הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן" (שמות כ"ח, ב')
בחיי היום יום, יש סביבנו קבוצות רבות של אנשים, מכל מיני סוגים. יש את המצליחנים, יש את הנכשלים, יש את הזריזים ויש גם עצלים. יש מוערכים יותר ומוערכים פחות, ויש גם אנשים מקושרים, בנים של אישים חשובים או עסקני ציבור נודעים, שיכולים 'לסדר' כמעט כל דבר, במינימום זמן ובמינימום מאמץ… זה זן מיוחד של אנשים, שהכל מסתדר להם כמעט מעצמו: הם מוצאים עבודה בקלות, יש להם חברים בכל מקום משפיע, הם מסודרים במוסדות החינוך, וגם בבית הכנסת מתקבלים בכבוד. הדובדבן שבקצפת הוא, כשהם צריכים להסדיר משהו במשרד ממשלתי, או לפתור איזו בעיה בעירייה, אז הם זוכים להקלות, נהנים מזירוז הליכים, וגם מקבלים הטבות למיניהן…
בשמים אין דברים כאלה. הכל שווים, נידונים לפי מעשיהם וזוכים לפי זכויותיהם. אבל דווקא יש קבוצה אחת, 'קבוצת עילית' מיוחדת, שחבריה זוכים להקלות והטבות גם בשמים. מקילים עליהם מאוד, מקצרים להם הליכים, נותנים להם סיוע לסגור תיקים, מעבירים הלאה את חטאיהם. הם זכאים אוטומטית להקלות של ממש, אבל בשמים – במקום בו הכי כדאי לזכות בהקלות והטבות…
איך נכנסים לקבוצה הזו? זה אפשרי לכל שם משפחה, מכל ארץ מוצא, ובכל מצב כלכלי. הזכאים להקלות בשמים, אלה שנהנים מזירוז הליכים במקום הכדאי ביותר, הם הוותרנים. אלה שמבליגים, שמוותרים, שלא עומדים על שלהם, שיודעים לוותר על הזכויות המגיעות להם… הסכיתו ושמעו לגילוי חז"ל: "המעביר על מידותיו" – אדם המוותר על המגיע לו ומעביר הלאה פגיעות שנעשו כנגדו, "מעבירין לו על כל פשעיו" – מסייעים לו משמים לשוב בתשובה שלימה, מעניקים לתשובתו זכות קדימה, נותנים לו הקלות והטבות בדרכו למחיקת חובותיו וחטאיו, ועוברים לדון בזכויותיו…
רגע, זה יתכן? הרי בשמים לא מפספסים אף ראיה או דיבור שלנו, ועוקבים בדריכות אחרי מעשינו כי "על כל אלה יביאך האלוקים במשפט"? – נכון! אם גם אנחנו כאלה שעומדים על שורת הדין, ומדקדקים במה שנעשה כנגדנו. אבל אם אנחנו וותרנים הנוהגים לפנים משורת הדין – גם בשמים נוהגים כך כלפינו, ומעניקים לנו זכויות-יתר, שיסייעו בעדנו 'להחליק' את חטאינו הלאה…
בפרשת השבוע אנו עוסקים בבגדי הכהונה, אותם לבשו אהרן ובניו. אהרן הכהן היה במהותו 'אוהב שלום ורודף שלום', איש שהקרין סביבו שלום, ניסה להשכין שלום, פעל בכל דרך להגברת השלום והאחווה. אחד הכלים היעילים ביותר להרבות בשלום ובאחווה, הוא לאמץ את הגישה הוותרנית, לקבוע בלבנו כי אנחנו בורחים מכל מחלוקת, ומעדיפים עליה את השלום, גם אם נצטרך לוותר…
בפעם הבאה שמישהו יעקוף אותנו בתור, ינצל אותנו שלא כדין, יחסום לנו את האור או האוויר, או אפילו יתמקם לנו בחניה – נוכל לעמוד עליו בכל חומר הדין ולהיות צודקים, אבל הרבה יותר כדאי להיות חכמים: לוותר, להבליג, לעבור הלאה. אולי לרגע נראה חלשים בעיני הסביבה, אך ברגע הבא ייפתחו למעלה כל ספרי חובותינו, ויסייעו לנו למחוק עמודים שלמים בלי הינד עפעף, יעניקו לנו הטבות והקלות, שיגרמו לכך שתשובתנו תתקבל ברצון ובקלות. אז אולי ההוא יתמקם שוב בחניה, ונכון לגמרי שהוא פגע בי כל כך עד כדי שברור שלא אסייע לו, ואולי החדר שהשכן יוסיף יסתיר לי את האור – אבל הרבה יותר כדאי מכל אלה, לזכות בשמים בהנחות מפליגות!
