"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'" (שמות י"ב, מ"ב)
את עצם גילוי השכינה לו זכינו במצרים – אין לנו ביום יום, אולם ישנם זמנים מיוחדים בשנה בהן הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו בצורה רבה ונשגבה יותר. בהן הוא נותן לנו לחוש את חביבותו כלפי עם ישראל, ואלו עתות רצון להתקרב אליו, להאמין בו ולדבקה בו.
דברים מלבבים, מרגשים ומרעישים בעצמתם, הם דברי הזוהר הקדוש (פרשת בחקותי דף קיד עמוד ב), המגלמים את האהבה הגדולה והעצומה שחש הקדוש ברוך הוא כלפינו.
תרגומם הוא כך:
"זכות גדולה זכו ישראל שיש בידם משכון – היא התורה הקדושה שנתנה בידם מן המלך העליון, כי בעבור זאת מרחם עליהם הקדוש ברוך הוא. אף שהם שרויים בגלות, הוא יורד ממדרגתו בכל ראש חודש ושבת, ומקפץ על כתליהם וגגותיהם של בתי כנסיות ובתי מדרשות, כדי לעמוד אחר אותם הכתלים להשגיח מן החלונות ולהציץ מן החרכים על בני ישראל, מתוך געגועיו אל התורה הממושכנת בידם. כמו שנאמר: 'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים' (שיר השירים ב, ח-ט). כיון שרואה אותם ומתחמם לבו, הרי הוא פורץ בבכי מרב צער וגעגועים. בגין כך יש להם לישראל לשמוח ביותר באותם העתים והזמנים".
מבואר בזוהר הקדוש גילוי עצום, דברים נוראים ממש, על גודל האהבה והקרבה של הקדוש ברוך הוא אלינו, וכיצד געגועיו העזים כלפינו הם לאין ערך ושיעור. הוא חפץ בקרבתנו ושש להשגיח עלינו, כרחמי אב על בניו שהתרחקו מעל פניו. לצורך כך הוא מייחד זמנים מיוחדים, את יום השבת ויום ראש חודש, בהם מתעוררים געגועיו של הקדוש ברוך הוא, וזיכרוננו עולה לפניו לטובה. הוא יורד כדי להציץ עלינו מן החרכים ולהשרות שכינתו בתוכנו!
לכן מוטלת עלינו החובה לנהוג כלפי הקדוש ברוך הוא בפרט בימים אלו כמים פנים לפנים, להיות מוכנים כראוי לעתים בהם מתגברת 'קרבת אלוקים', ומתהדק הקשר הרוחני והעילאי שלנו עם בוראנו. לשוש ולשמוח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, להתקדש ולהתרומם ולהיות ראויים לאותה השראת השכינה.
וכיון שמבואר בזוהר שכל אותה השראה, היא בעבור געגועי הקדוש ברוך-הוא אל התורה הממושכנת בידי ישראל. אם כן, כמה יש לנו להתאמץ להגות בתורה ביותר באותם זמנים, כדי שנהיה ראויים לאותה השגחה מיוחדת מן החלונות, ונזכה לעשות לו נחת רוח כשיציץ עלינו מן החרכים ויראה אותנו משתעשעים בתורתו. אם אכן משכיל האדם לנצל את העתות המסוגלות הללו כראוי, בתורה ובעבודת השם, הוא יכול להשיג השגות רמות באמונה ובאהבת השם, ולהעצים את הקשר הרוחני האיתן שלו עם בוראו.
מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', היה אומר בדרך מליצה על הפסוק שאמר משה לישראל בפרשת המן – "היום לא תמצאוהו בשדה" (שמות ט"ז, כ"ה): "את רוממות וקדושת השבת לא תמצאו בשדה! כדי להרגיש את רוממות השבת ולחוש את קדושתה, זקוקים להרבה עבודה של התקרבות לקדוש ברוך הוא".
