זכיתי לארח את אבי מורי שליט"א ב'שבת בראשית'. בין קבלת שבת לערבית נשא דרשה בבית הכנת השכונתי. הוא דיבר על נושא קרוב לליבו – מצות שניים מקרא ואחד תרגום.
"עם ישראל", פתח אבא, "נתון תחת הרושם הכביר של התחלת המחזור החדש של חמישה חומשי תורה. ניתנת לנו הזדמנות להתחדש במצוה שתעניק לנו אריכות ימים ושנים".
הוא הביא בשם החפץ חיים כי בני אדם רצים אחרי סגולות, לקבל את ברכות הצדיקים ולהתפלל על הקברים. חבל שאינם משקיעים כוחם לרוץ אחרי הסגולות המפורשות שהבטיחו חז"ל. הנה, כאן יש לנו הבטחה מחז"ל לאריכות ימים ושנים.
לא הופתעתי מבחירת נושא הדרשה. שנים מקרא תמיד נגע לליבו של אבא בעיקר משום שזה נגע מאד לליבו של הרב שלו, ואולי יותר מכך משום שזו היתה שיחת הפרידה ביניהם בבוקר היום בו הובהל לבית החולים בפעם האחרונה בחייו.
הצטרפתי אליו לחדרו של מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זי"ע באותו בוקר חורפי בשנת תשע"ב, אחר תפילת שחרית. הרב כבר לא היה במיטבו, חלוש ומיוסר, אבל הראש – בלי עין הרע – לא פסיק פומיה מגירסא וישחק ליום אחרון, גם בן 101 שנים.
אבא דן עם רבו בדברי חז"ל (ברכות ח, ב) "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו". מהו כפל הלשון "ימיו ושנותיו"? שאל אבא.
הרב השיב קצרות: יהיו לו חיים מלאים, חיים של טעם.
אבא הבין את כוונתו והרחיב דבריו באמצעות רש"י (יהושע כד, ל) "ימים האריכו, שנים לא האריכו". יש הזוכים לחיי כמות, שנים רבות עד זקנה ושיבה, ויהא אריכות שנים. יש הזוכים לחיי איכות, חיים בטוב ובנעימים בכל יום ויום, וזו "אריכות ימים". ואמנם חז"ל מבטיחים למי שמקיים מצות שנים מקרא ואחד תרגום, "מאריכין לו ימיו ושנותיו".
הרב – שהתקיימה בו בעצמו סגולת אריכות ימים וגם שנים – הנהן בראשו בחולשתו ואמר: כן כן, זאת הגמרא בשבת.
כשנשאל מדוע מגיע שכר כה מופלג למי שמשלים פרשיותיו עם הציבור, השיב הרב: זה ענין מאד גדול! וההוכחה לכך, שרבים מזלזלים ולא מקיימים מצוה זו.
אבא ביקש ברכה ונפרד לשלום ממורו ורבו. הוא לא חלם שזו תהיה השיחה האחרונה.
בכל הזדמנות עורר פוסק הדור על מצות של שנים מקרא ואחד תרגום. כשביקר בביתו כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א, אמר לו בכאב: אפילו בני תורה מזלזלים במצוה זו, למרות שהיא חיוב גמור בגמרא ובשולחן ערוך. והדגיש את החיוב בימינו ללמוד הפרשה עם תרגום ורש"י, כי הרש"י הוא התרגום האמיתי.
אבא סיים את הדרשה. החזן התחיל 'כגוונא'. אחר התפילה המתפללים ניגשו לאחל לרב גוט שבת, חלק גם ביקשו לשאול ולהתפלפל על הדרשה כמנהגם של ישראל.
שלוש שנים לאחר מכן, אבא התארח שוב בבית הכנסת. אחד המתפללים, בן העדה הבוכרית. ניגש לנשק את ידו ואמר לו: "הרב לא מכיר אותי, אבל כדאי שיידע – מאז ששמעתי את דרשתו על שנים מקרא ואחד תרגום, התחלתי ולא פספסתי שבת אחת"…
הנה כי כן, השבת מתחילים מ'בראשית'. הזדמנות להצטרף למעגל ה'שנים מקרא'. ובכלל לא דיברנו על הסגולה הגדולה שלימוד זה מביא לחיים עצמם, בתוכן מופלא ויסודי שאין שני לו בכל העולם.
לכו על זה. תראו ישועות. באחריות.
מתוך בקהילה תשרי תשפ"ב