כאשר לב-טוב נפגש עם ראש-חכם, רק השמים הם הגבול למעשי-החסד שניתן לעשות. ישנם מעשי חסד, וישנם מעשי גאונות-שבחסד. ככל שאדם מאמץ את מוחו יותר כיצד להיטיב עם הזולת, הוא יכול להמציא פתרונות יצירתיים שלא עולים על הדעת – אך מה לא עושים למען הזולת?
את התובנה הזו נלמד באמצעות מספר סיפורים מחסדיו של איש החסד המיוחד, רבי יהושע רוזנבלט זצ"ל מבני- ברק.
*
הקולות הרמים שפרצו מן הבית הרעידו את הרחוב. אש המחלות השתוללה בבית וההדים שלה פרצו, למרבה הבושה, מבעד לחלונות.
"רבי שייע" עבר במקרה ברחוב יחד עם אחיינו, שהיה אז ילד. כיצד מגיבים אנשים שנקלעים לסיטואציה מביכה שכזו? עדיני הנפש חשים לחץ בלב, וממהרים להסתלק מהמקום בעודם ממלמלים פרק תהילים. גסי הנפש מטים אוזן כדי להבין על מה ולמה פרצה המהומה.
ורבי שייע? המסלול שלו שונה לחלוטין! כאשר שמע את הקולות ידע מיד כיצד לפעול. הוא ביקש מהילד להתעכב רגע בחצר הבית ובלבו תפילה שהתרגיל יצליח…
כעבור כמה שניות הבחינה בעלת הבית בילד, וציותה עליו להסתלק מהמקום. רבי שייע נשם לרווחה, ליטף את הילד ושילח אותו לדרכו. הוא ניגש מיד לבית משם פרצו הצעקות. דפק על הדלת בחזקה ומשזו נפתחה פתח בהתנצלות: "אני חייב לבקש מכם סליחה. הילד שנכנס לחצר שלכם הוא שלי, וזה באמת לא נעים מה שהוא עשה".
כיצד התנהלה השיחה בהמשך, זאת לא נודע. אך מה שכן נודע הוא שרבי שייע התעכב באותו בית במשך מספר שעות! עד שהנשרים הפכו ליונים והשלום שב לשכון בקן!
*
ביתו אשר בבני-ברק, פתוח לרווחה, כפשוטו. זקוק לישון? זקוק לאכול, לשתות? זקוק לחיוך? רבי שייע הוא הכתובת! כמובן שבמצווה זו נטלו חלק בראש בני ביתו, אשר מסרו נפשם להאכיל, להשקות ולמלא בדקדוק אחר דרישותיהם המוזרות של מרי נפש, שאף הם הגיעו ודרשו את שלהם.
אחד מהטיפוסים בבני ברק, היה מגיע לאכול בבית בכל שבת. פעם אחת החליט הלה שאחד מבני הבית "הרגיז" אותו והוא הודיע על אתר "אני עוזב את הבית הרגע".
אמר לו רבי שייע: "אני מסכים אתך, אתה בהחלט צודק. אבל אתה לא יכול לעשות לי את זה! אתה לא יכול לעזוב פתאום את הבית לפני שנמצא לך מחליף! בבקשה ממך, תישאר פה עוד שבוע עד שנמצא מישהו במקומך".
והטיפוס סבר וקיבל…
*
שום תכונה לא ניכרה בכפר הערבי השלו, כאשר הרכב עצר ליד בית האבן. מן הרכב יצא אדם וניגש אל דלת הבית. דפיקות חזקות נשמעו בדלת. בעלת הבית ניגשה לפתוח וגילתה להפתעתה איש שב"כ שהודיע לה קצרות "את עצורה!"
האישה הובהלה למתקן חקירות שהיה ממוקם במרכז הארץ. על המתקן מבחוץ לא היו סימני זיהוי של זרועות הביטחון.
כעבור כמה שעות הושארה האישה בחדר לבדה עם קו טלפון פעיל. היא מיהרה לנצל את ההזדמנות, התקשרה לבעלה והודיעה לו שהיא שמעה מהחוקר שמתכננים לעצור אותו בקרוב בגין עברות ביטחוניות!
"עליך להימלט!" הורתה לו, והבעל נמלט מיד מכפר מגוריו כדי להסתתר במקום לא ידוע.
לאחר שיחת הטלפון נכנס לחדרה יהודי מוכר. הוא והיא פרצו בבכי קורע לבבות.
היהודי המוכר היה אבא שלה…
אוי! כמה דמעות הזיל אביה כאשר שמע שבתו הולכת להינשא לגוי. הוא נקט בכל האמצעים אך לא נמצאה הדרך להציל את הבת. עד שהמקרה הגיע לאוזניו של רבי שייע… רבי שייע יעץ לעסקן מסוים לבצע תרגיל, להתחזות לאיש שב"כ וכו' וכו', ורק כך היה ניתן להפגיש את הבת עם אביה.
כעבור יומיים החליטה הבת שהיא לא חוזרת לכפר הערבי. היא שבה לאביה בארץ, ולאביה שבשמים.
והערבי? מסתתר עד עצם היום הזה מפחד השב"כ…
(איש לרעהו)
