"שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך, קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע י"ד, ב-ג)
הרב אהרון כהן שליט"א
התשובה קרובה לכל אדם כל השנה כולה ובפרט בימים הקדושים בהם אנו נמצאים. לכאורה לא מובן: כבר בתחילת הפסוק אמר "שובה ישראל" וא"כ למה צריך לחזור שוב על המילים "ושובו אל ה'"?
אלא, כשאדם שומע את המילים "שובה ישראל עד ה' אלוקיך", הוא חושב בליבו שאין הדבר שייך לו, 'איך אני יכול לשוב בתשובה? יש לי טונות של עבירות חטאים ועוונות, איך אני אשוב? וכי ה' יתברך יסכים לקבל אותי?' בא הנביא ואומר לנו: אל תחששו, הקב"ה יקבל אתכם בקלות, וזאת בתנאי ש"קחו עמכם דברים"- אלו דברי התורה, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי על תעזבו (משלי ד', ב') זה הלקח טוב- התורה הקדושה, תלמדו אותה ובזה תשובו אל ה'.
בספר 'מורשת אבות' מובא הסיפור על המגיד מקלם.
נוהג היה המגיד מקלם לשבות מנסיעה בכל ערב שבת בחצות היום.
פעם ביום שישי בנסעו לאחת הערים, התארכה הדרך ובהגיע חצות היום עדיין היה רחוק ממחוז חפצו. מיד פקד על בעל העגלה שיעצור, כי אין בדעתו לנסוע יותר, והוא ירד מהעגלה. העגלון אמר לו כי אם ילך ישר ואח"כ יסתובב, הרי לאחר כשעה יגיע לעיירה יהודית.
בהגיעו למבואות העיירה, פגש המגיד ביהודי, הושיט לו יד לשלום, ושאלו אודות המצב הרוחני במקום, "היש על מה לעורר ולתקן?". השיב הלה: "כאן המצב טוב, חברות תורה וחסד לרוב וכו'". "בכל זאת, הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא…"- ממשיך המגיד לדובבו. אימץ היהודי זכרונו, ואמר: "אינני מוצא כעת להצביע על דבר, בלתי צרה צרורה שממנה סובלת העיירה – בשם 'יענקל'ה מוסר'. הוא אדם מלשין, שפל ומושחת, אשר יש לו קשרים הדוקים עם אנשי הרשות, ומוסר ממונם וגופם של ישראל בידיהם. אדם זה מטיל חיתתו על הסביבה והכל חלים וזעים מפניו. אבל אין מה לעשות בעניין זה.
"בכל זאת איזו מעלה טובה נמצאת בו?" – ממשיך המגיד. הפטיר הלה: "כן, כן. הוא שומר דיבור, אם הוא מבטיח לקבור יהודי, לא יפול מדבריו צרור ארצה". – "והיכן אפשר לפגוש אותו?" –"רבי, כבר אמרתי לך, שאין מה לנסות להשפיע עליו". תוך כדי שיחה מרים הלה ראשו ומודיע בפתע: "רבי, הנה יענקל'ה יורד עתה מההר שלפנינו. אני בורח מיד שלא ירגיש שדיברתי עמך".
המתין המגיד והלך לקראת יענקל'ה, הושיט לו יד בהארת פנים: "שלום עליכם ר' יעקב!". נדהם הלה מקבלת פנים זו, והמגיד ממשיך: "יש לי בקשה קטנה ממך שתעשה לי טובה". "אין אני עושה טובות!", רוטן יענקל'ה. מפציר המגיד: "בכל זאת ר' יעקב"… – "נו, תגיד כבר מה אתה רוצה!". מסביר המגיד: "ידוע לך שה'מגידים' אומרים דרשה בבית הכנסת, ואחר כך הציבור משליך עבורם לתוך קערה מטבעות לצורך מחייתם. והנה אנכי עני ואביון. והיה, אם אישיות כמוך תבוא לדרשתי, הרי יבואו המונים לדרשה". "אינני עושה טובות!" –זועם יענקלה. אולם המגיד בכושר השפעתו אינו מרפה, וממשיך להתרפס לפניו. עד שיענקל'ה פולט מהפה: "טוב, בסדר!" ועוקר כבר רגליו. כאן המגיד תופס אותו ואומר: "שמעתי עליך כי שומר דיבור ומקיים הבטחה אתה!", הלה ניסה להשתמט. עד שסוף כל סוף הבטיח ברורות שיופיע לדרשה.
ביום ראשון בשעה הקבועה, בית הכנסת כבר מלא על גדותיו. לאו מילתא זוטרתא היא לשמוע את הדרשן הגדול שבדור. המגיד כבר הופיע, והקהל מצפה בחוסר סבלנות. המגיד יושב וממתין כחצי שעה ועיניו משוטטות לעבר הפתח. עד… שהושלך הס, תדהמה בקרב הציבור, 'יענקל'ה מוסר' נכנס לבית הכנסת. הלה מפלס לו בנקל דרך בין ההמונים הנסוגים מפניו. המגיד מקבל פניו בלבביות ומושיבו ב'מזרח'. הציבור המום, אינו תופס מה למגיד הצדיק ולמלשין נבזה זה?
עתה מזדרז המגיד, עולה על הבימה, ופותח בקולו הצלול: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". הוא מרחיב את הדיבור בנושא זה, ומביא ראיות מן התורה, נביאים וכתובים, כי שערי תשובה לא ננעלו בפני כל אדם, וכל אשר בשם ישראל יכונה יש לו סיכוי להיות נוחל עולם הבא.
