הערה אחת שפגעה בשתי נשמות

נער רגיש וביישן היה חיליק הקטן. מעולם לא העז לגשת לעמוד כשליח ציבור, ואף פעם לא היו לי שאיפות מסוג זה. אבל בהיותו כבן 14 מתה עליו אמו ופתאום הוא הפך ל'חיוב'.

בימי ה'שבעה' זה עוד היה בחסד. הוא התפלל עם בני משפחה וחברים קרובים שנכנסו איתו לחדר צדדי והרכיבו יחד מניין מצומצם. הבעיה התחילה כשהסתיימו ימי השבעה, וחיליק חזר לישיבה. הציעו לו לגשת לפני העמוד לתפילת שחרית והוא סירב בתוקף.

אחרי התפילה ניגש אליו המשגיח ובדק בעדינות למה הבחור לא רוצה למלא אחר החיוב המוטל עליו ולגשת לעמוד, וחיליק מצדו הסביר שהוא פשוט נורא מתבייש ולא מסוגל לעשות זאת, עם כל הרצון הטוב.

אחרי שיחה ארוכה הצליח המשגיח לשכנע אותו שייגש לתפילת מנחה בבית כנסת קטן, סמוך לישיבה, שם מתפללים אנשים שהוא לא מכיר וכך גם אם הוא יטעה ולא יצליח, זה לא יהיה נורא כל כך.

בירור קצר העלה שהתפילה בבית המדרש האמור מתחילה בשעה 16:00. מדובר בבית מדרש חסידי, חיליק מיודענו גם הוא בחור חסידי.

בשעה 16:00 הוא כורך את הגארטל סביב מותניו וניגש לעמוד, מתחיל לומר "וידבר" כמקובל בבתי כנסת חסידיים, אלא שאז מתברר שהשעה 16:00 מתייחסת לזמן אמירת 'אשרי', ואילו את הקרבנות נוהגים לומר קודם לכן.

אחד המתפללים, שבוודאי החזיק מעצמו חכם מאוד, החלך לתקוף את החזן הצעיר: "בחורצ'יק, מה אתה חושב שאתה עושה כאן? בשעה 16:00 מתחילים 'אשרי', לא קרבנות. אם אתה מאוד מאוד רוצה לומר קרבנות, תבוא מחר יותר מוקדם.

חיליק התבלבל. לא ידע כיצד לנהוג, ומבלי שהתכוון לכך, המשיכו שפתיו למלמל את סדר הקרבנות. אבל אותו 'חכם' לא וויתר הגיע עד אליו והחל לצעוק עליו בקול גדול שיתחיל מיד אשרי.

הוא נכנע. התחיל 'אשרי', התפלל עם טעויות רבות, בלע מילים, ולאחר התפילה קיבל נזיפה נוספת על כך שהוא לא יודע להתפלל כמו שצריך.

הרב אהרן מרגלית, שמספר לנו את הסיפור המזעזע הזה מציין: "זאת היתה הפעם האחרונה שבה הבחור הזה ניגש לעמוד".

אז מה יש לנו כאן? הערה חסרת התחשבות של אדם אטום פגעה פגיעה קשה בנשמתו הרכה של חיליק, גרמה לו לסתום את פיו לנצח, מנעה ממנו את הזכות לגשת לעמוד. אותה הערה פגעה גם בנשמתה של אמא של חיליק, שלא זכתה שבנה ייגש לעמוד ויתפלל לעילוי נשמתה.

קצת התחשבות, קצת מחשבה, טיפ טיפה סבלנות, היו מונעות את הפגיעה הנוראית הזאת בשתי נשמות טהורות.

אם אותו מתפלל היה פותח מעט את הלב וחושב לא רק על עצמו, הוא היה מבליג על אותן שתי דקות, וניגש לבחור הצעיר אחרי התפילה כדי להחמיא לו על התפילה הנהדרת, בתוספת הערה קטנה שממחר יקפיד להתחיל את הקרבנות מעט קודם – הוא היה משיג את אותו היעד, בדרך הרבה פחות פוגענית ובלי להותיר אחריו לבבות שבורים ומדממים.