כאשר היו נכנסים חתנים ואברכים צעירים בתקופה שלאחר נישואיהם אל הרה"ק רבי יענקל'ה מפשעווארסק, אחת השאלות הראשונות ששאל אותם היתה: "האם כבר הכנסתם לביתכם את קופת הצדקה של רבי מאיר בעל הנס?"
בעניין זה מסופר מעשה פלא, באדם אחד ששהה פעם אחת באנטוורפן ורצה לנסוע לארה"ב, ברם כיוון שלא היה דובר אנגלית לקח עמו לקונסול של אמריקה אדם דובר אנגלית שיסייע לו לסדר את הויזה. אולם לדאבונו, אדם זה שהיה צריך לשמש כמתרגם לא היה פיקח גדול, ולא השיב לקונסול על שאלותיו כנדרש, ועל כן החליט הקונסול שאם המתרגם לא מדבר לעניין, כנראה משהו פה לא כהוגן, ועל כן סירב לתת את הויזה.
הלך האיש לרבינו וסיפר לו את כל הדברים. ענה לו רבינו: "וכי מה יכול אני לעזור לך? יש לי רק עצה עבורך. עליך לפנות לרבי שלי, אולי הוא יעזור לך".
שאל האיש: "מיהו הרבי?"
השיב רבינו: "הרבי שלי הוא רבי מאיר בעל הנס", והוסיף ואמר: "דע לך, שכל הכסף שיש לי כאן אני נותן בשביל רבי מאיר בעל הנס".
לאחר שנתן האיש הנ"ל סכום מסויים לצדקה עבור רבי מאיר בעל הנס, ציווה רבינו שלמחרת ילך לקונסול בשעה שמונה בבוקר. ואכן, למרות שידע האיש כי קבלת קהל מתקיימת רק משעה עשר ולא היה לכאורה טעם להגיע כה מוקדם, שמר את ציווי רבינו והגיע לשם בשעה היעודה וחיכה בחדר ההמתנה.
כעבור זמן מה בא אחד הפקידים ושאל בשם הקונסול: "האם נמצא כאן אדם בשם פלוני שהיה כאן אתמול?". לשמע השאלה ענה האיש: "אני הוא שהייתי כאן אתמול". מיד הכניסוהו לחדר הקונסול ולהפתעתו העצומה קיבל תיכף את הויזה המיוחלת.
השתוממותו גרמה לקונסול להסביר מדוע שינה את דעתו: "אתמול בלילה בחלומי, הגיע אליי זקן אחד הדור פנים. הוא פנה אליי ואמר: 'מדוע סירבת לתת ויזה לאיש זה שהיה אצלך היום, האם הוא אשם בגלל שהמתרגם לא ענה כשורה?'… ולכן נתתי לך כעת את הויזה".
לאחר מכן הלך מיודענו תיכף ומיד לרבינו וסיפר לו את כל השתלשלות הדברים ואת המופת הגדול שהיה לו. אמר לו רבינו שלא כדאי לו לספר את זה, משום שהאנשים יאמרו שהוא בעל דמיונות…
(פניני עין חמד חיי שרה תשע"ז)
