והיה ברכה יב, ב
נכד רבינו, הרב יעקב ברלין, מספר: "כל אדם שהיטיב עם רבינו, אף אם נמנה עם צאצאיו, זכה להכרת טובה. כאשר לא חשתי בטוב הגיע סבי לביתי וקיים בי מצוות ביקור חולים. לאחר שתמהתי באוזניו על הדבר, השיב לי רבינו כי הוא חש הכרת טובה כלפיי, מפני שזמן־מה קודם לכן שהיתי עמו בבית החולים כאשר לקה בלבו".
באותה תקופה הובא רופא מומחה מארצות הברית, שבסייעתא דשמיא הצליח לנתח את רבינו ולהביא מזור ללבו. לאחר הניתוח ביקש הרופא לבקר את רבינו, שנענה לבקשה, ובטרם הביקור ביקש מאחד מנכדיו שילמדו כיצד אומרים 'תודה רבה' בשפה האנגלית.
בני הבית תמהו לפשר הדבר ושאלו את רבינו לשם מה הוא מטריח את עצמו, הרי ניתן לתרגם לרופא את דבריו. תשובתו של רבינו הפליאה את סובביו: "כידוע, בחזרת הש"ץ יוצאים ידי חובה בעניית אמן בלבד, אולם לגבי 'ברכת מודים' מובא ב'אבודרהם' שעל כל יחיד ויחיד לומר בפני עצמו ברכת 'מודים דרבנן', כיון שבברכה זו אין סומכים על אמירת הש"ץ מדין שומע כעונה. ומכאן אנו למדים שהודיה כהלכתה אינה יכולה להיעשות על ידי שליח, ועל כן רוצה אני להודות לרופא במו פי!".
זמן־מה לאחר הניתוח ערך הרב זלמן לייב זילבר, שעסק רבות בענייני רפואתו של רבינו, בר מצוה לבנו. למרות חולשתו הרבה ורפיון כוחותיו ביקש מרן להשתתף בשמחה. כאשר בני הבית ניסו להניאו מכוונתו, בטענה שעליו לשמור על כוחותיו הרפים, ענה רבינו כי חש הוא הכרת הטוב כלפי אותו איש חסד שסייע לו בעת חוליו.
לאחר הניתוח התבטא רבינו ואמר, כי מחויב הוא בהכרת הטוב לכלל ישראל, שבזכות תפילותיהם ועתירותיהם אירע לו נס וזכה להחלים ממחלתו ולשוב לחיים. כגמול על כך מקבל הוא על עצמו להוסיף עוד שעות בלימוד התורה הקדושה, ולהתחזק בשקידתו ביתר שאת וביתר עוז, שהלוא אין לך חסד גדול יותר עם הכלל מאשר התחזקות והוספה בלימוד התורה הקדושה!
בנוסף לכך קיבל רבינו על עצמו להוסיף בזמני קבלת הקהל כהשבת טובה להמוני בני ישראל שקרעו רקיעי שמים בתחינה להחלמתו. ואכן, במשך תקופה מסוימת האריך את זמני קבלת הקהל, עד שנאלץ להימנע מכך בשל בריאותו הלקויה ורפיון כוחותיו.
אגר אסיא ישלם
הרופא הנכרי שניתח את לבו הטהור של מרן היה מלווה ברופא יהודי, שהגיע עמו מארצות הברית וסייע בידיו במהלך הניתוח הסבוך. מספר ימים קודם הניתוח התקשר הרופא הנכרי לעמיתו היהודי והודיע לו, כי לפני מספר שעות התבקש לנסוע לישראל בדחיפות כדי לנתח רב יהודי מפורסם וישיש, בן למעלה מתשעים שנה. הרופא הנכרי ביקש מרעהו היהודי לחבור אליו לנסיעה ולהשתתף במהלך הניתוח המורכב ועתיר הסיכונים. למותר לציין כי הרופא היהודי ביקש מיד לדעת מיהו הרב הנודע שנזקק לניתוח כה דחוף, אך עמיתו הגוי, שמעולם לא התעניין בעם היהודי ובמורי דרכו, לא ידע לנקוב בשמו של מרן. לאחר זמן־מה חזר הרופא הגוי אל ידידו היהודי ובישר לו, כי הרב הנודע שנזקק לניתוח נקרא בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
הרופא היהודי, שהבין מיד כי מדובר בלא אחר מאשר מרן פוסק הדור, התקשר בחופזה לביתו וביקש שיכינו בעבורו ללא שהיות תיק קטן עם דרכון ומספר פרטי לבוש, משום שעליו לנסוע ללא כל דיחוי לישראל כדי להשתתף בניתוח העשוי להציל את חייו של רבן של ישראל. "עלי לנסוע תיכף ומיד מבלי להשתהות אף רגע אחד!", זירז הרופא את בני ביתו המבוהלים, שמרוב מהומה ובלבול ארזו בתיקו דרכון ישן שפג תוקפו.
