בסיום תפילת 'שמונה עשרה' יש לפסוע שלוש פסיעות בסדר הבא: פסיעה ברגל שמאל, פסיעה בימין, ופסיעה בשמאל להצמדת הרגליים בשווה. ויש שנהג לפסוע שלוש פסיעות, ופסיעה נוספת להצמדת הרגליים. לדעת השולחן ערוך, יש לפסוע לפחות 'עקב בצד אגודל'; ויש שכתבו שהפסיעה הראשונה תהיה קטנה, והשניה גדולה. אולם לדעת הרמ"א אין לפסוע פסיעות גדולות יותר מעקב בצד אגודל; אך גם לדעתו אין לפסוע פסיעות קטנות יותר. [סעיף ג וס"ק יג ו־טו; ביאורים ומוספים דרשו, 16]

כאמור, הפסיעות בסיום תפילת 'שמונה עשרה' צריכות להיות לפחות 'עקב בצד אגודל'. ואם המקום צר ולא ניתן לפסוע שלוש פסיעות כאלו בקו ישר - לא יפסע פסיעות קטנות יותר, אלא יפסע הצִדָּה כהלכה; ויש אומרים שבשעת הדחק ניתן לפסוע פסיעות קטנות יותר. ולכל הדעות אין לפסוע פחות משלוש פסיעות. והמוסיף על שלוש פסיעות - הרי זו 'דרך יוהרה', שמראה כאילו חולק לשכינה כבוד יותר ממה שחולקים אחרים. [ס"ק יד; ביאורים ומוספים דרשו, 17-18]

המתפלל תפילת 'שמונה עשרה' ביחידות - לאחר הפסיעה לאחור בסיום התפילה, לא יפסע מיד בחזרה למקומו, אלא ימתין כפי אורך הזמן הדרוש לְש"ץ להגיע מתחילת חזרת הש"ץ עד לקדושה; ובשעת הדחק רשאי לשוב למקומו לאחר זמן של 'כדי הילוך ארבע אמות' (2-4 שניות, לשיטות השונות). וכן המתפלל בציבור, וסיים את תפילתו לאחר שאמרו קדושה - לכתחילה ימתין כדי הזמן הנדרש לש"ץ להגיע עד לקדושה. [סעיף ב וס"ק יא; ביאורים ומוספים דרשו, 12]