הרב ישראל ליוש
"וַיֹּאמֶר ה'… מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות י"ד, ט"ו)
רש"י מבאר: 'למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפילה, שישראל נתונים בצרה'.
ורבו התמהים, וכי מה היה לו למשה לעשות אם לא להתפלל, והרי הוא תפס אומנות אבותיו בידו, התפלל והשליך אל ה' יהבו, וכי יש דבר יותר גדול מאשר תפילה?
מרן בעל ה'אילת השחר' זצוק"ל מבאר כי א' מענייני התפילה הוא, שעל ידה מראה האדם שהוא אינו יכול להושיע את עצמו, ותשועתו תבוא רק מאת ה', כאשר האדם מתפלל אל ה' הוא אומר בזאת: 'אני מאמין באמונה שלמה שהכל בידי שמיים ורק ממנו תשועתי'. אולם ישנה דרגה יותר גבוהה, שהיא מבטאת יותר את אמונתו של האדם בהשי"ת, וזהו ע"י מעשה. כשאדם עושה מעשה בלי ספקות, בלי לשאול שאלות, זה יותר מתפילה, כי תפילה היא רק הצהרה של אמונה בה', ואילו מעשה, זה עשייה בפועל מעשה של אמונה.
וזהו שאמר הקב"ה למשה רבינו: התפילה אינה מספיקה כדי לקרוע את הים, עם ישראל זקוק לזכות יותר גדולה, הוא צריך לעשות מעשה שמראה אמונה, ע"י שיעשו את דבר ה' בלי לשאול שאלות. אם עם ישראל יסע לכיוון הים, ויעשה כן כי כך ה' אמר, בזאת הם לא רק יצהירו אמונה, אלא יעשו בפועל מעשה של אמונה, ובכוח זה ייקרע להם הים.
●●●
הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל, ספר על אשה אחת שהתדפקה על דלתו של רופא גדול בערב שבת אחר הצהריים, וביקשה ממנו בתחנונים כי יבוא אל ביתה לבדוק את בנה החולה, ששרוי בסכנה גדולה.
לאחר הבדיקה הבין הרופא כי מצבו אכן קשה מאוד, וספק רב אם יש תרופה למחלתו, אך בכל אופן הוא לא התייאש, רשם לה מרשם של טיפות וציווה עליה שתתן לבנה ארבע טיפות כל שבע עשרה דקות.
ביום ראשון בא הרופא לבקר את החולה, לראות אם הטיפות הועילו, והנה פלא גדול, הבחור עומד על רגליו ומסתובב כאחד האדם, בריא לחלוטין. "כיצד טיפלת בבנך?" – שאל הרופא בפליאה. "האם הוספת תרופה נוספת מלבד הטיפות שרשמתי לך?" – הוסיף הרופא לשאול. "לא" – ענתה האם – "גם את הטיפות שאתה רשמת לא נתתי לו, כי בערב שבת בתי המרחקת כבר היו סגורים, לכן באין עצה, הרתחתי מים ושמתי את המרשם בתוך המים הרותחים, ומהתמיסה הזו נתתי לבני החולה כדבריך, ארבע טיפות כל שבע עשרה דקות, כי חשבתי לעצמי: הרי הקב"ה הוא רופא כל בשר, וכשם שהוא יכול לרפא עם טיפות אלו, כך הוא גם יכול לרפא בטיפות אלו"
●●●
שתי נשים אחיות לאותה צרה, באו לפרוק צרתן לפני רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע. שתיהן היו חשוכות בנים, ובפיהן אותה בקשה: "אנא התפלל עלינו ונתברך בזרע של קיימא!". לאחר שהבטיח להן רבי לוי יצחק כי יתפלל, הלכה כל אחת לדרכה.
כעבור שנה, אחת הנשים נפקדה ואילו אחותה נשארה עקרה, באה העקרה לבית הרבי ושאלה אותו: "במה שונה אני מחברתי? מדוע תפילתי לא התקבלה?". ענה לה הרבי: "יודעת את מה עשתה חברתך מיד אחרי שיצאה ממני? היא הלכה לחנות הבגדים הסמוכה וקנתה כבר בגד לתינוק החדש שיוולד בעז"ה"…
למדנו מתשובתו של רבי לוי יצחק, כי מלבד התפילות שבוודאי מראות אמונה, המעשים מראים אמונה עוד יותר, האשה שהייתה בטוחה בישועתה, עשתה מעשה וקנתה כבר בגדים, ואילו לחברתה היו עדיין ספקות…