הגאון רבי אברהם יצחק ליפקוביץ שליט"א, מראשי ישיבת 'בית מדרש עליון', ספר על אביו, ראש הישיבה מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, דבר נפלא: רבי מיכל יהודה היה רגיל למסור שיעור בפני בעלי בתים ובחורים מדי שבת בשבתו. באחד מימי ראשון נגש אל אחד הבחורים שהשתתפו בשיעור בשבת ושאלו: "התוכל לחזור על עקרי הדברים שאמרתי אתמול בשיעור?". אלא שאז לפתע, נעצר משטף דבורו, צמרמורת אחזה בו ודמעות חמות החלו לזלוג מעיניו. לאחר דקת דומיה אמר בנימה נוקבת כמוכיח ותובע את עצמו: "וכי כך מדברים על שבת קדש? 'אתמול'? הרי זו שאבע'ס!….".
שבת קודש היא יום מרומם ומקודש שאפשר לחוש בו בהשראת השכינה. המציאות של היום הקדוש הזה היא קרבת אלוקים. בשבת מתגלמת נקודת הקשר שבין היהודי לה' יתברך. על האדם להכין את עצמו כראוי לקראתה, ליצוק אל תוכה תוכן רוחני גדוש כדי להרגיש, לספוג ולזכות במעלותיה הגדולות, ולנצלה עד תום להתעלות מיוחדת בעבודת השם.
סגולת הזמן להחדיר ערכי יסוד בילדים
היות ושבת וראש חודש הם ימים של קרבת אלוקים, ויש בהם השראת שכינה מיוחדת משאר העתים, הרי שהם מהווים הזדמנויות פז להטביע ולהחדיר בילדים הרכים דעת תורה והשקפת עולם, דרכי יראה ויסודות האמונה.
הרבנית הצדקנית מרת רחל סרנא ע"ה, אשת חבר להגאון רבי חיים סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון-גאולה, הייתה רגילה לספר בהתרגשות את זיכרונותיה מבקוריו רבי הרשם של הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, בבית אביה, הרב הצדיק רבי אריה מלכיאל פרידמן זצ"ל.
רבי אריה מלכיאל נמנה על חשובי תלמידי ה'סבא מסלבודקה', והיה תלמיד חכם וירא שמים מרבים. ענוותנותו הגדולה גרמה לו לא הסכים לטול על שכמו משרות רבניות שונות שהציעו לו לרב. בראשית ימיו התגורר בעיר ממל שבגרמניה, וביתו הווה אכסניה לרבי אלחנן, בתקופות בהן בא לגרמניה לגייס כספים לטובת ישיבתו – ישיבת 'אהל תורה' בברנוביץ. גם מאוחר יותר כשעבר רבי אריה מלכיאל להתגורר בקובנא שבליטא, המשיך רבי אלחנן להתארח בביתו לעתים תכופות, ומשם כידוע הוצא על ידי הנאצים הארורים יימח שמם, ונעקד על קדוש השם.
הרבנית סרנא תיארה תמיד כי גם היא, כילדה צעירה, הרגישה אווירה מרוממת ואפופת קדושה בצלו של רבי אלחנן. היא זכרה את ההערצה הגדולה שהעריצוהו בני הבית, איך עקבו בערנות אחר מעשיו והליכותיו, ובעיקר את האושר הרב והזכות העצומה שחשו, לשמש אדם גדול וקדוש כמותו.
