אם היו אומרים לי לפני שבע שנים שהשיעור יחזיק מעמד במשך שבע שנים וכי נזכה עוד מעט לסיים את כל הששה כרכים, לא הייתי מאמין…

י. הרשקוביץ

שעת בין מנחה למעריב בבית הכנסת. סביב השולחן הארוך מתיישבים המתפללים, הכורים אוזן לשיעור הקבוע ב'דף היומי בהלכה'. חלק מהנוכחים הינם כאלו הנחשבים ל'בעלי בתים', יהודים העסוקים לפרנסתם והם מבקשים לרכוש ידיעה בהלכה פשוט בכדי שיוכלו לדעת כיצד נוהגים יהודים. אך בין הנוכחים ניתן להבחין גם בכמה בעלי צורה, תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, שלצד יתר סדרי לימודם הם מבקשים לרכוש ידע נוסף בתחומי ההלכה.

איכשר דרא, ושיעורים אלו נפוצים כיום על פני כל הארץ, וכך גם בקהילות יהודיות רבות בעולם. מאז יצאה לדרכה יוזמת 'הדף היומי בהלכה' שמופעלת בידי הארגון התורני הגדול בעולם 'דרשו', איתרבו ספסלי בבתי המדרשות, כאשר ברבים מהם נוסדו שיעורים בהם קובעים יהודים מזמנם ללימוד ההלכה, בקביעות של דף אחד ליום, לפי סדר המשנ"ב.

בימים אלו, כאשר הלומדים מציינים את סיום הכרך השני במשנ"ב ועם תחילת הכרך השלישי העוסק בהלכות שבת, מצאנו לנכון לשמוע את דבריהם של שני מגידי שיעורים נודעים ששמם של השיעורים אותם הם מוסרים הולך לפניהם, בזכות רוחב הידיעות אליהן זכו השומעים להגיע. בקשנו לשמוע מהם מהו סוד הצלחתו של השיעור, וכיצד גורמים לכך שהשומעים יצליחו 'להתחבר' לנושאים הנידונים ולרכוש בהם ידיעה, וזאת למרות הזמן הקצר שבו נמשך השיעור.

אך תחילה לראש, ועוד לפני שניגש לשיעור עצמו, מבקשים הרבנים להזכיר את זמן כניסת השבת… "בימים אלו" אומר הרה"ג רבי ברוך שטרנבוך שליט"א רב קהל ויז'ניץ במודיעין עילית, "עומדים להתחיל במסגרת 'הדף היומי בהלכה' בהלכות שבת. ולשיעורים אלו כדאי מאוד לכל יהודי שיצטרף. הרי כל יום של שבת מורכב מ24 שעות שמליאות וגדושות בהלכות. מי שאינו בקי בהלכות יכול להיכשל על כל צעד ושעל, וכפי שמביא המשנה ברורה בהקדמה ממה שכתב בעל האורים ותומים בספרו 'יערות דבש' שללא בקיאות בהלכות אלו אי אפשר להנצל מאיסורי שבת מבלי להיכשל.  המשנה ברורה מדגיש לנו שחיבר את האורים ותומים כדי להורות שגם אם יש לך ידע בעניני חושן משפט אשר עליהם כתב את ספרו אורים ותומים, בכל זאת התריע על הצורך הגדול ללמוד הלכות אלו, הלכות לכל שבת ושבת. לכן, מי שטרם רכש ידע בהלכות אלו חובה שינצל את ההזדמנות והוא יצטרף עכשיו למעגל הלומדים".

המארח, הרה"ג ר' יצחק לוקסנברג שליט"א, רב שכונת נאות שמחה – נופי עילית, שבביתו מתקיים הראיון  – אשר נקטע לעתים תכופות, בשל הרבים המגיעים לשאול ולדרוש בהלכה –  מוסיף אף הוא כי "אמנם הלכות שבת הלכות חמורות הן, ויש צורך להשקיע שעות וימים רבים בהבנת ההלכות על בוריין. אך את הבסיס, לדעת ממה צריך להיזהר ובעיקר איפה יש לשאול, מוטלת החובה על כל יהודי לרכוש, ואפשר להגיע לזה בשיעור יומי קבוע שבו רוכשים מיום ליום ידיעה בסיסית אך עמוקה בתחום ההלכה".