יש זכאים להקלות בתב"ע, ומקבלים מרפסת נוספת. יש זכאים להטבות בתנאי המשכנתא, וזוכים בהנחה של כמה מאות שקלים בשנה. יש מי שזכאים לזירוז הליכים בביטוח הלאומי, ויקבלו את הזכויות שלהם חודש קודם… אבל הרבה יותר כדאי לזכות בהטבות והנחות בשמים, הרבה יותר כדאי לוותר ולקבל הטבות במקום בו מוכרעים החיים!
להאשים או לתמוך?
האיש היה סוחר מוכר היטב בקרב סוחרי ורשה, ושמעו יצא למרחוק גם בקרב הסוחרים בערים הסמוכות. הוא נחשב אדם ישר וירא שמים, ששלח ידו במסחר במגוון תחומים, וגם הצליח לעשות חיל ולהרוויח יפה. אנשים השקיעו אצל הסוחר את כספם, ביודעם כי הוא ישר ונאמן, מצליח ומרוויח, ובוודאי כספם ירוויח יפה, אם לא יוכפל או אף ישולש. עוד בהיותו צעיר לימים, קיבל זקני, רבי בנימין קובלסקי ז"ל, מאביו רבי משה, סכום כסף נכבד, במטרה שישמש לנישואיו בבוא העת. היה זה סכום כסף גבוה מאוד, הון עתק של ממש, שהספיק לחתונה הדורה ולנדוניה ביד רחבה, לרכישת בית ולתחילת החיים בלי דאגות כלכלה.
כמודע לחשיבות הכסף לעתידו, ביקש רבי בנימין להשקיע את כספו בידי אותו סוחר נודע. כך, היה קרוב לוודאי, הכסף ישמור על ערכו ואף יוסיף עליו. רבי בנימין נועד עמו, והחליט להפקיד את ההון הרב בידיו האמונות, להשקיע את כספו בידי הסוחר דנן…
שנים חלפו, הסוחר עשה חיל במסחרו וגם רבי בנימין היה רגוע ושליו, ביודעו כי כספו נמצא בידיים טובות, וממתין לעת הראויה ביום שמחתו. אלא שלפתע החל גל שמועות שקט, אך מחריש אוזניים ומעורר רעדה… השמועות דיברו כי עסקיו של הסוחר האמיד מידרדרים מדחי אל דחי, והוא כבר לא משיב חובות בזמן. אנשים החלו למשוך ממנו את כספי השקעתם, הראשונים שבהם הצליחו להציל מעט, למי שבאו בעקבותיהם כבר לא נותר מה להציל… הסוחר העשיר והישר של פעם, הוכרז כפושט רגל. הון עתק ירד לטמיון!
אין לתאר את שברון הלב הרב, שחש כל מי שהיה מעורב בעסקים עם הסוחר פושט הרגל. כספי חסכונות ונדוניות, ירושות ופנסיות, סכומי כסף אדירים התאדו כלא היו. מטבע הדברים, הופנתה אצבע מאשימה כלפי הסוחר, שכנראה עשה לא מעט טעויות בדרך… הסוחר העשיר הפך לעני ואביון. בעוד עניים רגילים זוכים לרחמים, זכה הסוחר לכתף קרה ולאצבע מאשימה. המשקיעים אצלו היו תמימי דעים כי בו תלוי הקולר, ותקפו אותו במילים בוטות. הוא הפסיק לצאת לרחוב, לבו לא עמד בבושה האיומה. לא פעם היו מי שהקניטו אותו, היו מי שמבטיהם בלבד שיפדו אותו לגמרי, צורבים את לבבו במכוות אש. סוחר שנודע כמוצלח ביותר, ולפתע איבד את כל ההון שהושקע בידיו האמונות – מי סולח לו? מי מסוגל לוותר לו? אך הבושות היו החלק הקל, יחסית. החלק הקשה יותר היה הרעב, הדלות והדוחק החונק שהסוחר לא הורגל בהם מעודו. איש לא סייע לו, איש לא השגיח בצרתו, ובמידת מה של צדק – הן הוא זה שהמיט עליהם אסון, אליו יש לבוא בטענות והוא האשם בהפסד הכספי הנורא…
לעומתם, סבי רבי בנימין נהג בצורה הפוכה לגמרי. אף שגם הוא איבד אצל הסוחר את כל הונו, ואף שהיה מדובר בסכום כסף גדול מאוד, ואף שהיה מדובר בסכום הכסף שנועד לנישואיו, רבי בנימין לא התמקד בהפסד הכואב, אלא ביהודי האומלל שנאנק גם הוא… כאילו שכח רבי בנימין שהסוחר הוא האשם, כביכול לא זכר כמה כסף הפסיד אצלו. ביום בהיר התייצב רבי בנימין בביתו של הסוחר והציע לו את עזרתו. "אני יכול לספק לך מוצרי מזון בסיסיים, אני יכול לסייע לך להתחיל להשתקם. רק תגיד לי מה אוכל לעשות עבורך…".
