סיפר הגרמ"י רייזמן שליט"א: רבי יצחק לברון מאנטוורפן – אשדוד סיפר לי מעשה ששמע לפני כמה שנים מהרה"ח רבי יעקב פרידריך שליט"א [מזקני חסידי חב"ד ומתלמידי החכמים הגדולים באנטווערפן]: בזמנו הוא היה שליח לבנות תלמוד תורה על טהרת הקודש בעיר אמסטרדם, ובני הישוב התנגדו מאד והערימו כמה וכמה מניעות, אך הם התגברו על כל המניעות והתחילו לבנות בנין לת"ת.
בתחילה נכנסו לעסק הבנין בכל הכוחות, וב"ה התחילו הקבלנים להכין תשתית לצורך הבניה. והנה באחד הימים הוצרכו לשלם לקבלנים סכום גדול מאד, וע"פ תנאי החוזה, אם לא היו משלמים את הסכום באותו יום, היתה מופרת כל תכנית הבניה. יום לפני כן ישבו העסקנים במשרד שהוקם בשטח הבניה, ודאגתם בלבם ובפיהם – מאין יבא עזרם לשלם סכום כזה ביום המחרת, כדי שלא תרד ח"ו כל יגיעתם לטמיון.
תוך כדי דיבורם נכנס אדם בלתי מוכר למשרד, לא תואר יהודי לו, ושואל אותם: "מה בונים כאן?" העסקנים תמהו על שאלתו והשיבו לו בקרירות שבונים כאן בנין לתלמוד תורה לילדים יהודיים. הוא התעניין עוד, והם הראו לו את תוכנית הבנין. לאחר כמה רגעים אמר להם: "תודה שהתייחסתם אלי", ויצא לדרכו.
כמה דקות לאחר שיצא ראו העסקנים שהאורח הבלתי מוכר שכח על השולחן איזו שקית. הם רצו אחריו להשיב את האבדה, ולא מצאוהו. כשחזרו למשרד פתחו את השקית ומצאו בה בדיוק את הסכום שהם צריכים לשלם מחר לקבלן לצורך המשך הבניה. לא פרוטה אחת פחות. עדיין חיים איתנו היום כמה עדים שהשתתפו בעסק הבניה באמסטרדם, היכולים להעיד על מעשה זה.
הקב"ה מראה לנו: "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'". לא היה מי שיתרום בנדבת הלב, מאידך היתה נדבת הלב של העסקנים בקודש במסירות נפש; וכיון שהיתה להם נדבת הלב, והיה חסר מי שיתן – שלח הקב"ה את שלוחו ו'שכח' שם את הסכום הזה.
ובאמת כל מנהל מוסד יכול לספר סיפורים כגון דא. יתכן שכדאי להיות מנהל מוסד רק בדי לזכות לראות פני אליהו הנביא בהקיץ מדי חודש בחדשו… אך באמת כל יהודי בעל משפחה הוא גם מנהל מוסד… וכ"ש כשמתחיל להשיא את הילדים, יוכל כל אחד ואחד להעיד אילו חסדים גלויים הקב"ה עושה עם כל אחד ואחד.
(הובא בגיליון 'אגעדאנק' פקודי תשע"ט)