השבוע השתתפתי במפגש מסויים. מאן דהוא הביא לשולחן ויסקי וניסה לשכנעני לשתות. "אני גרוע מאד בשתיית משקאות חריפים", הסברתי לו, "וחוץ מזה, אין לויסקי הזה הכשר מוכר".
"הכשר לויסקי?" תהה היהודי, "אתה יודע מה יש בויסקי? ויסקי מופק על ידי זיקוק של דגנים שעברו תהליך הלתתה. לאחר הזיקוק, מיושן הנוזל בחביות עץ אלון, וזהו. אתה יודע שמאות שנים שתו כולם ויסקי בלי הכשר. נכון?"
"נכון", עניתי לו בניחותא, "רק שלפני כמה שנים עסקתי במקרה בנושא. זה לא פשוט כמו שאתה חושב. תרכובת הויסקי כוללת עשרות סוגי ויסקי, המופקים בדרך כלל מחומרים כשרים. הבעיה היא שהויסקי עובר תהליך יישון בחביות 'דור ראשון' או 'דור שני'. מדובר בחביות מעץ אלון שבעבר שימשו לאיחסון יין-שרי. תפקיד יין השרי הספוג בדפנות החבית, הוא לעמעם את טעם עץ האלון, ממנו עשויים החביות, וכדי לקבל בויסקי את טעם העץ, שהוא טעם פירות יער. מצד אחד, היצרנים רוצים לקבל בויסקי את טעם העץ. לכם הם מיישנים אותו בחביות עץ. מצד שני, הם לא רוצים שטעם העץ יהיה חזק מדי, ולכן הם משתמשים בחביות שספגו טעם יין שרי, וטעם היין שרי מעמעם את טעם העץ. ובכמה משפטים פשוטים : גם אם הויסקי והאלכוהול, שעשוי מחיטה, הם כשרים, הרי שבמקרים רבים מאד מיישנים את הויסקי בחביות שהשתמשו בהם בעבר לשימור יין נכרים. מדובר בנושא הלכתי מורכב ולא פשוט בכלל של 'נותן טעם'. ולכן יש להשתמש בויסקי בהכשר מוסמך או שמאושר ללא חשש יישון בחביות יין ע"י גוף כשרותי מוכר".
* * *
בעשרות השנים האחרונות, ברוך ד', ישנה תהודה רבה לנושא הכשרות ואף יהודי שומר תורה ומצוות לא ייכנס סתם כך למקום שאין בו הכשר איכותי. אבל לפעמים לא כולם מבינים מה הבעיה במוצר זה או אחר, מדוע לא לאכול במקום שיש בו הכשר לא מקובל. שיחות בנושאי כשרות עם המבינים בתחום, אפילו משגיחי כשרות במקומות קטנים, הנראים לא בעייתים, מגלה שככל שנישמר וניזהר יותר, עדיין יש מקום לבדוק שוב. הנה מקבץ עובדות, ששמעתי אישית ממשגיח כשרות, של השגחה מהודרת המעניקה הכשר לחנויות מקומיות:
"בפיצרייה קיימת נפה חשמלית (בצפיפות מקובלת של 60 מש), המנפה את הקמח, שפועלת בצורה שהמכונה מרעידה את הנפה וכך הקמח נופל מהנפה לכלי הקיבול שמתחתיו. הנפה סגורה הרמטית, כך שהקמח היורד לנפה, אינו יכול לעבור לכלי הקיבול הגדול מחוץ לנפה עצמה. הנפה עצמה נבדקה ונמצאה תקינה ונקיה, ללא שום סיכוי להימצאות חרקים. וראו זה פלא, לאחר כל התהליך נמצאו חרקים בקמח המנופה. מה קרה? לאחר בדיקה מעמיקה התברר שמכיוון שמדובר בנפה חשמלית, הפעלת הנפה גורמת להרעדת המכונה, כך שפירורי קמח מתעופפים בחלל המכונה ונכנסים לסדקים ולתוך המנוע. מכיון שלא ניתן לנקותם במברשת רגילה, עומד הקמח במשך תקופה ומתמלא חרקים. כשמנפים את הקמח המכונה רועדת והחרקים יכולים לעבור בקלות מתחת לנפה בתוך המכונה לארגז הקמח המנופה".
"ומה עשיתם?" שאלתיו, והמשגיח הסביר: "הפכנו את המכונה לאחר שניקינו אותה כהוגן, דפקנו עליה מבחוץ והרבה קמח נגוע בכמויות גבוהות של חרקים, נשר החוצה. הפתרון לכך נמצא. להחזיק מכשיר לחץ אוויר ולאחרי כל ניפוי לעבור איתו על כל המכונה".