מאותו יום, החל רבי בנימין לסייע לו בלאט. ארגן עבורו הלוואות, סייע לו בכלכלת ביתו, נטע בו את הכוחות, האמונה והיכולת לשוב לעסקים ולהצליח בהם. רבי בנימין התמסר למענו בכל מאודו, ואף הצליח בסופו של דבר לשקם את הסוחר ולאפשר לו לשוב, להרוויח ולהצליח!
השנים חלפו, רבי בנימין עלה לארץ ישראל והקים משפחה ברוכה, וגם עסק קטן וכולל אברכים אותו החזיק בידי עמל. הסוחר נותר מאחור בפולין, ודבר הוויתור האצילי וההקרבה למען הסוחר פושט הרגל, צללו בתהומות ההיסטוריה השכוחה, עד לרגע בו הסיפור הזה הביא למהפך דרמטי…
קרונות וצרורות מול סיפור אחד קטן…
את ההמשך המטלטל של הסיפור, שמעתי מדודי, הרה"ג רבי משה קובלסקי שליט"א, שהעיד עליו מכלי ראשון, כפי ששמעו מאביו, הגה"צ רבי שמואל צבי זצ"ל, שבליל היארצייט הראשון לפטירתו של אביו – רבי בנימין, בי' בסיוון תשמ"ט, זכה בחוויה מסתורית ונדירה. באותו לילה, אחרי שעלה על יצועו בשעה מאוחרת, והנה נגלה אליו אביו רבי בנימין בחלום הלילה… לרגע נבהל רבי שמואל צבי לפגוש את אביו בחלום, אך מיד התעשת, כשאביו פנה אליו ברוך: "בני היקר, הבה ואספר לך את מהלך הדין בבית דין של מעלה, מה עבר עליי בשנה החולפת בכבשנו של עולם…".
ואז החל רבי בנימין לספר בפרוטרוט, תיאר בצבעים חיים את כל מהלך הדין. הוא תיאר כיצד הובאו לאולם הדין קרונות של זכויות, שיעורי תורה ושעות לימוד, תפילות בכוונה ומילים טובות שנאמרו. אף פרט לא נעלם, וכל מהלך חייו עובר לפניו כבסרט נע… הוא מתבונן בזכויות העולות על השולחן, היטב הוא מזהה את שעת הלימוד ההיא כשראשו דאב עליו, את התפילה ההיא שהתאמץ למענה גם כשהיה לחוץ עד אין קץ… אחר כך, הגיעו הצרורות האחרים, השחורים. גם כאן לא נפקד דבר, "אין שכחה לפני כסא כבודך, ואין נסתר מנגד עיניך". הכל גלוי וידוע… "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" – בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום, כך שהצטברו להם צרורות מוכתמים ולא נעימים, גבעה לא קטנה ומאיימת במיוחד…
ואז, כמלאך מושיע מן הצד, התייצב גיסו, הוא הגאון בעל ה'ראשית ביכורים' זצ"ל, אשר המליץ עליו דברי שבח וזכות, וביקש את רחמי הדיינים למענו. כף הזכויות כבדה עוד קצת, אך עדיין היתה רחוקה מלהכריע… ואז, הגיעו זכויות נוספות שנעשו אחרי פטירתו לשמו ולזכרו ולעילוי נשמתו. רבי בנימין ציין את הזכויות שקיבל עבור שתי המשניות שלמד כ"ק האדמו"ר בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זי"ע לעילוי נשמתו, וגם ביקש בחלום להודות לנכדו רבי משה בריקמן שליט"א, אשר הקפיד ללמוד משניות לזכותו. למרות כל הזכויות והעדויות ומליצי היושר – המתח עדיין בשיאו, המאזניים נטולי הכרעה…