כמו"כ מוסיף הרה"ג ר' יצחק לוקסנבורג שליט"א: "יש לנו הכרת טובה וחיזוק מפועלו הגדול של ארגון דרשו והעומד בראשו הרב דוד הופשטטר שליט"א שמלבד ייזום וקיום מסגרת הלימוד, נזקף לזכותם היכולת של עוד רבבות יהודים לכוון אורח חייהם עפ"י ההלכה ע"י לימוד קובע בשו"ע או"ח עם המשנה ברורה, ומכאן תצא הקריאה לציבור שבהשתתפות בשיעור יש הכרזה של נעשה ונשמע והבא להיטהר מסייעין בידו".

להשקיע בבהירות הסוגיה

מזה 7 שנים שהרב לוקסנברג מוסר שיעור ב'דף היומי בהלכה'. השיעור הפך לאחד המפורסמים בעיר, כאשר רבים מאד, ביניהם בעלי תריסין בהלכה, נוהרים לשם ואינם מוותרים על ההשתתפות ולו ליום אחד. אנו שואלים אם כן את הרב: על מה נדרש מג"ש בהלכה לשים דגש כאשר המדובר הוא שיעור בהלכה?

הרב לוקסנברג: "הדבר הראשון שצריך היא בהירות.  מצד המג"ש נדרשת השתדלות  להשקיע  את שביכולתו כדי להגיע לבהירות בהלכות הנלמדות, שכן רק כך יכול להביא לכך שגם הלומדים יבינו את ההלכות אף המורכבות ביותר. שכן, בניגוד ללימוד גמרא שבו אפשר ללמוד על דרך ה'לחידודי', כאן המטרה היא לימוד ההלכה, ובהלכה חובה שהדברים יהיו ברורים עד היכן שהיד מגעת. בהקשר לכך אזכיר את ששמעתי מראש הישיבה הגאון הגדול רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל בדבר האפשרות ללמד סוגיות או הלכות חמורות ומורכבות, ואמר הראש ישיבה  שכאשר כי כאשר הדברים  ברורים ובהירים למג"ש – אפשר להסביר הכל גם לילדים, כולל גם הלכות עירובין'".

'בהירות', מאי משמע?

"כשאומרים 'בהירות', בפרט בשיעור יומי, אין הכוונה רק להוראה למעשה. אלא הכוונה היא שכל צורתא דשמעתתא תהיה ברורה: מה אומרת הגמרא, מה אומר המחבר, מה החידוש שהוסיף המשנ"ב ומהן הן השיטות בהלכה זו. דבר דבור על אופניו. ואכן, המשנ"ב של 'דרשו' עם הליקוטים מסייע מאד לפחות בתחום זה של הצגת הנושאים לצדדיהם השונים. עם זאת, כשנגיע להכרעה, ודאי שלא מצופה מהמג"ש להכריע בהלכה למעשה העולה מהנלמד, העיקר שהנידון יהיה ברור ואז יוכל להיתלות באילן גדול מפסקי מרנן גדולי ההוראה של זמננו שבדרך כלל מוזכרים במוספים וביאורים של המשנ"ב שבהוצאת 'דרשו'".

הרב שטרנבוך: "לבהירות מגיעים לאחר שהלומד מקבל את ה'מפה' והוא רואה איך מגיעה ההלכה, מהשורש: החל מהגמ', הפוסקים, המשנ"ב והפמ"ג. כך שגם אם ישנה מחלוקת וריבוי שיטות אבל בצורה זו רואים בבירור על מה נשען כל אחד מהצדדים החולקים. כאשר הלומד מבין שישנן שתי שיטות, אך רואה לנגד עיניו מהו השורש של כל אחת מהשיטות, זוהי הבהירות אליה יש לשאוף".

