ביום רביעי לפני שבועיים פורסם כאן בטור [ביתד נאמן] בנושא חיזוק בכוונת מאה ברכות בכל יום, ובפרט בברכות הנהנין. לעצור לרגע, ולחלק את הברכה לשלש חלקים ולחשוב על המילים הנשגבות, הנפלאות, כפי שהציע הגאון רבי יהודה צדקה זצוק"ל.
כמה שעות לאחר ש'יתד' הגיע לבתי ישראל, התקשרה לסבתא שלי תליט"א אשה ירושלמית מבוגרת, ובכתה בטלפון בדמעות שליש:
"…הנכד שלך פירסם ב'יתד' כמה צריך לברך את הברכות בבירור ובכוונה, בהטעמה ובמחשבה, ואני, במצבי הבריאותי, מתקשה להוציא את הברכות מפי בחיתוך נכון ובהטעמה. מה יהיה איתי? איך אכנס לראש השנה כשאני מברכת לא ברור ולא מדויק? איך אעמוד לפני המשפט של ראש השנה, כשהברכות שלי לא יוצאות ברור מהפה שלי?".
סבתי תחי' התרגשה מאד והתקשרה אלי. גם אני התרגשתי.
פניתי מיד לידידי הרה"ג רבי יעקב ישראל קניבסקי שליט"א, נכדו חביבו של רשכבה"ג מרן שר התורה שליט"א וביקשתי ממנו שישטח את הדברים קמיה מרן שליט"א וישאלנו מה לומר לאשה הצדקנית.
מרן שליט"א הגיב ואמר: "תגיד לו להרגיע אותה. שיגיד לה שאצל הקב"ה אין הבדל, ומי שמברך איך שהוא יכול – הקב"ה מקבל את הברכה. שתתחזק גם באמירת תהילים ושיהיה לה אריכות ימים ושנים…
*
יהודים רבים התחזקו באמירת הברכה במתון ובכוונה. "אף פעם לא שמתי לב שרוב ברכות הנהנין הן בסך הכל תשע מילים" – התקשר אלי יהודי – "פתאום אני מחלק את הברכה לשלש חלקים, שלש -שלש מילים: 'ברוך אתה השם'… 'אלוקינו מלך העולם'… 'שהכל נהיה בדברו'… והברכה מקבלת משמעות רצינית".
אחד ממרביצי התורה באחת הישיבות הקטנות והנודעות, שלח לי השבוע את ספרו, אחד מספריו הרבים, בתוספת הקדשה: "מאד קיבלתי חיזוק ממאמרו על ענייני ברכות הנצרך מאד לכל אדם. אשרי חלקו!".
ואני התרגשתי מאד.
מדוע?
כי מדובר במרביץ תורה חשוב, שרשכבה"ג מרן בעל איילת השחר זיע"א כותב עליו בהסכמתו לאחד מספריו, לפני שלושים שנה בדיוק, שהוא "הרב הגאון יראת ד' היא אוצרו". עוד כשהייתי ילד, הביאו את אותו רב לדבר ב'מתמידים' כמה פעמים ולחזק אותנו. והנה מרביץ תורה ודעת, המבוגר יותר מההורים שלי, עדיין מתחזק עוד ועוד, מתקדם בברכות, לא שוקט על שמריו הרוחניים, עד שהוא מרגיש צורך לשלוח ספר עם הקדשה מלבבת למישהו., הצעיר ממנו עשרות שנים, שגרם לו לחיזוק ביראת שמים!!!
הלוואי עלי. הלוואי על כולנו.
*
ויהודי אחד התקשר, ללא שהציג את עצמו, ואמר: "כתבת שמרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל סבר שיש עניין גדול להתחזק בימי התשובה והרחמים במאה ברכות. ובאמת הדברים מפורשים ב'אור החיים' בפרשת כי תצא, שיש קשר גדול בין כוונת מאה ברכות לתשובה".
