"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם" וגו', (כא, א), ופירש רש"י ז"ל 'אמור ואמרת' להזהיר גדולים על הקטנים.
נודע הדקדוק, מדוע דוקא בענין זה של איסור טומאה למת נצטוו הכהנים הגדולים לחנך ולהזהיר את הכהנים הקטנים, מה שלא מצינו בשאר כל המצוות, שיש בהם רק דין חינוך מדרבנן, אבל מן התורה אין שום חיוב להזהיר על כך את הקטנים בקטנותם.
אכן באמת בכל מצוות התורה אין מדאורייתא מצות חינוך לקטנים, כי בראות הקטנים שהגדולים מקיימים את המצוות, אזי מהם יראו וכן יעשו, משא"כ באיסור טומאת מת שאסור רק לכהנים, והיות שהכהן הקטן עלול לראות איך גדולי ישראל וחכמיו הישראלים מיטמאים למתים, כגון בעת הלווית המת, או שנכנסים לאהל המת או לבית הקברות, וילמד קל וחומר לעצמו, שאם זהו הנהגת גדולי ישראל, למה אין רשאי לנהוג כמותם, ולא יבין את ההבדל בין כהנים לישראלים, לכן נצטוו הכהנים הגדולים להזהיר את הכהנים הקטנים, ולומר להם 'דעו לכם שכהנים אתם ולכם אסור ליטמא למתים'.
ועל דרך זה אפשר לבאר עוד את כפילות לשון אמירה בכתוב זה, דהנה כל מצוה שהיא קלה בעיני האדם, ראוי שילמד וישנן פרטי הלכות המצוה, כי על ידי זה יזכור ויתעורר להזהר בקיום כל פרטי המצוה כהלכתה. וזהו כונת הכתוב 'אמור ואמרת', שכדי שהכהנים יזכרו להזהר בטהרתם – אע"פ שכל הישראלים אין רגילים להזהר בזה – מוטל עליהם ללמוד ולשנן את הלכות טהרתם, וזהו 'אמור' אל הכהנים בני אהרן 'ואמרת' אליהם, שישמעו וישננו שוב ושוב את פרטי ההלכות של איסורם ליטמא למת.
וכמו כן בכל דבר הנוגע להלכה למעשה בכל יום ויום, אשר לפעמים מטבע הדברים יתכן לאדם לבוא לידי חולשה, אזי העצה היעוצה לזה ללמוד ולחזור ולשנן זאת היטב, בכל פרטיה ודקדוקיה, וממילא יהא לו חיות וחיזוק בלימוד זה, לזכור ולהצליח לקיים הכל כראוי, ולכן אמרו רז"ל (מגילה כח:) כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, היינו כמו שביאר הרמ"ע מפאנו ז"ל (מאמר שבתות ה' חלק א) שהגם שמבואר במשנה (סנהדרין צ.) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מכל מקום יש יתרון לשרידים שהמה מזומנים תמיד לחיי עוה"ב, וזהו מובטח לו שהוא 'בן' עולם הבא, היינו כבן בית לפניו ית', ע"כ, ולהאמור המכוון בזה שעל ידי שינון ההלכות תמיד יזכור ויזכה לעשותה בשלימות כראוי, וממילא יזכה לעולם הבא עבור שלימות התורה והמצוות.
ובודאי תגדל שמחת העוסקים בלימוד ההלכה בקביעות, כחוק קבוע מדי יום בימו, בשו"ע או"ח, ומוסיפים להבחן על זאת בע"פ בתמידות, שיש בזה זכות ומצוה רבה, כמאמרם (ספרי עקב יב) תלמיד חכם למד ב' או ג' דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת, ב' וג' פרשיות בחודש, נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר (משלי יג, יא) וקובץ על יד ירבה.
יעזרנו השי"ת לעסוק בלימוד התורה הק' ובקיומה מתוך הרחבה, ונוכל להכין עצמנו כראוי לקבלת התורה מחדש בחג השבועות הבעל"ט על ידי ההתמדה בלימוד ההלכות הנוגעים לחיי יום יום, ויתברכו כל המשתתפים בלימוד זה בקביעות, עדי נזכה בקרוב לילך עם התורה הזאת לקראת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.
1/99