ואז, הגיע מלאך וסיפר את הסיפור האמור. כי הנפטר הנידון, קיבל מאביו סכום כסף גדול לצורכי נישואיו, והפקידו אצל סוחר מוכר, עד שלימים התברר כי הסוחר פשט את הרגל. ולמרות זאת, רבי בנימין לא רדף אותו ולא הקניט אותו, לא בייש אותו ולא הרע לו, אלא ניסה להיטיב לו, השתדל כל כך למענו למרות שהסוחר הפסיד לו את כל כספו… אך סיים המלאך להעיד על דבר המעשה, וכף הזכויות היטלטלה בעוצמה, הכבידה מאוד, הכריעה בבת אחת את המאזניים לצד החיובי אופן ברור ונחרץ. רק אז הבין רבי בנימין שאותו ויתור אצילי, הוא שהכריע את הכף לזכותו, לחיי העולם הבא בגן עדן…
רגע לפני שנעלם בחזרה לתוך האפילה, הוסיף רבי בנימין משפט אחד: "דע לך בני, כי מכל מליצי היושר, המעשה הזה הוא שהכריע את דיני לכף זכות. העובדה שותרתי לסוחר וסייעתי לו למרות הנזק שגרם לי – היא שהביאה אותי בשערי גן עדן!"
כי יש לויתור כח על-טבעי, חזק ולא מוכר. ולעולם לא נדע, איזה ויתור ואיזו הבלגה הם שיעמדו לנו לקץ הימים, והם אלו שיכריעו את הכף לזכותנו. יתכן אמנם שזה נורא קשה הפעם, ובדיוק עכשיו אני חייב לעמוד על שלי – כי אם לא מה אני שווה, ובכלל הגיע הזמן להעמיד את החוצפן שכנגדי במקום – אבל אולי עכשיו זהו הרגע הקובע, עכשיו הוא הויתור שיכול להכריע את גורלנו לשבט או לחסד!
יש בחיים שלנו משהו שיכול לשנות את כל המצב ברגע אחד. כי גם כשכבר חזרנו בתשובה, גם אם ניסינו להתחזק ועשינו הכל כדי להיטיב את המצב – עדיין זקוקים אנו לרחמי שמים שיקבלו את התשובה, שיעניקו לנו את המחילה והסליחה בלי מאמץ יוצא דופן… הבשורה היא שיש את המשהו הזה, שלוקח את תשובתנו ומזכה אותנו בהקלות והטבות כאלה, שבזכותן ברגע אחד הכל יימחק, העבר יתנקה, הכתמים יחוטאו ונישאר נקיים ובוהקים. למשהו הזה קוראים ויתור.
כשאדם מוותר ולא עומד על שלו, כשאדם בוחר להתעלם מהפגיעות המוקדמות ומהמחשבות הקשות, כשאדם מחליט להבליג כשפגעו בו או להניח לפלוני על אף שהוא נוהג בו שלא כדין, הוא זוכה בהקלות יוצאות דופן, הוא מקבל זירוז הליכים מהיר ברגע אחד של ויתור. זה כדאי. בטח הרבה יותר כדאי מלריב… אדם שמוותר חי בתוך אי של שלווה, חייו הופכים למאירים. אין לו ויכוחים, אין לו צורך בהם… אין לו דיונים, הוא מוותר עליהם מראש, בוחר לחיות חיים של רוגע ושלווה, בלי מחלוקות, בלי מדנים, בלי מתיחויות ובלי מריבות. פשוט חיים שקטים ורגועים!
הבה נבחר בדרך הכדאית, הבה נאמץ דרך חיים של וותרנות, של הבלגה, של יכולת איפוק. זה כל כך כדאי, בזה ובבא!
איך מרויחים 20,000 שקל?
