מעשה בשני ידידים מנוער, אחד חכם ואחד טיפש, שנים אלו למדו יחדיו כל ימי נעוריהם, משבגרו נפרדו דרכיהם, החכם יצא לעולם הגדול ועשה חיל ב'עסקיו' והטיפש לא עשה מאומה ונשאר על מעמדו. פעם נפגשו השניים, ביקש הטיפש מהחכם, ידיד מנוער, גלה נא לי סודך הכמוס עמך – במה העשרת כל כך,
אמר לו החכם הנה מפעם לפעם הנני נודד למרחקים שם הנני קונה 'סחורה' ומביאה הנה, ובכסף שאקבל כאן תמורת ה'סחורה' מתפרנס הנני בכבוד גדול. תמה הטיפש על מעשיו, וכי ל'חכם' אתה נחשב, וכי איזו רווח יש בזה – לקנות 'סחורה' במרחק תמורת מעות טבין ותקילין, ולהביאה הנה למוכרה בעד מעות הרי בסוף נשארת עם מה שהיה לך מעיקרא 'מעות' ללא סחורה, החל החכם להסביר לו שקנה הרבה סחורה בזול ומוכר הכל קימעא קימעא ביוקר, וממילא נשארים בידו יותר מעות ממה שהיו בידו בתחילת הדרך וזהו שכרו.
ועדיין לא נרגע הלה ברוחו, בהוסיפו להקשות, הרי יש לסוחר הוצאות הדרך, ועליו לישון במלון בעת שהותו ביריד וכיו"ב, נמצא שהכסף שהוא מרוויח כלה על הוצאות אחרות, ושוב חזרה הקושיא למקומה – מה רווח יש בכל טלטולי הדרכים, והיאך העשיר חכם זה, בלית ברירה הוציא העשיר החכם את פנקסו שבו נכתבו כל הוצאותיו והכנסותיו, והראה לו בפרוטרוט, הנה כך וכך הוצאות היו לי, כך וכך הכנסות היו לי, ונמצא בשורה התחתונה רווח בסכום כך וכך…
ויהי כאשר שמע מיודענו הטיפש את דבריו, הוסיף להקשות, אם כנים דברך, שהעיקר הוא מה שנכתב בשורה התחתונה, מדוע עליך להיטלטל בדרכים, ליסע למרחק מרחקים מביתך, קח נא את ה'פנקס' – כתוב בשורה התחתונה ככל אשר עולה ברצונך ל'הרוויח' והכל בא על מקומו בשלום, והנה אך למותר להסביר גודל טיפשותו של אותו חסר דעה, שהרי מה יועיל אם ירשום בפנקסיו שרווחיו גבוהים יותר ממה שהם באמת, כי עצם הנייר אינו כי אם חספא בעלמא, וכל תכלית עבודתו היא שלפי האמת יהיו לו הכנסות והוצאות וכו' ובזה יתרבה ממונו באמת.
כיו"ב ממש הוא לעניין הספירה, עלינו לזכור כל היום היכן הננו נמצאים – בימי ההכנה לקראת קבלת התורה, ולעסוק בתורה ובתיקון המידות כל אחד באשר הוא, ואז יבוא בכל לילה לסכם בשורה התחתונה, הנה היום כך וכך לעומר, כבר התקרבתי עוד קצת לקראת 'הר סיני', אבל לא סגי לספור ספירת העומר בתפילת ערבית ברחימו ודחילו בקולות וברקים, ואילו במשך כל היום להסיח דעתו לגמרי מכל עבודת האדם בימים אלו. כי אין הנהגה זאת דומה אלא לאותו טיפש שבסכלותו טועה וחושב שאפשר לשנות התוצאות ע"י שמשנה את המספרים בשורה התחתונה – כשיספור בסוף היום 'היום כך וכך'… ואף שאין לזלזל ח"ו בקיום המצווה כראוי, מיהו העיקר חסר מן הספר.
אגב אורחא יש להביא מה שכתב הגה"ק רבי חיים פאלאג'י בספר בית מועד לכל חי (סימן ה' אות כ"א) בשם ספר שלמי חגיגה בשם אגרת הרמב"ן, וז"ל. כל ימי העומר יאמר בשעת ברכת כהנים מזמור למנצח בנגינות בצורת מנורה והוא סגולה נפלאה להצליח בכל מעשיו ואינו ניזוק כל אותו היום, ומוה"ר חסיד שבכהונה בספר שבט מוסר (פ' ל"א אות י"א) הביא זה בסתם וכנראה דהבין דהוא לכל ימות השנה, עכ"ל.
(באר הפרשה אמור)
בחזון עובדיה יום טוב הביא שהכוונה ברכת כהנים שאחרי ברכות השחר
משום שבעת שהכהנים מברכים צריך לעמוד דומם ולהקשיב
קודם מה הקשר בין משיח לניסים אלו, ניסים אלו הם השגחה פרטית בתקופת ההסתר פנים, שנית משיח מחכה להגיע בכל עת וכבר היו הרבה שעות כושר ולא היינו ראויים [ובדרך אגב בסוף שנה זו גם שעת כושר] והלוואי שנזכה, אך אפשר לדון לכף זכות את הדור, כי היו כבר דורות מעולם שראו ניסים וקיבלו מן מן השמים בכל יום ובכל זאת היו נסיונות ותאוות אכילה ובעל פעור, על כן צריך כל הזמן להתחזק בנסיונות ובעיקר בלימוד התורה וכפי התוכניות של דרשו כל אחד לפי דרגתו, וממילא כל אחד יודע הליכות עולם איך להתנהג ולחיות לפי הלכה ושנית יש לו גם עולם הזה שמתנהג כשורה וגם לומד תורה, ונזכה שיקויים כימי צאתך מארץ מצריים, עוד קצת סבלנות
כתבתי לפי הרגשות שלי תבדקו עם חכם אם זה נכון
מכל כך הרבה ניסים ונפלאות איך זה שעדין לא בא משיח . איך זה שאנו בגלות הגם שהר הבית בידנו . אין אנו יכולים או לא רוצים בית המקדש . כמה יהודים מסרו נפשם על המילים ותחיזנה ואנו לא רואים שום נס רבון עולם איה ניסיך כימי צאתך מארץ מצרים ארנו נפלאות ריבון עולם אנא רחום ברחמך הרבים רחם עלינו ושלח לנו משיח צדקנו והגלה כבוד מלכותך עלינו בימנו אמכירס