שני רבנים מתנבאים בסגנון אחד? בהחלט. הרב לוקסנבורג מעיר כי שניהם הרב שטרנבוך והוא למדו במסלול דומה, החל מלימודים בישיבת פוניבז', ואחרי כן בלימוד ושימוש בבית מדרשו של פוסק הדור מרן בעל ה'שבט הלוי'  זצ"ל, כשיבדל לחיים הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א דלה והשקה והוסיף נופך והכל בדרכו של הרב וואזנר זצ"ל , מהם למדו  שהאפשרות לגשת ללימוד ההלכה כפי שצריך ובפרט כדי ללמד ולהורות הוא  לירד לעומק הסוגיה בשורש.

והנה דוגמא למעשה: "הנה, אתמול למדנו בשיעור סימן רל"ב 'לא ישב אדם לפני הספר בער"ש'. זו סוגיה מורכבת שכן ישנן שיטות רבות, מנחה גדולה וקטנה, סעודה גדולה וקטנה, האם 'שומר' מועיל או לא. לכן, למדנו ביום אחד את כל הסימן מתחילתו ועד סופו בבחינת 'מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות', לאחר מכן למדנו את ההקדמה של המשנ"ב בו הקפנו את השיטות מהשורש בסוגיא עד הנוגע למעשה, כשיש לציין שדרך זו על אף שנראית ארוכה היא הקצרה וכשמנסים לקצר קשה להגיע להבנה ובהירות. ואכן,  ישנם נושאים שלהרחבת היריעה מתקיים שעור מיוחד בשבת, שאז אין את הדוחק להספיק את העמוד היומי, והוא בבחינת נשמה יתירה"..

הרב שטרנבוך: "המשנ"ב בעצמו מזכיר ואומר בפתח ההקדמה לסוגיה והוא מתבטא בלשון "מוכרח אנוכי", שכן כאשר ישנו ריבוי שיטות יש צורך להציג בפני הלומד את סדר הדברים, מה הן השיטות השונות ועל מה הן נשענות. ואם המשנ"ב נהג כך, ודאי שזוהי הדרך הנכונה ללמוד".

כח המשיכה

לא תמיד הנושא הנלמד הוא נושא ש'מושך' את הלומדים. איך אפשר לגרום לכך שהשומעים יחושו 'מחוברים' לנושא גם אם הוא מורכב?

הרב לוקסנברג: "הוא אשר אמרנו קודם. כשמראים בפני האדם ריבוי פרטים בלי 'מהלך', הוא מתקשה להבין ובמיוחד להכיל אותם. אך כשאתה מראה בפניו שישנו שורש וסדר: זו המשנה שבה כתוב שלא ישב אדם, אם כי המשנה לא מפרטת האם אסור לשבת לפני מנחה גדולה או קטנה,  או האם דווקא ספר ולא בורסקי, ואנו מראים לו שלאחר מכן דנים בכך בגמרא, ובראשונים, ברמב"ם ובמחבר, הכל נהיה ברור מאיר ומשמח, וזה הכלי לקיום הדברים אצל כל אחד, כי קיום וחיבור הולכים יחדיו".

הרב שטרנבוך: "החכמה היא לחבר את הדברים להלכה למעשה. אמנם המשנה מדברת על סַפָּר, אבל מה לגבי קניות ויציאה ליריד, האם מותר סמוך למנחה? פתאום הלומד מבין שמה שאתמול עסק במלאכה המטרדת או שיצא מעירו  בשעה מאוחרת, אינו ברור שמותר לפי הלכה וכי היה עליו לעיין קודם לכן".

