הסוכנים החלו לחטט במטלטלי הקבוצה האנגלית, מוודאים שאין בהם שום תא נסתר המכיל מוצר אסור. הם פתחו את המזוודה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית, החמישית והשישית. לאחר שנברו במזוודה השביעית, אמר אחד הסוכנים לעמיתיו: "אם שבע המזוודות בסדר, גם השאר בסדר!"

"ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו"  ל' ב'

מעשה בבחור יהודי חילוני מאנגליה, שתכנן לנסוע לרוסיה עם קבוצה מחבריו הגויים. היה זה בטרם נפילת מסך הברזל הסובייטי, והבחור החליט שאם הוא כבר נוסע לרוסיה, יביא מצרכים עבור היהודים הנתונים תחת אימי השלטון הקומוניסטי.

הבחור בירר למי עליו לפנות, והשיג מספר טלפון של עסקן יהודי שמטפל במשלוחים ליהודי רוסיה. הוא חייג מספר פעמים לטלפון שקיבל, אך בכל פעם נתקל במכשול אחר. פעם לא ענו, פעם היה תפוס, ופעם האיש לא היה בבית. במשך שלושת החודשים שקדמו לנסיעה, צלצל הבחור שוב ושוב ללא מענה, עד שהתייאש והחליט להניח לעניין. יום לפני הנסיעה החליט הבחור לנסות ליצור קשר עם העסקן בפעם האחרונה. הוא חייג פעם אחת והעסקן הרים את הטלפון ושאל לרצונו.

"מחר אני נוסע לרוסיה", אמר הבחור לבן שיחו שמעבר לקו, "הייתי רוצה להעביר מצרכים ליהודים, אמרו לי שאתה האיש שמטפל במשלוחים האלו".

"בוא מהר אלי הביתה!", השיב העסקן, "יש לי כמה דברים שעלי להעביר בדחיפות למשפחה יהודית ברוסיה".

הבחור הגיע לביתו של העסקן, ומצא אותו יושב עם ספר תהילים כשעיניו נפוחות מדמעות, לשאלת הבחור שהתעניין לסיבת הבכי, סיפר העסקן את הסיפור הבא:

"יש משפחה יהודית ברוסיה, שבכל שנה אני שולח לה מצות ויין לחג הפסח. בדרך כלל אני מצרף למשלוח מכנסיים, חולצות ועוד חפצים שונים שש להם ביקוש רב בשוק הרוסי. בני המשפחה מוכרים אותם בשוק השחור, וכך יש להם פרנסה לשנה שלימה. אבל אתמול קבלתי מהם מכתב, בו הם סיפרו לי כי משום מה הם לא קבלו את המשלוח האחרון. פסח כבר מתקרב, ולבני המשפחה אין מצות ויין עבור החג. נפלת לי משמיים, אודה לך אם תעביר להם שתי מזוודות עם מצרכים עבור חג הפסח!"

הבחור לקח את שתי המזוודות וטס עמן לרוסיה. המטוס נחת בשדה התעופה. הבחור וחבריו התקרבו לעמדות הבידוק של סוכני המס הרוסיים, שנהגו לבדוק בקפדנות את מזוודות התיירים, כדי לוודא שאין בהן דפנות כפולות ותאים נסתרים המכילים מוצרים אסורים להחזקה ברוסיה הקומוניסטית. למותר לציין כי המצות והיין הכשר, היו עלולים לגרור תגובות שליליות מצד סוכני המכס הרוסיים.

הסוכנים החלו לחטט במטלטלי הקבוצה האנגלית, מוודאים שאין בהם שום תא נסתר המכיל מוצר אסור. הם פתחו את המזוודה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית, החמישית והשישית. לאחר שנברו במזוודה השביעית, אמר אחד הסוכנים לעמיתיו: "אם שבע המזוודות בסדר, גם השאר בסדר!", וכך ארע שהמזוודה השמינית והתשיעית שהכילו את המצות והיין, חלפו מתחת לחוטמם של הסוכנים הרוסיים בלא בדיקה.

הבחור יצא משדה התעופה, והתקשר לבני המשפחה להזמין אותם לקחת את המזוודות. לאחר המתנה קלה, הגיעה למקום אישה מלווה בילדה צעירה. הבחור ראה את השתיים ואמר לעצמו: "כיצד הן ייסחבו עם שתי מזוודות כאלו כבדות? זה לא בא בחשבון! זה גם מסוכן!".

בהחלטה של רגע הוא אמר להן: "אתן יודעות מה? אל תדאגו, לכו אתן מלפנים, ואני אחריכן עם המזוודות. אני אראה לאן אתן נכנסות ואכנס אחריכן. אל תדאגו, אני כבר אדע איך להיזהר שלא יתפסו אותי!".

האם ובתה החלו ללכת, כשהבחור צועד בעקבותיהן ומסכן את עצמו, כדי לסייע לשתי יהודיות בלתי מוכרות. כעבור מספר דקות, החלו השתיים לטפס במדרגות המובילות לביתן, כשהבחור עולה אחריהן עם המזוודות מתנשף ממאמץ. בבית פנימה נפתחו המזוודות ותכולתן התגלתה. מה לא היה שם? יין ומצות, מצרכים לחג, ובגדים וחפצים למכירה בשווקים הרוסיים. בני המשפחה הביטו בתכולת המזוודות, ופרצו בצהלות שמחה מלוות בדמעות התרגשות.

