יעקב א. לוסטיגמן
בבית המדרש החסידי 'סלנט' שבשכונת ריב"ל בבית שמש, שורר בימים אלו אבל כבד, לאחר לכתו של הארי שבחבורה, הרה"ג רבי אליהו קלצקין זצ"ל, שהיה מוסר שיעור קבוע ב'דף היומי' על הש"ס הבבלי, וב'דף היומי בהלכה'.
הרב יחזקאל רוט, איש עסקים המתגורר בעיר, ואחד מבאי השיעור הקבועים, מספק לנו הצצה קטנה למסכת חייו של אדם גדול, ומספר לנו על היתמות והחלל הגדול שנפער בקרב שומעי לקחו של הרב קלצקין.
"זכיתי להשתתף בשיעור המיוחד הזה במשך כשנתיים בלבד", מספר הרב רוט, "אבל במשך השנתיים הללו, קיבלתי מטענים עצומים של קנייני נצח, שיישארו איתי לתמיד, בעולם הזה ובעולם הבא. הרב קלצקין היה מגיד שיעור משכמו ומעלה, השיעורים שלו היו ערוכים ומסודרים בטוב טעם, עם ירידה לפרטים הקטנים והמחשה מילולית של כל נושא ונושא שנלמד. גם אם היו אלו נושאים מורכבים במיוחד, הרב קלצקין הצליח לפשט אותם במתק לשונו ובשפתו העשירה, כשהוא מביא דוגמאות ומסביר באופן מיוחד כל דבר.
"אם בלימוד 'הדף היומי' היינו קצת מזדרזים כדי לעמוד בקצב, ולא תמיד נכנסנו לפרטי פרטים אחרי שהבנו את הבסיס של גמרא עם רש"י, בקטע של לימוד ההלכה היית רואה שאנחנו עוברים לעולם אחר. הרב קלצקין לא היה מוותר, כל נושא נלמד ביסודיות ולעומק, כולל ההלכות המורכבות כמו הלכות ברכת הנהנין וכדו'. הוא היה מגיע לשיעור אחרי הכנה יסודית, ואנחנו משתתפי השיעור, היינו נשאבים אחריו אל תוך הסוגיות ההלכתיות, מתווכחים בלהט, מקשים ומפרקים, כשהוא מנצח על המלאכה ומנווט את השיעור אל חוף המבטחים של ידיעת ההלכה באופן שיהיה מסוכם וברור לכל אחד ואחד ממשתפי השיעור.
"הוא היה אומר, שלמרבה הצער אנחנו יכולים לראות אנשים מבוגרים, יהודים חרדיים שכל ימיהם גדלו בין החכמים, ואפילו כאלו שחובשים את ספסלי בית המדרש במשך כל שעות היום, שהידע שלהם בהלכות הבסיסיות נעוץ בעיקר על 'מצוות אנשים מלומדה'. אנשים שעושים מה שכולם עושים בבית הכנסת, אבל לא יודעים באמת ובצורה רצינית את הלכות תפילה, או שקובעים את סדר הקדימה בברכות לפי כללי הבסיס של מג"ע א"ש, שבעת המינים וחביב עדיף, אך מבלי שידעו באמת מתי הכלל הזה קודם לכלל האחר, אם ה'שלם' עדיף על ה'חביב' וכדו'.
"בשיעור שלו למדנו הכל, ויצאנו עם הנושא כשהוא מונח אצלנו ביד. הוא הסביר את זה במתיקות נפלאה שכזאת, שלא יכולת שלא לצאת עם ההלכה כמשנה ברורה וסדורה בידך. כך גם לגבי הלכות תפילה, אחרי שלומדים את ההלכות הללו בצורה יסודית, כל התפילה נראית אחרת. אתה מבין למה אומרים מה, ומתי אומרים, איך אומרים ומה צריך לכוון. אתה מבין גם למה צריך לעשות כך או כך, הכל מקבל צבע אחר, כל המנהגים והסדר המקובל בתפילות מקבלים פתאום צבע ננסכים בהם חיים, אתה יכול לחיות אותם ולהבין אותם, והרב קלצקין עשה את זה באומנות נפלאה ובמתיקות יוצאת דופן".
הרב רוט מספר, שבשנים האחרונות סבל הרב קלצקין מקשיים כלכליים כבדים מאוד, לרגל חתונת ילדיו והעיסוקים הרבים שלו בצרכי ציבור, שעשה שלא על מנת לקבל פרס, ולא הותירו לו כמעט זמן לעבוד ולהתפרנס כפי שהיה עושה בשנים קודמות.