הרב לוקסנברג: "אם לסכם, הרי שברגע שהסוגיה נראית כאוסף פרטים בלי סדר, היא 'מורכבת', אך כאשר ישנו מהלך וסדר ומתבררות השיטות השונות, אז הכל ברור ונהיר יותר. ואכן, כאשר מציגים דוגמאות מעשיות שמתחברות לעולם המעשה, הדבר מסייע להבנה. הנה, אם נחזור לדוגמא של ישיבה לפני הספר בער"ש, התעורר אצלינו דיון האם היום אסור להיכנס לספר, וזה ברגע שהתספורת כולה נמשכת על פני שלוש דקות, ומה יקרה אם תתרחש הפסקת חשמל? ובכלל, אם 'ישבר הזוג', הרי המסתפר יכול להתפלל ביחידות. האם המשנה מבקשת למנוע מצב שבו יתפללו ביחידות? כל הנושאים הנידונים הללו מרחיבים את הידע ותורמים להבנה.

"זאת ועוד: חשוב מאוד שהלומד יצא ברור מהו איסור דאורייתא, מה דרבנן ומה מנהג. כשלמדתי אצל הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א סיפר לנו שאביו, כאשר התמנה לרב, נסע פעם ל'חפץ חיים' בכדי לשטוח בפניו שאלה שדרשה תשובת 'גדול'. הנסיעה התמשכה על פני 7 שעות ברכבת, וכשהגיע לח"ח לאחר שענה לו על שאלתו המעשית אמר לו: יינגערמאן, עכשיו נהיית לרב, ראוי שתדע כלל חשוב: כאשר עולה לפניך שאלה, קודם כל תעשה לעצמך סדר  במה מדובר, האם בחיוב מיתה, חייבי לאוין, כריתות, מצות עשה דין דרבנן או מנהג . כך תדע, גם כשלא תוכל לנסוע 7 שעות, האם מדובר בספק רבנן או דאורייתא… ולעניינינו, גם בשיעור הלכה חשוב למקד את הדברים באופן זה."

הרב שטרנבוך: "לגופה של שאלה, איך 'מחברים' את הלומדים, ברור שבשיעור לא כולם עשויים מקשה אחת, ישנם כאלו שאוהבים יותר להעמיק וישנם כאלו שיתקשו להתעמק, ועל המג"ש לתפוס את שביל הזהב ולמצוא את דרך האמצע כך שתתאים לכל אחד. וזו אכן העבודה הקשה שמצד אחד יהיה הלימוד ערב לאוזן השומעים, ומאידך גיסא לא לגלוש ל'לומדות' אלא להתמקד בשיעור עצמו, וברור כי ככל שהשיעור גדול יותר כך קשה יותר למצוא את שביל הזהב. ואגב, גם השומע צריך להתאים עצמו לסוג שיעור לפי דרגת הבנתו".

הרב לוקסנברג: "באיגרת הרמב"ן כתב 'וכאשר תקום מן הספר תראה דבר שתוכל לקיימו'. הפשט הפשוט הוא שיש לקיים את שנלמד, אך אפשר להוסיף ש'לקיימו' הוא מלשון 'ברוך אשר יקיים את דברי התורה הזאת', שיהיה לזה קיום. שהלומד ידע שיוצא מן השיעור עם משהו ביד, עם חידוש יפה אם מדובר בלמדן, או הלכה ברורה אם מדובר בלומד מן השורה. כל אחד שיצא עם משהו חדש בחינת דבר של קיימא היינו שהוא ברור לו, וכבר אמר שלמה המלך 'קובץ על יד ירבה', הסיפוק שבדבר הוא שימשוך אותו להגיע לכאן מחר ומחרתיים שוב ושוב".

הרב שטרנבוך: "אכן, ישנם מג"שים שמשאירים קושיא או שאלה, משהו כחומר למחשבה, רעיון מאתגר שמעשיר את הידע, ולמחרת חוזרים לכך שוב. אולי כדאי להציע זאת ל'דרשו' שיציעו בפני מגידי השיעורים איזה נקודה למחשבה על כל עמוד ועמוד…"

מעלת השיעור

ולעצם מסירת השיעורים: האם מומלץ לאברך שלומד בחברותא ועושה חיל בלימודו, לחשוב גם על מסירת שיעור או שמוטב לו להמשיך ולהתעלות בפינתו?