לאחר שההתלהבות הראשונית שככה קמעא, נזכרו בני המשפחה בבחור שהביא עבורם את המזוודות: "רגע! מה איתך? איפה אתה מתכנן לשהות בליל הסדר?"

"אה, נראה לי שאהיה עם החברים שלי. אמנם הם לא יהודים, אבל אני מסתדר איתם היטב!"

"מה, בחור יהודי ישהה במחיצת גויים בליל הסדר? זה לא בא בחשבון! בליל הסדר אתה מגיע אלינו ומתארח אצלנו!"

לבחור לא נותרה ברירה אלא לקבל את ההזמנה. הוא התארח בבית המשפחה בליל הסדר ובלילה שאחריו. מרגע לרגע הוא התחבר לאווירת החג, והתפעל מהיהודים הצדיקים שמוסרים את נפשם, כדי לשמור על הגחלת בלב הכפור הסובייטי המנוכר ליהדות. חג הפסח חלף, והבחור שב לאנגליה. בימים הבאים הוא התהלך מהורהר ואפוף מחשבות על אורח חייו. הוא ערך חשבון נפש ואמר לעצמו: אם יהודים החיים תחת משטר הקומוניסטי, מוכנים לשמור על השבת ועל החגים במסירות נפש, כיצד יתכן שאני, שמתגורר במדינה חופשית ויכול לעשות הכל, חי כמו גוי?!

כך החלו לפעם בו הרהורי תשובה. עם הזמן הוא שינה את אורחות חייו מהקצה אל הקצה, והתקרב ליהדות. כיום הוא משמש כראש ישיבה ומרביץ תורה למאות.

ראו נא כיצד מגלגל הקב"ה את העניינים ומקרב את בניו! ראו כיצד הרצון לסייע ליהודי רוסיה, הוביל את הבחור למסירות נפש. ראו מה זו השגחה פרטית. הרי אם היה העסקן עונה לבחור בצלצול הראשון, הוא לא היה יודע שהמשפחה היהודית לא קבלה את המשלוח. רק לאחר חודשים, נודע לעסקן כי המשלוח לא הגיע ליעדו, ובעקבות זאת הוא נעזר בשרותיו של הבחור.

ראו נא כיצד גרמו שתי מזוודות לבחור לחזור בתשובה, והפכו אותו לתלמיד חכם ומרביץ תורה. ראו כיצד הקב"ה מנהל את העולם. אין זו אלא תחילת התגשמות ההבטחה: "והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה. ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצווך היום".

צפו בסיפורו של הרב קופרמן, על תקיעת שופר במסירות נפש ברוסיה הקומוניסטית:

הקב"ה הבטיח לעם ישראל: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (דברים ד, ל). ניתן לדמות את הדבר לאוטוסטרדה בת שמונה מסלולים כפולים. מובן מאליו שבכביש כה רחב ניתן לטוס במהירות הסילון, לחתוך נתיבים ולנהוג בפראות. גם כאשר מפחיתים מהאוטוסטרדה שני מסלולים, נותר כביש בעל שישה נתיבים לכל צד – תוואי מרווח לכל הדעות, המאפשר לנהגים לעבור מנתיב לנתיב ולשבור את חוקי התנועה. כאשר מצמצמים את הכביש בשני מסלולים נוספים, עדיין נותרים ארבעה נתיבי תנועה כפולים, מה שמניח לנהגים להשתולל בשעטה חסרת רסן.

מצב דומה נותר כאשר מכווצים את הכביש לשני מסלולים לכל צד בלבד. אמנם הדרך צרה, אבל עדיין ישנה אפשרות לנהוג בחוסר זהירות. אך כאשר מצמקים את הכביש לנתיב אחד בלבד, נותר עורק תנועה חד-מסלולי, וכל הנהגים נאלצים לנסוע זה אחר זה בטור עורפי, במתינות ובסבלנות כי אין כל דרך אחרת!

בדומה לכך יארע באחרית הימים, כאשר יתקיים בנו מאמר הכתוב: "בצר לך". באותה עת הקב"ה יצר את כל השבילים, וממילא יצטרכו הכל להתקדם לכוון אחד בלבד, עד שיתגשם בנו סוף הפסוק: "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". אנשים יפקחו את עיניהם ויבינו כי אין לאן לברוח, אין כל דרך אחרת!

"אנא אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים. גם ים ידך תנחני ותאחזני ימינך" (תהילים קלט ז-י). הדרך האחת והיחידה תוביל ישירות אל בורא העולם. וכשכל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד, יכיר במלכות ה' יתברך, יתקיים בנו הפסוק: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים".

אגלה לכם את הסוד האמיתי, שבגינו התפרקה ברית המועצות: מנהיגי רוסיה הקומוניסטית אמרו לעצמם במשך שנים, כי הם מחקו, חלילה, את בורא העולם מתודעת האזרחים הרוסיים. אבל כאשר ראו כי גם לאחר כשבעים שנות קומוניזם, יכולים לצוץ עשרות אלפי בעלי תשובה – הם הבינו שהקב"ה יותר חזק מהם, והרימו ידיים.

את מה שהרוסים כבר הבינו מזמן, עוד לא קלטה ישראל. הם לא קולטים שכשר ישנם מאות אלפי בעלי תשובה על אף כל ההסתה, זהו הזמן להרים ידיים! אבל ברגע מסוים גם הם יבינו את האמת. סוף כל סוף הם גם חלק מעם ישראל, ובכל רגע נתון הם יכולים לעבור לצד השני של המתרס ולהצטרף לקהל יראי ה'.

[מתוך 'אריה שאג'- דברים]