סיפר הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל ראש ישיבת פינסק קארלין: כשהגיע האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקארלין הי"ד זי"ע לארץ ישראל, ביקשו מנהלי ישיבת קארלין מקום חילופי וזמני עבור תלמידי הישיבה כדי שיוכלו להמשיך את סדרי הישיבה כרגיל. מקומה הקבוע של הישיבה היה בבית הכנסת המרכזי בבית ישראל, אבל כיון שהגבאים הועידו את עזרת הנשים למקום מושבו של הרבי, ששם יקבל את הקהל לעצה ולברכה, חששו מההמולה בהמתנת האנשים עד היכנסם ולכן חיפשו לתלמידי הישיבה מקום לימוד זמני.
תיזכר לטובה צדקותה של אמי ע"ה, ששמעה על העניין והציעה ללא היסוס להעביר את הישיבה לחדר האורחים בביתנו. באותו זמן היה אבי ז"ל בחוץ לארץ, וכך במשך תקופה ארוכה למדו הבחורים בביתנו ואמי ע"ה דאגה לרווחתם ולצורכם.
באחד הימים זכינו לביקורו של הרבי, שהגיע לשמוע את שיעורו של המג"ש הגאון רבי שלמה אטיק זצ"ל, מגדולי גאוני ירושלים. הרבי ישב שעה ארוכה והשתתף בשיעור והעיר הערות בסוגיה הנלמדת.
והנה בהשגחה פרטית, כשישב הרבי בביתנו הגיע מכתב מארה"ב מאבי ז"ל, ובמכתב הוא מספר שבתקופה האחרונה נתקף בכאבים עזים בבטנו והלך להיבדק אצל רופא. הרופא הורה לאשפזו בבית החולים, שם עבר סדרת בדיקות והוחלט על דעת צוות רופאים מומחים שעליו לעבור ניתוח. אבי מבקש במכתבו, היות והרבי נמצא כעת בארץ ישראל, מבקש הוא להזכירו לרפואה שלימה בפני הרבי.
אמא ע"ה ביקשה ממני להראות את המכתב לרבי. הרבי העיף מבט במכתב, שהיה כתוב על פני ארבעה עמודים. במהירות עבר על כל דפי המכתב, ומיד נענה ואמר: "סאיז גאר נישט! אין מקום לדאגה. הרופאים האמריקאים אוהבים לנתח באופן שיטתי". הרבי בירכו ברפואה שלימה.
אחה"צ התיישבה אמי ע"ה בדעתה אולי מן הראוי היה לשלוח מברק דחוף לארה"ב ולהודיע לאבי על התנגדות הרבי לניתוח. בין מנחה למעריב נכנסתי לרבי ושאלתי לדעתו, אם כדאי לשלוח טלגרמה. הרבי הרהר קמעא ואמר: "אין צורך, הם בעצמם יגיעו למסקנה שכדאי לוותר על הניתוח".
כעבור מספר שבועות הגיע מכתב מאבי ובו סופרה כל השתלשלות העניינים, איך שבתחילה המליצו לו לעבור ניתוח, ולבסוף בהתייעצות נוספת ושמיעת חוות דעת מומחים הוחלט שאין צורך כלל בניתוח והסתפקו בהמלצה לקחת תרופות, וב"ה חל שיפור ניכר.
(לב ישראל)
1/311