"אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ" (בראשית מ"ז, ו')
כשבאנו להתגורר ברמת אלחנן, רחוב הרב זוננפלד עדיין לא היה מיושב. הקבלן הציע לרעייתי ע"ה כמה דירות, ואמר: "תבחרי לך את הדירה הטובה ביותר". מצדו, ניסה הקבלן לשכנעה לבחור דירה עם 'כיוונים טובים', דהיינו שבקיץ נושבת שם רוח נעימה, ובחורף אין רוחות חזקות, וכיוצ"ב.
הגיבה אשתי ואמרה: "אני מודה לך מאוד על ההצעות, אבל אותי מעניין רק דבר אחד: באיזה כיוון אוכל לשמוע יותר טוב את התפילה מבית הכנסת? באיזו דירה יהא באפשרותי לענות אמן, ואמן יהא שמיה רבא, קדיש וקדושה? – זו הדירה הנרצית לפני ביותר".
הראה לה הקבלן את בנין מספר 22 דירה 7, היכן שאנחנו מתגוררים כל השנים, אך ציין בפניה שמבחינת אוויר ושמש יש דירות טובות יותר. היא לא נענתה לשכנועיו והפצרותיו ואמרה: "בדבר אחד חפצתי, לשמוע את התפילה מבית הכנסת!". ואכן, במשך כל השנים דקדקה לשמוע ולענות בכל ליבה ובעכל נפשה את כל מה שנשמע מבית הכנסת.
הייתה תקופה שהילדים התלוננו על הרעש המגיע מכיוון בית הכנסת בימי הסליחות. שהרי, כבר באמצע הלילה מתחיל מנין אחד לסליחות, המסתיים בשעה אחת וחצי; המנין השני מתחיל ב-4, השלישי ב-6, וכך יוצא שכמעט אין אפשרות להירדם בלילה…
תשובתה לבני ביתה הייתה: "דעו לכם ילדים, קול נפץ של טיל יפריע לכם הרבה יותר… אנחנו צריכים לשמוח עם הקולות של התפילה, המונעים מאתנו פיגועים ומעשי חבלה למיניהם. אין לך קול ערב יותר מאשר התפילה!.
● ● ●
וכיון שדיברנו על כוח התפילה, נציין שהגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל היה אומר, שמתוך העובדה שהאשה סובלת תדיר מקשיים וממכאובים, עיבורים, לידות וכדומה, ואילו חיי האיש הם שלווים יותר, אפשר ללמוד שהאיש מצווה בתלמוד תורה, וזה עיקר תפקידו בעולם הזה, מכיון שהלימוד דורש ישוב הדעת, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ד'), ש"גוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יֵדע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לכן גופו בריא יותר, ואינו סובל יסורים".
אך האשה שאינה עוסקת בתלמוד תורה, וכל עבודת ה' שלה מתבטאת במצוות התפילה, לכן אדרבה ככל שליבה יהיה נשבר ונדכה יותר, כך תפילתה תתקבל יותר, ולכן פוקדים אותה מכאובים שונים, כדי שאלו יסייעו לה בעבודת התפילה. למדנו מה הוא תפקידה של האשה: תפילה.
ואכן, תפילתה של רעייתי ע"ה הייתה בצורה נפלאה. פעם הגיעה לביתנו אשה שהייתה זקוקה לעצתה. היא עמדה מאחורי הדלת, וכיון ששמעה שמדברים בפנים, כסבורה הייתה שאשתי משוחחת עם מישהו, והחליטה לא להפריע. כך המתינה זמן ממושך, עד שפסקו הדיבורים, ואז דפקה והנה הדלת נפתחה, או-אז התברר לה שאיש אינו נמצא בבית, והדיבורים שנשמעו היו קולות התפילה של הרבנית, שדיברה בתפילתה כמו אדם ששח עם אביו.
ובאמת, כך נהג גם אביה הגדול, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שבשעת לימודו דיבר ושוחח עם עצמו, כמו עם חברותא. הוא היה נשמע כמי שמסביר לחברותא את דברי הגמרא, שואל ומשיב, ומבהיר את כל חלקי הסוגיה לפרטיה. וכך עשתה היא עם אביה שבשמים.