"בתקופה האחרונה הוא היה מרותק למיטת חוליו, והשיעור החל להתפרק למרבה הצער. זה התחיל ממש לפני הסליחות האחרון של שנת תשע"ו, לקראת ראש השנה של תשע"ז. ר' אליהו נפל ונקע את רגלו. בתקופה הראשונה היינו מביאים אותו ברכב לשיעור ועוזרים לו, אבל אחרי כמה שבועות הוא הודיע לנו שהוא אינו יכול עוד לבוא לשיעור. חשבנו שהיה זה בגלל הנקע ברגל, אבל לאט לאט התברר לנו שיש כאן יותר מזה, ושהוא סובל ממחלה קשה מאוד.
"למרות זאת, היה ר' אליהו ממשיך להשאיר לנו שיעורים מוקלטים בקו מיוחד שהקמנו לשם כך, וניתן להתקשר אליו גם כיום ולשמוע את השיעורים במוקלטים בטלפון שמספרו 0772228904 (ההנחיות הן באידיש, אך השיעורים בחלקם נמסרו בעברית. להאזנה יש להקיש 1, ולאחר מכן להקיש 4 כדי לעבור להודעות קודמות, ולדפדף אל מעבר להודעות הבודדות שהושארו לאחר פטירתו). השיעור האחרון שמסר, היה בפרשת נשא, ומאז לא זכינו עוד לשמוע מדברי תורתו המופלאים".
———————————————————————————————————
כל כולו חסד
הרב רוט מספר על אדם משכמו ומעלה, שידע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, לרומם לבבות נשברים, לחזק את הקשרים בין חבילות שכמעט ונתפרדו, בין הורים לילדיהם ובין איש לאשתו, להציל מרדת שחת נערים שגלשו במדרון חלקלק עד שנתקלו בר' אליהו שהשיב לב בנים על אבות והעלה אותם על דרך המלך; וגם להעיר לאנשים שנהגו שלא כהלכה, בצורה חכמה ובדרכים עקיפות.
"היתה לו אומנות מיוחדת להעברת מסרים בצורה עקיפה. לפעמים היה זה אפילו באמצעות שיחה שקיים עם מישהו, אבל נועדה להגיע לאוזניו של אדם אחר בכלל ולעורר אותו שלא לנהוג באופן שאינו כהלכה. לפעמים בדיבור כללי לקהל גדול שגם האיש שאליו כיוון היה בין כולם, בלי לדעת בכלל שאליו כוונו הדברים, ולפעמים היו לו דרכים יצירתיות אחרות כיצד להעביר מסרים בצורה עקיפה, שלא תגרום להלבנת פנים ולא תביא לתחושת של פגיעה ועלבון בקרב מי שההערה כוונה אליו. היתה לו גם מספיק סבלנות כדי להוביל את המהלכים הללו, שלפעמים לא הצליחו בפעם הראשונה והיה צורך למצוא דרכים אחרות שתהיינה מועילות יותר, והוא ידע גם לשתוק במקום שבו צריך לשתוק ושלא להוכיח במקום שאין התוכחה נשמעת גם לא בדרכים עקיפות.
"האמנות הזאת, והרגישות העצומה שלו לזולת, לצד חכמת החיים המיוחדת שהיתה לו, עמדה לימינו גם שעסק בעניינים של שלום בית, בשיבוץ בחורים לישיבות, בקידום נערים שנקלעו למצוקה רוחנית או פיזית, ובכל התחומים בהם עסק יומם ולילה במסירות אין קץ. לא פעם יצא לי לחזור הבית מקניות ב'אושר עד' בחצות הלילה של ליל שישי, ולראות אותו יושב על ספסל מתחת לביתו, וממשיך את העסקנות שלו שבה עסק לאורך כל היום, אם זה בחור שצריך למצוא לו ישיבה בדחיפות, ואם זה בחור שההורים שלו רוצים לזרוק אותו מהבית בגלל ההתנהגות שלו שכבר עברה כל גבול. לכולם היתה לו סבלנות, ובכל מקרה הוא טיפל כאילו היה זה בנו יחידו שנמצא במצוקה".