נקודה חשובה נחרטה בזיכרונה מאותן סעודות השבת במחיצתו של רבי אלחנן; על פי רוב כשהיה מתארח אצלם, היו מצטרפים לסעודה תלמידים רבים שגרו בקרבת מקום, ובקשו לנצל את הזדמנות הפז לשהות במחיצתו ולשוחח עמו בדברי תורה. אך תמיד כשהתחילו לשוחח עמו, היה רבי אלחנן מפסיק את השיחה ואומר למסובים: "קודם כל נשוחח כעת עם הילדים, נשמע מה יש בפיהם לומר, אחר כך נשוחח בינינו…", בהטעימו: "שולחן השבת נועד במיוחד עבור הילדים!". אז היו קולחים מפיו זיכרונות נפלאים, אמרות שפר ופנינים שערבו לאזני המבוגרים והצעירים כאחד. בהם גם עובדות והנהגות נפלאות מרבו ה'חפץ חיים', בנוסח שתאם לרמתם של הילדים.
בהזדמנות מסויימת הוסיפה על כך אחותה, הרבנית רישל קוטלר ע"ה, אשת חבר להגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת ליקווד, כי כאשר בקש אביה רבי אריה מלכיאל מרבי אלחנן לשבת בראש השולחן, כראוי לכבוד תורתו, התנגד בכל תוקף ואמר: "שבת זהו זמן שאבא אמור לשבת בראש השולחן עם ילדיו, לא אקח מכם זאת בשום אופן!".
אותו רבי אלחנן, ראש הישיבה הגדול שהעמיד תלמידים לאלפים, מגדולי תלמידיו של ה'חפץ חיים', שגדולי התורה הטו אזנם כאפרכסת לשמוע כל ביטוי והגה היוצא מפי קדשו, השכיל בחכמה ובתבונה מיוחדת לרדת לרמת הילדים הצעירים ולהבין ללבם, וניצל היטב את ההזדמנות של השבת, עת השראת השכינה היתרה הקיימת בבריאה, כדי להחדיר ערכים חשובים בילדים!
אחד מגדולי ירושלים המופלגים שחיו כאן לפני כשמונים שנה, היה הגאון הצדיק רבי יוסף קדיש קרישבסקי זצ"ל, שנמנה בין חשובי תלמידי ה'חפץ חיים'. איש קדוש עליון, רם המעלה בתורה, בצדקות ובעבודת השם נשגבה. מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, היה מכנה אותו בהערכה בתואר "יוסף קדישא". רבות סיפר אודות יום השבת במחיצתו ועל דבקותו העצומה בקונו כאחד מקמאי.
צאצאיו מספרים כי למרות הקדושה העילאית ששרתה על כל מעשיו ביום השבת, ולמרות המעלות העליונות שהיה אחוז בהן, הרי שבסעודות השבת הקפיד להרעיף על כל המסובים חום ותשומת לב מיוחדת במינה, וניצל את ההזדמנות המיוחדת של קיבוץ המשפחה סביב שולחן אחד, כדי להחדיר את יסודות חינוכו ומשנתו וערכים נעלים.
עם הפעוטות הוא שוחח על ענייני הפרשה, והכביר עליהם רוך ואהבה, תוך שסיפר להם במתינות מדרשי חז"ל העוסקים בעניינה. עם הנערים הבוגרים הוא נשא ונתן במלי דאוריתא ובסוגיות שלמדו במהלך השבוע החולף, והבנות אף הן זכו לשמוע מאביהן דברי דרוש ושביבי מוסר שובי לב, שחזקו את רוחן וחשלו אותן למשך כל ימות השבוע. בהזדמנות מסויימת הסביר רבי יוסף קדיש בפשטות, מדוע אינו מאריך בזמירות שבת, או שקוע בשרעפיו כפי הרגלו במשך כל ימות השבוע: "אין זמן ראוי יותר מסעודות השבת, כדי להחדיר מעט אור תורה, אמונה ויראת שמים בצעירי הצאן" – אמר.
סגולת הזמן של שבת, בה השכינה שורה, גורמת שיהיו יותר מוכשרים לקבל, יותר מסגלים לספוג ולחוש את הדברים, להתרומם ולהתעלות.
(מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'אוצרותיהם אמלא)
לא אשכח
הייתי פעם בצרה והיא עזרה לי, ת.נ.צ.ב.ה