שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, מעשה ששמע מהרה"צ רבי אליעזר זוסיא שטרן שליט"א, ששמע מפי האדמו"ר מסקולען זיע"א ביום חופתו:
סיפר לי ראש כולל חשוב מארה"ק, שפעם הביא את תלמידי הכולל לעמוד בכור המבחן לפני הגה"ק ה'סטייפלר' זיע"א. כשהסתיים המבחן, בירך הסטייפלר את התלמידים, הורה להם לצאת ואילו על ראש הכולל ציווה: "אתם תישארו כאן בחדר".
משיצאו כולם ונשאר ראש הכולל שאל אותו הסטייפלר: "מה שמך?". ראש הכולל כתב את שמו והראה אותו לסטייפלר. הסטייפלר הביט בפתק, חזר ונעץ את עיניו בראש הכולל ושוב שאל אותו: "מה שמך?". ושוב הראה לו את שמו, כפי שכתב בפתק. אך הסטייפלר עמד על שלו וחזר ושאל לשמו, ולא הבין ראש הכולל לרצונו, עד שאמר לו הסטייפלר: "רואה אני, שכתוב על מצחך השם שלמה. הגידה נא לי מה פשר הדבר?!".
הלה לא ידע את נפשו, מה רוצה ממנו הצדיק, עד שנזכר במעשה שהיה לו עם יהודי בשם שלמה, ושמא לזה מכוון הצדיק. פתח וסיפר:
לפני מספר שנים ראש הכולל נסע לארה"ב כדי להתרים את עם ישראל עבור החזקת הכולל. כשהגיע לקהילה פלונית, נפגש תחילה עם ראש הקהל (נשיא הקהילה). מסיבה מסוימת חש ראש הקהל פגיעה מראש הכולל, ואמר לו: "אני מבטיח לך אישית כי בגלל מעשה זה, אני אדאג שלא תראה מאנשי הקהילה אפילו סנט אחד"…
על אף זאת ניסה ראש הכולל לדבר אל ליבם של אנשי הקהילה על המצווה הגדולה של החזקת תורה, אך ראש הקהל פעל אצל אנשי הקהילה שלא יתרמו מאומה, והוא יצא משם בפחי נפש.
משם, בלית ברירה נסע לקהילה אחרת, שם מצא יהודי שליבו חם וער לכל דבר שבקדושה, וכששמע הלה בשבח אברכי הכולל התלהב בקרבו. ואז הוסיף ראש הכולל לומר לו כי בעז"ה יקבעו שלט בהיכל הכולל, שכל זכויות הלימוד – נזקפות הם לזכותו. הדברים פעלו את פעולתם, והלה הוציא מכיסו פנקס צ'קים וכתב לו צ'ק על סך חמש מאות דולר, סכום הגון ונכבד באותם הימים.
כעבור יום אחד בלבד התברר לראש הכולל כי שמחתו הייתה מוקדמת מדי. הנדבן היה גיסו של אותו ראש הקהל. וכאשר הגיעה אליו השמועה הוא קצף מאוד וחמתו בערה בו, ולא נרגע עד שהתקשר לגיסו וביקש ממנו שימהר לבטל את הצ'ק.
ואכן הנדבן שמע לדבריו וביטל את הצ'ק, ואז קרה דבר נורא – כשהנדבן 'עצר' את הצ'ק, מיד 'נעצרו' חייו של ראש הקהל והוא השיב את נשמתו ליוצרה.
ראש הכולל אמר: "שמו של ראש הקהל היה שלמה, אולי יש שייכות בין הדברים".
אמר לו הסטייפלר: "אכן נודע הדבר, כי ימי שני חייך כבר נגמרו מזמן, וכל אלו השנים שאתה חי עכשיו, הם שני חייו של אותו שלמה, שנפסקו באמצע. על כן רשום על מצחך שם זה, כי על שמו אתה חי היום".
כאשר אנחנו קוראים מעשה זה, אנחנו מבינים עד כמה חמור הדבר בעיני הבורא – ועד כמה עלול להיות חמור העונש, ועל כן עלינו להיזהר מאוד שלא נפגע חלילה באף אדם. ראש הקהל, כפי שראינו, נענש מיד בכל חומרת הדין והתקצרו ימיו רח"ל.
בנוסף עלינו ללמוד דבר נוסף ממעשה זה. באותה השעה נראה היה לראש הכולל כי חרב עליו עולמו. עד שכבר קיבל נדבה הגונה היא נשמטה תחת ידו. לבטח הוא שאל את עצמו: מדוע 'הסתבכתי' עם 'ראש הקהל'? מדוע לא כיבדתי אותו מעל ומעבר, ואז הייתי רואה ברכה בעמלי. איזו רעה נגרמה לי בעקבות מעשה זה! הרי כתוצאה מכך גם הפסדתי את הצ'ק שקיבלתי וגם נמנעו ממני עוד נדבות רבות, שאנשי הקהילה היו תורמים עבור החזקת הכולל.
והאמת, כי לא ידע איזה רווח הרוויח כאן, שהרי אורך ימים ושנות חיים הוסיפו לו רק מכוח מעשה זה, ורק בזכות זה הוא עדיין חי וקיים בעולם… וכמו שאמר לו הסטייפלר זיע"א, שקצבת ימיו ושנותיו בעולם כבר הסתיימו, ועתה הוא חי את ימיו של שלמה, שנלקח מהעולם קודם זמנו.
(פניני עין חמד, מעובד מתוך 'באר הפרשה)
