הרבה קשיים עברנו עם רישום בננו לישיבה גדולה. בפרט שהרישום נעשה בתקופת הקורונה ולא היה ברור, לא לישיבות הגדולות ולא לצוות של הישיבה הקטנה בה למד בני, היכן ואיך ניגשים למבחנים, מה גם שאני כאבא לא כל כך מבין אילו ישיבות מתאימות לבני, שהלוא חלפו יותר מעשרים שנה מאז סיימתי את הישיבה שלי ואני לא מעודכן בנושא.
מכאן לשם התברר שהישיבה קטנה סידרה לו ישיבה לא מתאימה בעליל, ובמקום לסדר ישיבה שבה יתעלה בני סידרו לו ישיבה לא טובה עבורו, בתחושה שהעיקר להגיד הנה סידרנו לבנך ישיבה…
את המידע הזה שמדובר בישיבה גרועה עבור בני, קיבלתי מחבר קרוב שהתעניין לאן הוא עולה שנה הבאה והזדעזע לשמוע. הוא על אתר הציע את הישיבה המתאימה ביותר עבור בני, והתחיל להפעיל פרוטקציות וקשרים לנסות לקבל לכל הפחות את הבן למבחן וראיון קבלה.
בסופו של דבר עלה בידו לסדר את הראיון ממש כמה ימים לפני פתיחת זמן אלול, אך מכיוון שהיה בין הזמנים והבוחן גר בעיר אחת והמשגיח בעיר אחרת, תיאמנו את הראיון והמבחן ברצף לאותו יום.
בני הכין את עצמו כנדרש למבחן הגמרא, בנסיעה למבחן חזרתי איתו על הגמרא, אבל בני נתקע על תוספות אחד ארוך ורצה רק לחדד את התוספות הזה. הצעתי שנעבור על כל החומר, אבל הוא בשלו, מרוכז כל כולו באותו תוספות. במשך ארבעים וחמש דקות ליבנו את הסוגיות בתוך התוספות עד שהגענו למבחן.
והנה ראו זה פלא, הבוחן התמקד אך ורק באותו התוספות הלוך ושוב, ואת המבחן הראשון צלח בני בהצלחה רבה. עתה נסענו בהודיה לה' לראיון אצל המשגיח.
נכנסנו לבית המשגיח עם לא מעט חששות, שהלוא סוף כל סוף זה באמת מוזר שבחור טוב רוצה להתקבל ברגע שאחרי האחרון. אמנם הפרוטקציה הופעלה לעצם קיום הראיון, אך אם הבחור לא יתאים בשלימות לישיבה הוא פשוט לא יתקבל.
נכנסנו לראיון בלב רועד ובפה מלא תפילה. הראיון אך החל, ובנו של המשגיח התפרץ לסלון. הוא ניסה להוציא את בנו בצורה עדינה אך הילד סירב. תיכף זיהיתי כי מדובר בילד בעל צרכים מיוחדים וקראתי לו לשבת לידי. האבא שמח מאוד מהשפה המשותפת שמצאתי אתו ותמה מה לי ולילדים המיוחדים?
הסברתי לו שגדלתי איתם מחמת שהורי פתחו ארגון מיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים, כך שזה אך טבעי עבורי הקשר איתם, בשונה מאחרים שמתוך אי הכרות פשוט נרתעים מלתקשר איתם…
התברר שהם עצמם נעזרו כמה שנים בארגון של הורי, וכך הראיון החל ברוגע ובשלוה.
משיצאנו מהמקום, שלף בני הבחור שטר כסף שהבטיח לצדקה במידה ויתקבל לישיבה הזו, ואמר: "אבא, ברגע שנכנס הבן שלו לחדר והתחלת לצחוק איתו – הבנתי שמשמים זימנו זאת כדי שגם אם יש ספק, כבר לא יהיה לו ספק והוא יקבל אותי, והבנתי שאת הכסף הפסדתי… אני נותן לך את זה עכשיו כדי שלא יהיה לי ניסיון אחר כך…"
וברוך ה', הוא אכן התקבל ועושה חיל בלימודו.
(טיב הקהילה)
2/115