לפני מספר שנים הסתלק לבית עולמו איש אשכולות, גאון וצדיק ישיש עם ניחוח של גדלות יצוקה ונדירה מלאת הוד קדומים – הגאון רבי מרדכי עמרם יעקובזון זצ"ל משגיח ישיבת 'תפארת ציון' בבני ברק. במודעות שנתלו בחוצות נכתב עליו תואר מיוחד: "התבטל לגדולי הדור". המילים הללו מקפלות בתוכן הרבה. בכל שמונים שנות חייו בחו"ל ובארץ הקודש, בתהפוכות הימים והשנים ועד השנים האחרונות ממש, התבלט באופן מיוחד בנקודה זו.
תלמידו הרב הגאון א"ר שליט"א העיד על אפיזודה מעניינת שראה פעם במו עיניו. סיטואציה שהדהימה אותו באותו רגע והשפיעה לעתיד על תלמידים נוספים שהיו נוכחים שם במקום. הם לא האמינו למראה עיניהם, וגם לא יכלו ממש ללכת בדרכיו בפרט ספציפי זה, אבל המעמד היה להם לאלומת אור ולזרקור דרך חיים.
היה זה לפני כעשרים שנה, בעת שיצא לאור לראשונה הספר 'אורחות יושר' שחיברו מרן הגר"ח קניבסקי זי"ע. המשגיח זצ"ל הביא עמו את הספר לישיבה וישב ולמד בו ועיין בכובד ראש.
"בשעתו הספר היה חידוש", מספר תלמידו שליט"א, "והסתכלנו ממרחק על המשגיח הלומד בו. והנה ברגע מסוים הגביה המשגיח את שתי ידיו, הוציא את הפאות מאחורי אוזניו והעמידם בקדמת הפנים, והמשיך לעיין בספר.
"מה קרה, לא ידענו. רק לאחר כחצי שעה דפדפנו בדפים שבהם עיין, והבנו מה התרחש כאן! המשגיח בן השבעים ומעלה הגיע בעיונו לקטע מסוים בו כותב מרן הגר"ח זצ"ל אודות החשיבות המיוחדת לצורת היהודי האוטנטי, להניח את פאות הראש בקדמת הפנים – ואז, באותו רגע ממש העביר את פאותיו לקדמת הפנים, ועד יום הסתלקותו כך הם עמדו!".
(הרב א' חפץ יתד נאמן ואתחנן תשע"ה)