יעקב א. לוסטיגמן
נוהג היה כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצוק"ל, להקשות כמעט מדי שנה בתקופה של תשעת הימים מדוע דברי המשנה בתענית האומרת "משנכנס אב ממעטין בשמחה", הובאו בשלחן ערוך להלכה, ואילו דברי המשנה ב'מגילה' האומרת "משנכנס אדר מרבין בשמחה" לא הובאו להלכה.
והיה משיב כדרכו בקודש, שכידוע מצוות שאי אפשר לעשותן, אמירתן בפה והלימוד שלהן נחשב לעשייה בפועל, כמו שכתוב "ונשלמה פרים שפתינו". ועל כן, לא הזכיר השולחן ערוך את הצורך לשמוח בחודש אדר, כדי את ההלכה הזאת צריך לקיים בפועל ממש ולא מספיק רק ללמוד אותה, ואילו מיעוט השמחה בחודש אב, אפשר לצאת בו ידי חובה בלימוד ההלכה.
עם זאת, ועל אף שהיה מרבה לדבר בחשיבות השמחה כידוע מפי ספרים ומפי סופרים, בחודש אב ובתקופת שלושת השבועות בכלל, הפך הרבי שחיוכו הקורן היה סימן ההיכר שלו, למופנם וסגור מאוד, ומיעט להפגין את שמחתו כלפי חוץ.
"בתשעת הימים לא ראינו חיוך על פניו", אומר אחד מבאי ביתו שזכה לשמש אותו שנים ארוכות. "הרבי היה מופנם מאוד, ומיעט בדיבור ובשיחה".
"אפילו בסעודת ההילולא של האר"י הקדוש, בה' באב, כשהיו עושים סעודת מצוה ומסיימים מסכת, הביאו לפניו בשר ויין כפי שכתוב בהלכה שמותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודת מצוה, אבל הבשר היה מונח לפניו והוא היה עסוק בבעל ההילולא, בדברי תורה בסיפורי צדיקים, ורק אחרי הסעודה היה מי ששם לב שהוא לא נגע בבשר ולא שתה יין. כך שנה אחרי שנה".
לא פעם אירע שביום ההילולא של האר"י הקדוש יצא בצמוד לשבת קודש, ועשרות רבות מחסידיו של הרבי היו באים לצפת ושובתים בה כדי לעלות על הציון במוצאי השבת. הרבי היה עורך את שלחנו כרגיל אבל אחרי ברכת המזון, כשהיו קמים לריקוד של 'מעין עולם הבא' כפי שנהגו כל שבוע, נותר הרבי על מקומו בעודו נותן ידיו לעומדים משני צדיו, ולא היה מסובב את השולחן כהרגלו.
באי ביתו של הרבי מספרים שנוהג היה להצניע את הנהגותיו, וצריך היה הרבה מאוד התבוננות כדי להבחין בהן ולהבין את השינויים במעשיו בתקופה זו של השנה ובכל ימות השנה. עם זאת, היו דברים שבלטו לעין ולא ניתן היה שלא להבחין בהם.
"היו כמה שנים, לעת זקנתו של הרבי, שמקורביו הפצירו בו מאוד לצאת למנוחה בחוץ לארץ. בשנים קודמות כשהשיירות לצפת לא היו מצויות, הוא יכול היה לנוח בעיר הקודש אשר בה היה מתגורר רוב ימות השנה, אבל בשנים מאוחרות יותר גם צפת כבר לא היתה מקום שקט כל כך, והרבי סבל מאוד מקשיי נשימה כידוע לכל מי שראה אותו בשנותיו האחרונות, כך שהוא ניאות לצאת למנוחה בשוויץ בימות הקיץ.
"עם זאת", מספר מקורבו, "בכל פעם הוא היה דורש לוודא שעד ראש חודש אב הוא יהיה בחזרה בארץ הקודש. לא רק בגלל שהוא לא רצה להיות בנופש כביכול בתשעת הימים, אלא גם בגלל שהוא רצה להיות בארץ הקודש בימים אלו כפי שהדגיש באוזני כמה פעמים, ואמר לי שהוא רוצה שיקבעו את הטיסה מספיק זמן מראש, כדי לוודא שעד השקיעה של כ"ט תמוז, הוא כבר יהיה בארץ הקודש, לא בדרכים ולא בטיסה".
(מתוך ראיון עם המשב"קים שיפורסם מחר בעז"ה)