את הסיפור הבא שמעתי מהרה"ג רבי אליעזר טורק שליט"א, רב 'קהל פרושים' במודיעין עילית. הסיפור מוכר לו מכלי ראשון, בהיות ושלושת הצדדים שבו הינם תושבי השכונה ומוכרים היטב. וזה דבר המעשה:
על גג בנין בשכונה, עמדו בשעת בוקר שטופת שמש שני שכנים, והתווכחו בעוז ובכל תוקף. קול הצעקות שביניהם הגיע לאוזני מטיילי הבוקר ברחוב, שלא הבינו על מה המהומה. רק כשאחד השכנים עלה, גם הוא על הגג להבין בשל מה הסער הגדול הזה, התבררה התמונה לאשורה… ארבעה שכנים בנו בצוותא את הגג המשותף. הארבעה שכרו קבלן מפורסם, אשר סיים את מלאכתו לאשורה כדת וכדין. אמש הגיע הקבלן לבקש את כספו, תוך שהוא מבקש חמשת אלפים שקלים בגין בניית קיר נוסף…
השכנים הביטו זה בזה, במבט נבוך ולא מבין. ראובן טוען כי שמעון הזמין את הקיר, ושמעון טוען כי אין לו כל עניין בקיר, ובהכרח כי דווקא ראובן הוא שהזמין את הקיר. שני הצדדים הסכימו כי ידעו שהקיר ייבנה – הוי אומר מישהו הזמין את בניית הקיר, אך מי הזמין את בניית הקיר?
הוויכוח הלך והתלהט, לא נראה ששני הצדדים עשויים להגיע להסכמה. הטונים הלכו ועלו, התווספו טענות ישנות על עגלות בחדר המדרגות, טרוניות על רעש בזמן הבניה, צל שנלקח ואור שאיננו… הוויכוח גלש כבר לפסים אישיים, אש המחלוקת כבר ליחכה בשולי הבנין… ואז, יצא מביתו שכן שלישי, שותף גם הוא לפרויקט הבניה, אך היה ברור כי אין לו קשר לקיר המריבה, שכן הקיר נבנה רחוק ממנו. עם זאת, ביקש השכן להקשיב לטענות הצדדים, שנשמעו בלהט רב ובטונים עצבניים במיוחד…
השכן האצילי הקשיב בתשומת לב, ובהבזק של רגע פסק את פסוקו: "אל נא אחיי תרעו, כי אנשים אחים אנחנו, ושמרנו על האחדות בבנין שלנו בהקפדה יתירה. לא נאה ולא יאה שאחרי שסיימנו פרויקט בניה משותף, נתחיל להתווכח ולריב, הן המחלוקת הורסת כל חלקה טובה… הרי נותרתי חייב לקבלן 15,000 ש"ח בגין העבודה שלי, אעגל לו את הסכום כלפי מעלה ל-20,000 שקל, ואספוג את עלות הקיר, ובא לציון גואל ולבנין שלנו ישובו השלום והשלווה".
השכנים האזינו לדבריו, ונפרדו ממנו בתחושות הערכה עמוקות. השכן לא עשה עסק גדול מדי מהסיפור, אלא רשם שיק בסך 20,000 שקלים והגישו לקבלן. "הנה, 15,000 שקלים בגין העבודה שלי, ועוד 5,000 שקלים עבור בניית הקיר", אמר בפשטות, הקבלן הודה לו בחום, אסף את פועליו וכליו ועזב את הזירה…
שבוע ועוד שבוע חולף, אך השיק לא נמשך מחשבון הבנק. גם חודש וחודשיים חלפו, ואחרי יותר מחודשיים התקשר מיודענו השכן לקבלן, ושאל מדוע לא הופקד השיק. "אינני יודע", משך הקבלן בכתפיו, "אני העברתי את השיק לפועל הערבי שעבד עמי באותה עת בגין חובי אליו, ומבחינתי החוב נפרע. מדוע הפועל הערבי לא משך את השיק? אין לי מושג, האמת שהוא כבר לא עובד אתי מאז…".
אחרי מספר ימים נקלע השכן לסניף הבנק שלו, ושם גילה את דבר התעלומה: התברר, כי הפועל הערבי חומד הממון, ניסה להוסיף אפס בסכום השיק, בניסיון להעלות את סכום השיק ל-200,000 שקלים. אלא שהוא כנראה חלש בזיופים, ועובדי הבנק עלו עד מהרה על התרמית. כשראה הפועל הערבי כי כלתה אליו הרעה, קרע את השיק לנוכח עיני הפקיד הנדהם, והותיר את קרעיו על דלפק הבנק…
לא רק שהוא לא שילם את חמשת אלפי השקלים, אותו שכן זכה גם במתנה בסך 15,000 שקלים. אך יותר מכל זה, הוא זכה בזכות נצחית להשכין שלום בבנין מגוריו, לוותר מעצמו ולהקדיש מממונו כדי למנוע מחלוקת!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע' הרב קובלסקי)
1/291