● ● ●
שמעתי סיפור על אמא שהייתה שולחת לבנה עוגות לישיבה, והכמות ששלחה הייתה הרבה יותר גדולה ממה שהבן היה מסוגל לאכול. היא עשתה זאת כדי שיוכל לחלק גם לחבריו. יום אחד הציץ אחד החברים אל תוך השקית שבה היו מונחות העוגות, וראה שם פתק קטן בו ציינה האמא ש'העוגות הן בשריות'…
החבר נדהם, ושאל את בעל העוגות: "מדוע לא אמרת לנו שהעוגות הן בשריות? הרי זה עתה טעמנו מהעוגות הללו, ועוד מעט מוגשת בישיבה ארוחה חלבית!". השיב להם הבן ואמר: "אסביר לכם את כוונתה של אמי בהודעתה: אמי רוצה להדגיש בפניי שהיא השקיעה בעוגות אלה את חלבה ודמה, והתאמצה עליהן מאד, כדי שאוכל ללמוד טוב, ובמנוחת הדעת. העוגות הללו הפכו לחלק מבשרה של אמי, וזו הייתה כוונתה"…
● ● ●
מורי ורבי מרן הגר"י אברמסקי אמר לי, שהברכה הגדולה ביותר שאפשר לתת לאדם, היא שימצא חן בעיני אלוקים ואדם, והתפילה שאנו מתפללים "ותתננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו", היא אחת התפילות החשובות ביותר. כי כאשר אדם מוצא חן בעיני הקב"ה, הדרך להצלחה פתוחה בפניו.
יתירה מכך; גם כשאדם עובר עברה חלילה, אבל יש לו מציאת-חן בעיני השם יתברך, הרי שעברה זו חמורה פחות מעבירה בלי מציאת-חן. ונספר על כך סיפור מופלא:
אבא תלמיד חכם, שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, השתדל תמיד לקנות לקראת שבת עוגה לילדיו הקטנים. ומפני שהיה עני קנה עוגה קטנה והיה מחלקה לפרוסות קטנות-קטנות, כל ילד קיבל פרוסה כזו.
פעם בליל הסדר, הושיטה בתו הקטנה את ידה לכיסה, ומצאה שם… חתיכת עוגה. הייתה זו כמובן עוגת חמץ… האבא רצה כבר לגעור בה היאך יתכן שהגיעה לידי כך? אבל לבסוף התאפק ולא אמר לה מאומה. האבא נזכר באהבת התורה המופלגת המצויה בליבה של ביתו זו, וידע שהסיבה שהביאה את בתו להגיע עם עוגת-חמץ לליל הסדר, הייתה נעוצה בכך שרצתה להביא את העוגה לאחד מאחיה הלומדים בישיבות. היא חשבה שיתכן שחתיכת העוגה הקטנה שהאבא מחלק לכל אחד, לא תספיק לו והוא יישאר רעב, ולכן הטמינה את העוגה בכיסה, ושכחה להוציאה לפני חג הפסח, עד שקרה מה שקרה…
יתכן שבעברה כזו יש חן! הילדה המדוברת זכתה לבעל שהרעיש את העולם כולו בתורתו, וכתב מאות ואלפי תשובות על… ביעור חמץ. היא הייתה רעייתו הרבנית של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שמורי-חמי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר עליו שהוא בין 3 גדולי הדור עליהם אפשר לברך בשם ומלכות "ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו".
באף מקום לא כתוב שזו הייתה הסיבה שגרמה לה להינשא לגדול הדור. אבל אני רוצה לומר שיתכן שזו הייתה אחת הסיבות לכך! שהרי איך אפשר להעניש את מי שמביא חמץ לליל הסדר, כשהסיבה לכך נעוצה באהבת התורה ובהימנעות מלאכול את העוגה על-מנת להביאה לאחד האחים הלומדים בישיבות?
אדם כזה, שעבר עברה בנסיבות שכאלו, מוצא אף הוא חן בעיני הקב"ה…
(מתוך הספר 'שמחה בבית' בעריכת הר' משה מיכאל צורן)