אחת המשפחות החשובות בירושלים של לפני כמאה שנים היתה משפחת קליין. שנים ארוכות של נישואין חלפו על הזוג הצעיר בהמתנה מאכזבת לזרע של קיימא, ולאור שרותי הרפואה הנחשלים שהיו בארץ באותם ימים, החליטו בני הזוג כי האשה תנדוד לווינה הגדולה שהיתה מרכז רפואי בינלאומי מפותח, ותדרוש ברופאים המומחים שם, אולי בעזרתם תזכה בישועה לה הם כה נכספים…
כשיצאה את ארץ ישראל, הצטיידה במעט מזון וקצת פירות כצידה לדרך. הדרך היתה ארוכה ומייגעת, ועוד לפני שהגיעה לרופאי וינה הדגולים, עברה דרך העירה ראצפערט, בה שכן באותה עת הרה"ק רבי יששכר דב מבעלזא זי"ע, שנודע כצדיק נשגב ופועל ישועות. על אתר החליטה לסטות מהתוכנית הראשונית, ולמהר לביתו של הרבי, להזכיר את מצוקתה בפני הצדיק.
לפני שנכנסה אל הרבי, כתבה פיתקא כמקובל, בה הזכירה את שמה וצערה הגדול, על ישועת הילדים המתעכבת. אמנם נהוג לצרף לפיתקא דמי פדיון נפש, אך כיוון שבאה ממרחק והתמודדה עם הוצאות הדרך הגבוהות – כבר לא היתה הפרוטה מצויה בכיסה. לפיכך, כשנכנסה לפני הרבי והגישה את הפיתקא, הוציאה מאמתחתה כמה תפוזים שהביאה מארץ ישראל, וציינה כי הגיעה מארץ הקודש, ובמקום דמי פדיון היא מגישה לרבי מנחה מקורית – פירות מארץ ישראל…
אך שמע הרבי את הדברים, מיד נעור משרעפיו וקם מלא קומתו.
הגבאים התפלאו, המקורבים תמהו, אך הרבי הסביר בפשטות: "אני קם לכבוד אשה שהגיעה מארץ ישראל, טרקלינו של מלך; אני קם לכבוד פירות ארץ ישראל שהגיעו בצל קורתי", והחל ללטף בחיבה את התפוזים…
דקות ארוכות התבונן הרבי בתפוזים הכתומים, לא הסיר את ידיו מלחבב את התפוזים היקרים. תפוזים מארץ ישראל… אחר כך קרא את הכתוב בפיתקא, עיניו נחרשו קמטים לנוכח צערה של האשה, אך אז העיף מבט מחבב שנית על התפוזים ואמר בקצרה: "אין לך צורך ברופאים… שובי לארץ הקודש, כי ישועתך קרובה ועוד תזכי בבנים, נכדים וגם נינים!".
לנוכח הברכה הנחרצת, חזרה האשה לאחור, ועשתה את מלוא הדרך בחזרה לארץ הקודש לארץ ישראל, אפילו בלי לקפוץ לביקור אצל רופא בווינה הגדולה. ואכן ברכתו של הרבי התקימה במלואה, וביתה התמלא במצהלות של ששה ילדים, שהקימו דור ישרים מבורך. ואף סיפור זה שמענו מאחד מיוצאי חלציה, הרה"ג רבי מנחם קליין שליט"א, רבה של פרנקפורט.
(מתוך הספר החדש פניני פרשת השבוע)