שאלה: איתא בשו"ע (או"ח ס' צ"ה סעיף א') "יכוון רגליו זה אצל זה בכיוון כאילו אינם אלא אחד", וכתב המשנ"ב (ס"ק א') "ובדיעבד אם לא כיוון יצא", עי' שם. האם אפשר שהרגליים יהיו צמודות רק בעקב?
תשובה: כתב ה'בית יוסף' בשם רבינו יונה (ברכות י׳) שיש נוהגים לעשות כן, ואין זה כלום, רק שיעמידם כאילו הם אחד, עי׳ שם. וכן פשט המנהג להצמיד את הרגליים לגמרי (שו"ת 'אגרות משה' ח"ה ס' ל"ח, שו"ת 'אור לציון' ח"ב פרק ז' אות י"ח, שו"ת 'באר משה' ח"ה תש' כ"ט), וכן ראיתי את הגר"ח קניבסקי שליט"א שלפני שמתחיל תפילת שמו"ע מדקדק ששתי הרגליים יהיו צמודות זו לזו לגמרי.
(הגרי"א הלוי דינר שליט"א, גיליון 'מים חיים' אייר תשע"ט)
הצמדת רגליים בשמו"ע
ראוי לציין, שכן מנהג תימן להצמיד הרגליים זה לזה. וכל גדולי פוסקי תימן לא הביאו המנהג של הרווח בין הרגליים – הרמב"ם, מהרי"ץ, שת"ז, הרב קורח. רק הרב רצאבי כתב שמנהג פשוט כך לעשות ריווח, ונתפלא על מהרי"ץ שלא הביא דין זה.
אולם האמת אינו כך, טוען הרב אברהם אבידר, ומנהג תימן להיות רגליים צמודות, ומה שאתה רואה זקני תימן נוהגים להתפלל עם ריווח בין רליהם אין זה משום שכך צריך לנהוג, אלא משום שקשה להם מעניין של יציבות, לכן אומר הרב אברהם אבידר, שאין ללמוד דין זה מן הזקנים. אלא צריך לבני תימן לעשות רגל ישרה בלי רווחים ככל האפשר.