בימי ה'שבעה' אחר פטירתו של ר' אליהו, הגיע לביתו אברך המנהל כיום בית עם ילדים בבריאות ובאושר. "אני חייב את חיי לר' אליהו", אמר לילדיו ולאחיו האבלים. הכיצד? מתברר שבתקופת הבחרות, היתה לו הידרדרות קשה מאוד במצב הנפשי, והוא שקע בדיכאון כבד, עד שכבר חשב שטוב לו מותו מחייו חלילה. היה זה ר' אליהו ששמע בדרך לא דרך שהבחור הזה נואש מחייו ושואל את נפשו למות לא עלינו, ומני אז הקדיש לו שעות, ימים ושבועות, שימח אותו, חבש את פצעי לבבו, ריפא את נפשו השבורה והעלה אותו על דרך המלך עד שהחזיר לו את בריאות הנפש בשלמותה, ונתן טעם לחייו. "אני היום אדם בריא ומאושר", וזה קרה רק בזכות ר' אליהו", סיפר האברך.
"הסיפור הזה הוא סיפור אחר מני רבים", אומר הרב יחזקאל רוט. "ר' אליהו חי איתנו עלי אדמות רק 42 שנה, אבל הספיק בזמן הזה מה שאנשים אחרים לא מספיקים גם במשך 80 ו-90 שנה".
משמח את הבריות
את מעשי החסד שלו, לא שמר ר' אליהו רק כלפי חוץ. גם את ביתו הנהיג בשמחה ובגילה, למרות שהיה שקוע בחובות כבדים, ובפרט בשנה האחרונה בה חיתן שתיים מבנותיו בעוד אינו יכול לעבוד ולהתפרנס בגלל מצבו הרפואי שהלך והחריף ככל שנקפו החודשים והשבועות. אך בני הבית לא ידעו דבר על הקשיים הכלכליים, הם לא הרגישו שום מחסור. ר' אליהו היה מלא שמחת חיים, והחיוך לא מש מעל פניו גם בתקופה הקשה ביותר כשהיה מסובב בחובות ומסובל בייסורים. ילדיו מספרים שבבקרים היה נכנס לחדרם ומעיר אותם בעודו אומר ברכות השחר בקול ובהתלהבות, מחזה שחזר על עצמו מדי בוקר לאורך שנים, והחדיר בהם את השמחה של מצוה שהיה תקועה בלבו כיתד שלא תימוט לעולם.
"עם השמחה הזאת, הוא היה הולך ומשמח גם אחרים", מספר ר' יחזקאל. "לא היה זה מחזה נדיר לראות את ר' אליהו ואחיו ר' גרשון, שהיה גם הוא ממשתתפי השיעור שלנו ועבר באחרונה לגור בביתר עילית – עולים לביתה של משפחה בו נערכה שמחת שבע ברכות, או באים לבר מצווה באולם קטן כאן בעיר. הם באו לשמח אנשים, לפעמים היו אלו משפחות נורמטיביות ובריאות, ולפעמים משפחות חסרות אמצעים ויכולת, שלא יכלו לשמוח שמחה שלמה בנישואי הילדים או בהכנסתם למצוות, והאחים קלצקין באו לשמח אותם.
"ר' אליהו היה חובש שטריימל מצ'וקמק שכבר לפני עשרות שנים אמרו עליו שהוא ידע ימים יפים יותר, ובידו דרבוקה מסוגננת, וכך היה משמח את המסובים שעה ארוכה בלי לבקש תמורה ובלי לחשוב על הכבוד שלו או על ריווח אישי כלשהו שיצא לו מזה. הוא פשוט היה איש שכל כולו חסד".
הרב רוט מסכם את דבריו: "תכלה היריעה ויכלו המילים ועדיין לא נוכל לספר מגדולתו של האדם הענק הזה שהיה עמנו והילך בינותינו, אך נקטף לבית עולמו בעודו באבו, ואנו נותרנו אבלים ומיותמים מדמותו המופלאה. אין לנו את ר' אליהו, אין לנו את השיעור הנפלא שהיה מוסר לנו מדי ערב, והמצב מאוד עגום. בטוחני שאם ר' אליהו היה אתנו כאן, הוא לא היה נותן לנו ליפול לזרועות הייאוש חלילה. הוא היה מגיע ומעלה חיוך על שפתינו. אנו בטוחים שבגן עדן תהא מנוחתו, ומשם בוודאי ימשיך להשפיע שמחה ויראת שמים על שומעי לקחו ותלמידיו הנאמנים, ויה"ר שיבולע המוות לנצח, וימחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, ובקרוב נזכה להתאחד שוב עם ר' דוד בגאולה השלמה ובתחיית המתים במהרה".
1/155