הרופא הגיע לביתו, חטף את התיק, שהכיל מספר פרטי לבוש ודרכון ישן, ויצא מיד לדרכו לעבר שדה התעופה. עקב כורח השעה הוא הותיר את רכבו חונה במקום אסור לחניה ומיהר להיכנס לאולם הנוסעים. למותר לציין, כי בשדות התעופה בארה"ב מותקנות מערכות מחשבים מתקדמות, המזהות כל תקלה או חוסר התאמה במסמכי הנוסעים. אולם למרבית הפלא חלף הרופא על פני הפקידים שהחתימו באדישות את דרכונו חסר התוקף, מבלי שיזהו בעיה כלשהי.
יום הניתוח הגיע. הרופא הנוכרי שהתעתד לנתח את רבינו היה רגוע ושלֵו. בעבורו מדובר בעוד ניתוח רגיל ושגרתי. אמנם ניתוח סבוך ומסוכן שעתיד להתבצע בגופו של אדם הקרוב למאה, אולם בסך הכל עוד ניתוח מני רבים שערך ויערוך בעתיד. לעומת זאת, הרופא היהודי, שידע והבין כי חייו של מאור הדור הם העומדים על כף המאזניים, היה אחוז חרדה.
רבינו שהבחין בחושיו החדים כי הרופא היהודי דרוך וחסר מנוחה, החל להרגיעו ולשכך את חששותיו: "ראשית כל, ברצוני להודות לך כבר עתה על שהטרחת את עצמך לבוא ולטפל בי, מכיוון שלאחר הניתוח אינני יודע אם יהיה מי שיודה לך. מלבד זאת, אינך צריך לחוש אכזבה באם לא תצליח במלאכתך ואין לך לחשוש שמא יאשימו אותך, משום שהכל בידי שמים, והדבר לא תלוי בך אלא בגזירת הבורא יתברך!".
מילות ההרגעה והעידוד של רבינו פעלו את פעולתן ונסכו ברופא שלווה וביטחון, וכך בעוצם חסדי שמים עבר הניתוח בשלום ובהצלחה. לאחר הניתוח התעוררה שוב השאלה כיצד ישוב הרופא לארצות הברית, כאשר הוא נושא באמתחתו דרכון ישן שפג תוקפו. אולם משמים סימאו בשנית את עיני הפקידים האמריקאים, שהחתימו בפעם השנייה את הדרכון חסר התוקף ונתנו לרופא להיכנס לארצות הברית בלי להעמיד בפניו מכשולים ועיכובים.
הרופא פנה לעבר הרחוב האסור בחניה שם החנה את רכבו, ולמרבה הפלא הופתע לגלות כי על אף שהרכב עמד במשך מספר ימים במקום הומה פקחים, הוא לא קיבל כל דו"ח חניה. אין ספק כי הייתה זו יד עליונה שהכהתה את עיני הפקחים הגויים, שלא חשו ברכב הניצב במשך מספר ימים בשטח האסור לחניה.
זמן־מה לאחר הניתוח הגיע לארץ יהודי אמיד בלוויית בנו וביקש להיכנס ולשוחח עם מרן. כפי המובן מאליו דחו בני הבית את בקשתו, כשהם מציינים בפניו כי גופו של מרן חלוש ביותר לאחר הניתוח שעבר, וכוחותיו הדלים אינם מאפשרים לו לקבל אנשים. אולם האיש, שביקש בכל מאודו לנצל את ההזדמנות בה הוא שוהה בארץ כדי להחליף מספר מילים עם מרן פוסק הדור, לא אמר נואש ויידע את בני הבית כי הוא קרוב משפחתו של הרופא היהודי, שהשתתף בניתוח הלב שהביא לרפואתו של מרן.
כאשר הידיעה הגיעה לאוזניהם של בני הבית הם ציינו בפני האיש כי ישאלו את פי רבנו, וכל היוצא מפיו יעשו. ואכן, תיכף כאשר שמע מרן כי קרוב משפחתו של הרופא מבקש לבקרו, הוא הורה מיד לבני הבית לקבל את האיש לביתו.
קרובו של הרופא הגיע לבית והתקבל על ידי רבינו, שקידם את פניו במאור פנים ובכבוד רב והקדיש לו שעה ארוכה מזמנו. עם תום הביקור ביקש האיש להנציח את האירוע במצלמתו, כדי שתישאר לו תמונה למזכרת מן הביקור המיוחד במעונו של גדול הדור. ואכן רבנו – יהודי ישיש בן למעלה מתשעים שנה, העומד לאחר ניתוח לב סבוך – לא חס על גופו הדווי וכוחותיו הדלים, וללא שהיות נעתר לבקשה, כשהוא מתקין את בגדיו לצילום משותף עם האורח ובנו. כל זאת כהכרת הטוב כלפי הרופא היהודי, שנטל חלק בשליחות להצלת חייו.
(מתוך הספר 'עמודו של עולם')