בית הכנסת שהתנו בשעת בנייתו שיהיה מותר להשתמש בו לצורכי חול - מותר להשתמש בו לצורכי חול שאין בהם 'קלות ראש' וזלזול בקדושת המקום, (ויש חולקים). ולצורכי חול שיש בהם קלות ראש, כגון אכילה ושתיה: לדעת השולחן ערוך מותר להשתמש בו רק לאחר שנחרב, ורק בבתי הכנסת שבחוץ לארץ. ולדעת כמה מהאחרונים מותר להשתמש בו אף בשעה שהוא בנוי, ויתכן שאף בארץ ישראל. ולצורכי חול המהוים זלזול בקדושת המקום, כגון שיחה בטֵלה, אסור לכל הדעות להשתמש בו אף לאחר שנחרב. [סעיף יא, ס"ק לד ו־לח, שעה"צ ס"ק כ, וביה"ל ד"ה אבל בישובו, ד"ה לא מהני, וד"ה אבל בבתי]

מבנה המשמש לתפילה וללימוד תורה, אשר התנו בשעת בנייתו שלא תחול עליו קדושת בית הכנסת ובית המדרש - מותר להשתמש בו לכתחילה לדברי חול, ואף בשעה שהוא בנוי, כיון שאינו נחשב כלל לבית הכנסת, ואף אין מקיימים בבנייתו את מצות בנין בית הכנסת. וכן במקרה שהתנו על מבנה שישמש כבית כנסת רק עד למועד מסוים - מותר להשתמש בו לדברי חול; אך כל עוד משתמשים בו כבית כנסת, ראוי להחמיר ולא להשתמש בו לדברים שיש בהם זלזול במקום המיועד לתפילה. [ביה"ל ד"ה להשתמש בו; ביאורים ומוספים דרשו, 59 ו־61; וראה שם קנ, 2]

מותר להסב דירה בבנין מגורים לבית כנסת, אף שבקומה שמעליה יש דירה שבה בית הכסא, אמבטיה וחדרי שינה; ובהתאם, מותר לדור מעליה כרגיל. ויש מחמירים שלא להסב דירה כזו לבית כנסת, ושלא לדור מעליה אם הוסבה לבית כנסת; ויש שכתב שהמנהג להחמיר כדעתם, ולא להעמיד בית הכסא, אמבטיה, או חדרי שינה, בשטח שמעל בית הכנסת, ובמיוחד בשטח שמעל ארון הקודש. ונחלקו הפוסקים אם חומרא זו היא רק ביחס לקומה הצמודה לבית הכנסת, או גם ביחס ליתר הקומות שמעליו. [סעיף יב וס"ק מא; ביאורים ומוספים דרשו, 63 ו־66; וראה שם, 70, וס"ק מב]