לאחר כמה שעות שהלהיב את ההמונים, פנה ואמר: "ואתה ר' יעקב, אל תחשוב כי לך אין חלק לעולם הבא, גם אתה מסוגל לכך, בידך הדבר! ואם אתה חושב כי הוזה אני בהקיץ, הנני מודיעך בפני עם ועדה, כי מוכן אני לתת לך במתנה גמורה את כל שכר מצוותי וחלקי בעולם הבא, שיצרתי לי מעודי ועד היום הזה בתנאי שתטיב דרכך!". הוא סקר את תמצית פעולותיו הנשגבות ממה שפעל עד היום.
מיד קרא המגיד לדייני העיר, כתבו שטר מכירה וחתמו המעמד כולם, כי יענקל'ה קונה בקנין גמור את כל חלק עולם הבא של המגיד מקלם. המגיד מוסר לו השטר, ופני יענקל'ה קרנו מאושר, עסק נפלא עשה הערב, כל עולם הבא של המגיד המהולל עתה בכיסו…
עתה ממשיך המגיד בדרשתו, בהסבירו את הצד השלילי של הדבר, בקול חוצב להבות אש הוא משמיע את דברי הגמרא במסכת ראש השנה (יז, ב) אשר נפסקו ברמב"ם בהלכות תשובה (ג, ו): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינין והאפיקורסין… והמוסרים!", כאן מסתלסל המגיד בניגונו הכובש לבבות: "זכור ר' יעקב, זכור, את העולם הבא שלך אל נא תאבד! חדל לך מעיסוקיך עם חברת פריצים, תתחיל בחיים חדשים ומאושרים, חיי תורה ויראת שמים! אל תאבד במו ידיך את האוצר היקר שרכשת!".
למחרת עזב המגיד את העיירה ונסע לדרכו.
לאחר שבע עשרה שנה, נזדמן המגיד לאותה עיירה שנית. בבואו, שאל את האדם הראשון שפגש: מה נשמע עם 'יענקלה-מוסר'. אך הלה לא ידע למי הוא מתכוון, שאל ושאל, עד שנזכר קשיש אחד שהכוונה ל 'ר' יעקב הצדיק', הפרוש הגדול של העיירה. הוא סיפר לו, כי מאותו יום שהמגיד מקלם ביקר בעיירה, חזר יענקלה בתשובה שלימה, וכי מאז ועד היום אינו יוצא מפתח בית הכנסת. שם הוא אוכל וישן, ועוסק בתורה ובתפילה. תחילה עזרו לו ללמוד סידור וחומש, ואילו היום נעשה ללמדן מופלג וצדיק נשגב. נשים צדקניות דואגות לו לאוכל, ושם ביתו… פני המגיד נהרו מאושר…
מיד שלח להודיע לפרנסי הקהילה, שיכריזו כי בשעה פלונית ידרוש בבית הכנסת. בשעה הקבועה הייתה כל העיירה נוכחת במקום. גם יענקלה שישב כל היממה בבית הכנסת, נמצא כאן. אך הפעם לא ב'מזרח', כי אם הצטנף לו בפינתו במערב, והאזין בדביקות לדברי המגיד.
פתח המגיד בדברי המשנה במסכת יומא (פה, ב:) "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו". הוא הרחיב את הדיבור כי על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר, לא ייסורים ממרקים, ולא יום המיתה מכפרת – עד שירצה את חברו…
כאן שאג המגיד: "ואתה 'יענקלה מוסר' קוראים לך כבר 'צדיק'! זכור כמה אנשים גזלת ועשקת! כמה בני אדם הרסת והורדת בהלשנותיך לבאר שחת! כמה אלמנות ויתומים אימללת! איזה חורבן עשית, הרי שערי תשובה לכאורה נעולים בפניך! מה נורא גורלך, מה איום עונשך, הרי כל מיני גיהנום וכל ייסורים שבעולם לא מועילים לגזלן ומלשין"… למותר לתאר באלו בכיות נוראות התמוגג יענקלה וכל הקהל עמו. ויהי המקום לחרדת אלוקים.
לאחר דממה, ממשיך המגיד: "אם כן הבה ונחפש עצה – הנה נפסק בשולחן ערוך, אם פגע אדם בחברו ולא הספיק לפייסו עד שמת, ייקח עשרה אנשים, ילך לקברו ויאמר: 'חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו', אולם אתה יענקלה, שאין אתה יודע וזוכר ממי גזלת, למי הזקת, ואת מי אימללת, מה תקנה יש לך? ממי תבקש מחילה? למי תשיב הגזילה? אף על פי כן עצה מצאתי לך: הרי כאן במעמד קדוש זה נמצאת כל העיירה, ימחלו הם על עצמם, ויהיו באי כוחם של הוריהם ובני משפחתם הנפטרים שסבלו ממך. ועתה בקש מחילה מכל הקהל הקדוש הזה, ומכל הנפטרים תושבי המקום, כפי הנוסח שקבעו חז"ל, והם ישיבו לך 'מחול לך' שלש פעמים כדין".
מרוב בכיות התמוטט יענקלה והתעלף, בקושי העירו אותו, אך כוחותיו לא עמדו לו לפסוע עד לבימה. הושיבוהו בכסא ונשאוהו. המגיד פתח את ארון הקודש, ופקד על יענקלה שיאמר מילה במילה: "חטאתי לאלוקי ישראל ולתושבי העיר הזאת".
מיד פצחו כל הקהל: "מחול לך! מחול לך! מחול לך!"
ותבקע הארץ לקולם.
מיד עמד המגיד ונשקו על ראשו ואמר: "בני, כמוך ירבו בעלי תשובה בישראל! מעתה יכולים לקרוא לך 'ר' יעקב הצדיק'"…
לשליחת תגובות לכותב הטור, כתבו ל: [email protected]
1/301