האורח.
אכן, כתב המג"א (ס"ק ב) שודאי שגם בני הבית הם אורחים לענין זה, ועליהם לברך את בעל הבית שהוא אביהם, וכן דעת הגרי"ש אלישיב (וזאת הברכה עמוד 143), ואף אם הם סמוכים על שולחנו.
ולענין בחורים בישיבה, כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ו תשובה לג) שיברכו ברכת האורח, ובמקום לומר 'בעל הבית' יאמרו 'בעל הסעודה', דהיינו הנדיב [כיון שראש הישיבה הוא רק גזבר]. אבל דעת הגרי"ש אלישיב (וזאת הברכה שם) שהנוסח נתקן לברך דוקא את בעל הבית, ובמקום כגון זה שאין בעל הבית [שהתורמים תורמים לבני הישיבה], אין אומרים את ברכת האורח כלל.
מיץ ענבים 'מפוסטר' האם מברכים עליו 'בורא פרי הגפן'?
על כל פירות האילן מברך 'בורא פרי העץ' מלבד על היין שמברך 'בורא פרי הגפן', כך פסק השו"ע (סי' רב סעיף א).
והטעם כתב המשנ"ב (ס"ק ב) מפני שהיין סועד את הלב ומשמחו, קבעו לו ברכה בפני עצמו.
ומיץ ענבים, ברכתו 'בורא פרי הגפן' כמבואר בשו"ע (סימן רעב סעיף ב), ואף שמיץ ענבים אינו משמח כיין, כתב הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ד) שכיון שהוא ראוי להיות יין שסועד ומשמח, לכך דינו כיין.
ומיץ ענבים שעבר בישול או פיסטור ושוב אינו יכול לבא לידי תסיסה, ואם כן אינו ראוי להיות יין, כתב הגרש"ז אויערבך (שם) שמכל מקום נחשב ליין, משום שכבר חל עליו שם יין כשנסחט, ונשאר עליו שם זה, כיון שגם עכשיו הוא ראוי לשתיה. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' יד) לגבי מיץ ענבים בזמנינו שמערבים בו חומרים משמרים כדי שלא יתסוס ויהפך ליין. וכן דעת הגר"ש וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי נח), קובץ מבית לוי חי"ז עמ' מז), שאף אם עשו פעולות שמונעות את התהליך התסיסה ואינו ראוי להיות יין, מכל מקום מברכים עליו 'בורא פרי הגפן' והוא ראוי לקידוש, שהתנאי שהיה ראוי לשכר, לא נאמר אלא לענין נסכים הקרבים במזבח.
מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק פסח פי"א, קול התורה קובץ מח עמ' רמא) שמיץ ענבים שאינו יכול לבא לידי תסיסה, ברכתו 'שהכל', ורק אם ימזגנו בחלק אחד יין על שלשה חלקים מיץ, יש להחשיבו כיין, שאינו גרוע ממזיגת יין במים שבשיעור זה עדיין שם יין עליו, ואף על פי שביינות שלנו שהם חלשים אינו נחשב יין במזיגה בשיעור זה [וכמבואר בשו"ע סי' רד סעיף ה], במזיגה במיץ ענבים שהוא מין יין, מסתבר שמועיל. ולמעשה הורה הגרי"ש אלישיב (שיעורי הגרי"ש אלישיב ברכות עמ' שעא), שבמקומות שנותנים במיץ ענבים אבקה של חומר משמר כדי למנות את התסיסה, ולא ניתן לחזור ולהוציאה ממנו, לכאורה דינו כמו 'האירופי' שכתב הבית יוסף כאן שברכתו 'שהכל', מפני שנותנים בו אבקה למנוע התסיסה, ועל כל פנים משום 'ספק ברכות' יש לחשוש ולברך עליו שהכל'.