 הרב לוקסנברג: "זו היא שאלה שגדולי ישראל אמורים להכריע בה, אך אם לדידי ולדכוותי, אני יכול לומר מה ששמעתי ממורי ורבי מרן בעל ה'שבט הלוי' זי"ע שאמר על הגמ' בסוכה (מ"ט) 'מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה  של חסד?' ומתרצת הגמרא בתירוץ השני תורת חסד היא כשמלמדה לאחרים, ותורה  שאינה של חסד היא כשאינו מלמדה לאחרים. וביאר מרן זי"ע שע"י ה'מלמדה לאחרים' נהיה עוד חלק בתורה ואזי היא תורת חסד,וההסבר הוא שכי כאשר צריך להסביר את הסוגיה לאחרים, זוכים לעוד בהירות בתורה שבאה מהסייעתא דשמיא של המלמדה לאחרים והיא התורת חסד והעיד אף על עצמו שיש סוגיות שהשקיע בהם עמל ויגיעה רבה, ודווקא לאחר הכנתם לשיעור והצורך לבארו לאחרים התחוורו והתלבנו בצורה יותר מושלמת. ושמעתי מהגאון רבי משה שאול קליין שליט"א שהוסיף על כך שיש לדייק זאת בדברי הכתוב – פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה, ו'דברי פי חכם חן'…

"עד כאן דברי הרב, אך יאפשר להוסיף כיהודה ועוד לקרא שרואים זאת במוחש. כאשר לומדים על מנת שהדברים יהיו ברורים בפני השומעים, מגיעים להבנה גבוהה בהרבה. אך לצורך כך צריך 'לקחת את העסק ברצינות'. לא ללמוד 'מלמעלה' שכן אז זה חוטא גם לו וגם לאחרים. וכשלומדים כך, זוכים לראות סיעתא דשמיא".

הרב שטרנבוך: "אכן ישנו את העניין הסגולי אבל לא מדובר רק בסגולה. כאשר מג"ש מגיע לשיעור מוכן כדבעי, ונשאלות שאלות על מנת להבין – בסופו של דבר יוצאים עם בהירות וזיכרון הרבה יותר מאשר עם הלימוד היה נעשה רק בחברותא. ולכן לדעתי כל אברך שיש לו יכולת וכישרון למסור שיעור – ושיעור של שלושה אנשים זה כבר 'שיעור', אין צורך שהשיעור יהיה של שלושים איש – כדאי לו לעשות זאת. זה רק יעזור לו להתרומם ולגדול. ואיני מדבר על כך שכאשר יש שיעור זה מחייב, צריך להתכונן היטב משום שישאלו שאלות ולכן יש להיערך לכך, כשאז התוצאות הן לאין ערוך".

כוחו של גבאי

ואחר ששמענו על יתרון השיעור, איך דואגים לכך שהשיעור אכן יהיה קבוע ולא יסבול מדילוגים?

הרב לוקסנברג: "אם היו אומרים לי לפני שבע שנים שהשיעור יחזיק מעמד במשך שבע שנים וכי נזכה עוד מעט לסיים את כל הששה כרכים, לא הייתי מאמין… אך כפי שנוהג לומר מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א ש'בדורנו גם אנשים קטנים יכולים לעשות דברים גדולים', ברור שגם השיעור הוא עניין של סיעתא דשמיא. במבט לאחור אני מתבונן ומשתאה מהסייעתא דשמיא שזכינו לה שכמעט לא היה יום אחד שהחסרנו. השיעור התקיים גם ביום חתונת  בתי וגם ביום הבר מצווה של בני. אולי היה יום אחד שלרגל אונס שהיה בגדר מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, ואז לא הצלחתי להגיע לשיעור, ובס"ד בני מילא את מקומי.

