אמרו חכמינו ז"ל: וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו באמונה, ודיבורו בנחת עם הבריות; מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה נאים דרכו כמה מתוקנים מעשיו! ועליו הכתוב אומר וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות; מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו! ועליו הכתוב אומר וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.
כללו של דבר – כל מה שהאדם גדול ביותר, עליו החיוב יותר להזהר שלא יֵצא חילול השם על ידו; ואפילו אם יודע בעצמו שאיננו תלמיד חכם כל כך, אך העולם חושבים שהוא תלמיד חכם, יזהר מאוד מאוד שלא יֵצא חילול השם על ידו, כי בעניני חילול השם אין זה תלוי במה שהוא לפי האמת, אלא כפי מה שהעולם חושבין אותו.
ועוד אמרו חז"ל שאחד שוגג ואחד מזיד נענשים על חילול השם, ועוד אמרו שאין 'מקיפים' בחילול השם, דהיינו שבעוון חילול השם מאריכים לו הזמן לפרעון החוב. ועל כן צריך כל אדם לראות ולהזהר שלא יֵצא חס ושלום חילול השם על ידי מעשיו, ויקויַם בו הכתוב הנ"ל: וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
[ליקוטי אמרים פרק א, בשינויים קלים]