"אני לא באתי בגבולה" – עבודה זרה דף מד
לומדי הגמרא כבר מזהים את צורת הכפתור הזעיר, שלעיתים מסתתרת בין שורות הגמרא ומפנה את המעיין בה ל"גליון הש"ס" של הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, המודפס בשולי העמוד.
כשהיהודי "מרשה" לגוי ללמוד תורה: בסוגייתנו, הגרע"א מפנה את הלומד, לעיין בספר "טורי אבן" מסכת חגיגה (יג/א), השואל את השאלה הבאה: בגמרא (שם) מבואר, כי אסור ליהודי ללמד תורה את הנכרי, שנאמר (תהילים קמז/יט-כ) "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". בעלי התוספות (שם ד"ה "אין מוסרין"), תמהים, מה הצורך בהטלת איסור מיוחד על היהודי ללמד תורה את הגוי, הלא כבר אמר רבי יוחנן (סנהדרין נט/א), כי "עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה", וממילא, אסור ליהודי ללמדו תורה משום שאם יעשה כן יעבור על (ויקרא יט/יד) "ולפני עור לא תתן מכשֹל" [עיי"ש מה שתי' התוס']. בעל ה"טורי אבן" מתרץ זאת, על פי הפסוק אותו מציין רבי יוחנן כהוכחה לדבריו שהנכרי אינו רשאי לעסוק בתורה, שנאמר (דברים לג/ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", ואין הגוי רשאי לגזול את התורה שניתנה ליהודים (סנהדרין, שם). מעתה, כאשר היהודי מלמדו תורה, אין הגוי גוזל מאומה, שהרי היהודי נותן לו רשות לכך… לפיכך, יש צורך באיסור מיוחד על היהודי ללמד תורה את הנכרי.
ככלות הכל, מקשה ה"טורי אבן", הרי מסופר בגמרתנו שרבן גמליאל הסביר לפרוקלוס בן פלוספוס הנכרי, את ההיתר לשהייתו בבית המרחץ שעמד בחצר עבודת כוכבים, כאשר בתשובתו הוא שילב דברים שיש בהם משום לימוד תורה, והלא בכך הוא עבר על ציווי התורה "ולפני עור לא תתן מכשֹל".
אין זאת, מחדש בעל ה"טורי אבן", אלא שהאיסור המוטל על יהודי ללמד תורה את הנכרי הוא מדרבנן בלבד, אשר לא גזרו על לימוד ארעי, כאשר הדבר נדרש מפני דרכי שלום [עיי"ש שנשאר בצ"ע למ"ד שהאיסור הוא מוחלט ונלמד מ"מאורסה"].
יהודי אחד אינו יכול לוותר על הירושה של כולם: אלא, שה"שפת אמת" זצ"ל תמה על יסוד חידושו של בעל "טורי אבן", כי לולא האיסור המיוחד המוטל על יהודי ללמד תורה לנכרי, אין הנכרי גוזל את ירושת היהודים כאשר יהודי מלמדו, שהרי היהודי, היורש בכבודו ובעצמו, מאפשר לו ליהנות מן התורה. הלא התורה, שואל ה"שפת אמת", ירושה היא של עם ישראל כולו. כיצד אם כן, רשאי אחד היורשים לבדו לחלקה לאחרים?
מותר להעמיד גוי על טעותו: לפיכך, הוא מתרץ, כי אמנם, אין רשות ליהודי ללמד תורה את הנכרי, אך רשאי יהודי גם רשאי להעמיד נכרי על טעותו. כלומר, כאשר הנכרי יודע פסוק מסויים, אך הוא טועה בפירושו, רשאי היהודי להעמידו על טעותו, וכן נהג רבן גמליאל כמובא במשנתנו.
בהקשר לכך, נציין את דברי הרמב"ם (בתשובותיו, מהדורת בלאו סי' קמ"ט הובא בספר הליקוטים רמב"ם מהדורת פרנקל, הל' מלכים פ"י הל' ט'), החשובים מאד בימינו, כאשר יהודים רבים באירופה ובאמריקה חיים בסביבה נוצרית. הרמב"ם פוסק, ש"מותר ללמד המצוות לנוצרים ולמושכם אל דתינו", כלומר, מותר להבהיר להם את האמת שבתורה, ולהסיר מלבם את העלילות שבדו על דתנו, ולעומת זאת, "אין מותר דבר זה לישמעאלים". זאת, מאחר שהישמעאלים אינם מאמינים שתורתנו מן השמים, ולפיכך, כאשר הם ילמדו את התורה, כל אי הבנה מצידם תודגש על ידם כתגלית כי התורה אינה אמת, ועל ידי כך גם יהודים עלולים לטעות בהבלים אלו. לעומתם, "הערלים", הלא אלו הנוצרים שאינם נימולים, "מאמינים בנוסח התורה שלא נשתנה, ורק מגלים בה פנים בפירושם הנפסד… ואם יעמידום על הפירוש הנכון, אפשר שיחזרו".
מן הראוי לציין, כי לדעת אחרונים רבים, איסור לימוד התורה לנכרי מתייחס לתורה שבעל פה, אשר כפי ששמה מעיד עליה, נמסרה מפה לאוזן, לעומת התורה שבכתב שניתנה בצורה גלויה לכל (עיין "אהבת יהונתן", בהפטרת בשלח, שו"ת "יהודה יעלה" או"ח סי' ד', שו"ת "משיב דבר" יו"ד סי' ע"ז, ו"אור ושמש" תחילת פרשת חוקת).
לימוד "אלף בית" לנכרי: נסיים בהלכה נוספת הקשורה לנושא זה, ולפיה, גוי אשר אסור ללמדו תורה, אף את אותיות ה"אלף בית" אין ללמדו! (ספר חסידים רל"ח, ומקור דבר זה כבר בזוהר אחרי מות דף עג/א).