"דבר זה מלמדנו לא לחשוש מלקחת על עצמו עול של מסירת שיעור והכנתו, אלא אדרבה הסייעתא דשמיא תבוא דוקא למי שיקבל על עצמו עול מסירת שיעור, וכמו שאמר מרן הרב שך זצ"ל שכשאדם אומר על קבלה מסוימת שהיא קשה עבורו, הוא אכן צודק כי הרי כתוב שלולא הקב"ה עוזרו אין יוכל לו. אך טעותו שהרי הקב"ה אכן עוזר למי שמקבל על עצמו אך הוא חי ב'לולא הקב"ה עוזרו', אך זה ודאי שהסייעתא דשמיא תגיע למי שנכנס לזה עם כל הכובד ראשה הראוי..

"אצל מורי ורבי ראש הישיבה הגאון הגדול רבי  דוד פוברסקי זצ"ל למדנו מהי 'קביעות'. אצלו זה היה עניין ברור: העקביות, ה'תמיד', שטענדיג. אומרים משמו של אחד מחשובי תלמידי מרן החתם סופר זי"ע, רבי הלל מקולאמיי שגם בתחילת השו"ע נאמר 'תמיד' – שויתי ה' לנגדי תמיד', וגם בסוף נאמר תמיד – 'וטוב לב משתה תמיד', שני תמידין אלו כהלכתן משלימים את העבודת ה' של האדם, ויש להוסיף שהצלחת קביעות השיעור מורכבת משני התמידין,  היינו 'שוויתי' ו'טוב לב משתה', ששניהם כרוכים זה בזה. צריך שבשיעור תהיה גם קביעות, אך בד בבד שתהיה אווירה טובה שמחה ומושכת, כשבהקשר לכך אזכיר את הרב יצחק יעקובוביץ שיחי' שהוא ה'רוח החיה' שמאחורי השיעור שלנו. הוא ה'גבאי' שדואג להזכיר ולקבוע זמן ולערוך סיומים, לוודא מי נמצא ומי לא, ואם משהו חוסר הוא אף לזכור לדרוש בשלומו, ולדעתי סוד ההצלחה של שיעור טוב הוא כשיש גבאי מוצלח…"

הרב שטרנבוך: "אכן, כאשר ישנו 'גבאי' השיעור זורם ומצליח, אבל גם אם לא, יש צורך שיהיה 'ממלא מקום' קבוע שעליו אפשר לסמוך. ופרט לכך, צריך מיד שיהיה מי שאכפת לו מהשיעור. השיעור אינו דאגה רק של המג"ש. וצריך גם לתת פידבק למג"ש ולעזור לו, בפרט אם מדובר בשיעור קטן. שכן המג"ש מתאמץ מאד, ולא פעם השיעור קטן והשיעור עלול אפי' להתבטל לגמרי אם לא יקפידו השומעים להופיע בזמן ולהיות חלק אמיתי מהשיעור. ולכן משימה זו מוטלת על השומעים לא פחות מאשר על המג"ש ואולי גם יותר".

לסיכום מוסיף הרב לוקסנברג כי "ההשתתפות בשיעור הלכה, לאחר שזכינו ושיעורים אלו מצויים, היא חובה שמוטלת על כל יהודי, בפרט אם אין לו ידע נרחב בהלכה. והאמת, שאצלנו אנו רואים גם אברכים העוסקים שעות ביום בלימוד הלכה, אך דווקא בשל כך הם מגיעים לשיעור כשכך הם יוצאים ברור בהלכה למעשה, שלא לדבר על 'בעלי בתים' שבזכות השיעור הגיעו לרמות גבוהות מאד בידיעת ההלכה. כך שאין ספק כי מי שהיכולת בידו – והדברים אינם אמורים כלפי אלו שאינם יכולים להתרכז בשיעור – ויש לו שיעור באזורו, שחובה עליו להשתתף בשיעור הלכה, בפרט לעת הזו, כשמתחילים בהלכות שבת שהן הן ההלכות הנחוצות"