והנה עובדה נוספת: "לחנות בעיר הגיעו סוגים שונים של פולי קפה. כפי שמקובל, קפה אינו צריך כשרות כלל, בתנאי שמדובר בקפה 100% טהור, ללא חומרים נוספים. המשגיח בדק את האריזות. האריזות שניצבו בראש הערימה היו קפה ללא טעמים, אך המשגיח לא הסתפק בזה ובדק כל אריזה בנפרד. באריזות בתחתית הערימה גילה המשגיח אריזות תואמות, אך עיון במרכיבי הקפה גילה שמדובר בקפה בטעמים שונים, המצריכים כשרות מהודרת. בשיחה עם סוכן הקפה, טען הסוכן שמפעלם עומד תחת השגחה של כשרות מהודרת. המשגיח פנה למשגיח במפעל, והתברר שאכן הם נותנים כשרות במפעל זה, אך רק על קפה רגיל, ללא טעמים. למותר לציין שהמשלוח הוחזר לסוכן".
מה כבר יכול להיות לא כשר בפופקורן טבעי?, אתם שואלים. אז הנה עובדה מהשטח: "בגרגירי הפופקורן מצויים חרקים פעמים רבות, לכן המשגיח בודק כל פעם את גרגירי התירס לפני שעושים מהם פופקורן. בליל שישי אחד בדק המשגיח את הפופקורן ומצא שהוא נגוע ברמה גבוהה. הוא הורה לבעל העסק שלא ימכור פופקורן למחרת. בעל העסק ארז את כל הגרגירים והוציאם מהחנות. למחרת, ביום שישי, באו אנשים לקנות פופקורן לשבת, ובעל החנות נאלץ להודיע להם שהשבוע אין פופקורן. בלית ברירה פנו קונים רבים לקיוסק הסמוך, המוכר ללא השגחה, וקנו שם את הפופקורן. ומהיכן הגיעו גרעיני התירס הללו? בעל הקיוסק הצהיר שהוא קנה אותם אתמול בחנות הסמוכה, בחנות שמשגיח הכשרות הורה שהם נגועים בנגיעות גבוהה של חרקים"…
"אבא, תקנה לי בבקשה כוס ברד". זהו משפט שכל אב או אם שומעים פעמים רבות בימי הקיץ הלוהטים. כוס "ברד" כולל פטל ומים. וכי בעל הקיוסק, שהוא בעצמו שומר מצוות, חשוד לשים תרכיז פטל לא כשר?
קראו את הסיפור הבא, אותו סיפר לי אחראי השגחה בהכשר נודע: "בקיוסק נמכר משקה פטל קפוא ("ברד"). הפטל, אותו ממלאים במכונת הברד, מגיע ממפעלים עם השגחה מהודרת. באחד הימים לפני פסח, הגיעה סחורה חדשה לחנות. המשגיח בדק את האריזות וגילה שאמנם מדובר בתרכיז פטל מאותה חברה, רק שהפעם היא ללא הכשרות המהודרת אלא בכשרות ברמה פחותה. המשגיח לא הסכים לאשר את הכנסת תרכיז הפטל".
"בעל הקיוסק טען שאמנם לא מופיעה על האריזה חותמת הכשרות מהודרת, אך זה רק בגלל אי הסכמת אותה כשרות להעניק לתרכיז הכשר לימי הפסח, אך לימות השנה קיימת השגחה מהודרת. 'אני מוכר את הברד רק עד פסח', הסביר. המשגיח התעקש והודיע שכל עוד שהעניין לא יתברר בוודאות, אין למכור ברד מתרכיז פטל זה".
"לאחר הבירור התברר שאכן בגלל פסח אין כשרות מהודרת על הפטל, אך לא רק בגלל החמץ המצוי במרכיבי התרכיז, אלא שכדי שהתרכיז יהיה כשר לפסח, מחליפים בו רכיבים וצבעי מאכל, כאלו שהינם בעייתיים מבחינת כשרות גם לכל השנה, ובנוסף, משרד הבריאות, באופן עקרוני, אינו מאשר הכנסת צבעי מאכל אלו בקביעות לתרכיזים"…
ניזהר שבעתיים.
(יתד נאמן כ"ז אב ע"ח)
1/386
וויסקי עשוי חיטה יכול להיות טרף בגלל איסור 'חדש' ובפרט בחוץ לארץ שם קוצרים את את החיטים פעמיים (גם אחרי פסח) ואיסור חדש שייך גם בחו"ל וגם בחיטה של גוי