ואלו דברי האור החיים הקדוש, שהיהודי היקר ציין:
בדברים כב, יט: "וענשו אותו מאה כסף – רמז למאה ברכות שחייב לברך בכל יום, כמו שדרשו (מנחות מ"ג ב) מאומרו ועתה ישראל מה ד' א-לקיך שואל, אל תקרי מה אלא מאה, ופסוק זה בבעל תשובה נאמר, כאומרם בגמ' (ב"ר פכ"א) ועתה – אין ועתה אלא תשובה דכתיב ועתה ישראל מה ד' א-לוקיך שואל וגו' ע"כ, שחייב להשתדל להשלימם".
ממשיך האור החיים וכותב: "ואומרו ונתנו לאבי הנערה – שכולן הם ברכות לד', שהוא אבי הנערה".
*
וכך כותב הגה"צ ר"ש דבילצקי זצוק"ל, בשנת תשל"ב: "האר"י ז"ל הזהיר דהאדם צריך להיזהר בתכלית בברכת הנהנין, כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו, וכמו שכתוב ותורתך בתוך מעי, וגורם שפע עליון באדם' (שער המצוות פ' עקב). ובאלפא ביתא למוה"ר צבי הירש ז"ל בסוף ספר 'פלא יועץ' כתב וז"ל: 'יזהר מאוד לקיים מילי דברכות לברכם בדחילו ורחימו כל מה דאפשר, וביותר ברכות הנהנין, כי כשאינו מברך כראוי המאכל מטמטם את לבו ומשכח עבודת השי"ת ומחטיא חס וחלילה".
"לאור האמור, טבעי הדבר שגדולי ישראל התכוננו בחרדה לברכה כל שהיא. על הגאון הצדיק מסטאוויסק זצ"ל מסופר, ש'מעולם לא זרק ברכה מפיו, וכשבא לאיזה ברכה היה שוהה כמו רגע, ואחר כך בירך כמונה מעות' (פעולת צדיק עמוד מ'). וכיוצא בזה מובא על ה'כף החיים' זצ"ל, 'שהיה זהיר מאוד לברך בכוונה עצומה ובהתלהבות יתירה מתוך דחילו ורחימו, עד שכל מי שזכה להיות במחיצתו באותה שעה היה מתפעל ומתרגש מברכותיו הנאמרים בשפה ברורה ובנעימה קדושה ובכוונה עצומה' (מתוך הקדמה לתולדותיו בכף החיים יו"ד ח"ב). גדול אחד בישראל העיד על עצמו: 'ותחילת שימושי בפני מורי היה בעסק זה מדי יום ביומו במילי דברכות'".
ממשיך רבי שריה זצ"ל וכותב: "ובספר בטוב ירושלים מובא על מנהג הגה"ק רבי יצחק זאב יאדלר זצ"ל: 'ובעת ששמע שום ברכה שיצאה מפי איש קטן וגדול במהירות ובחטיפת התיבות, היה מזדעזע מאד וצעק עליו: כך עושים ברכה להשי"ת? כך מוציאים שם שמים?"
והוא מסיים: "כתבתי כל זה לעורר, כי רע עלי המעשה שאני רואה מדי פעם בפעם כאלה שכמעט אינם מברכים כלל ברכות הנהנין רח"ל, כי הסתכלתי על שפתותם ומעשיהם, וכרגע 'התעיף עינך בו ואיננו', וכמעט שלא רחש בשפתיו ואיני מאמין כלל שבירך, וזה לא פעם אחת ולא שתים. על כן יראו לחזור בתשובה מכאן ולהבא בעזה"י".
*
קרוב משפחתי הגר"מ אפל זצ"ל והגרח"א טורצין זצ"ל נשלחו על ידי רבינו החזון איש זיע"א להקים מקום תורה באור יהודה, עבור ילדים ממשפחות שבורות. הם הקימו את המקום בעמל ויזע רב והשקיעו רבות בהחזקתו, אך כמעט לא ראו ברכה בעמלם. פנו הם למרן הגרי"ז מבריסק זיע"א בשאלה האם יש הצדקה להמשיך את קיום המוסד.
השיב להם מרן הרב בריסק זיע"א, כמסופר בספר 'נוטרי ברכה': "די שאתם מצליחים שילד יהודי יאמר פעם אחת ברכה!!! אילו הייתם יודעים מהי גודל החשיבות לזכות ילד יהודי לומר פעם אחת ברכת 'שהכל', לא היה עולה בליבכם לסגור את המוסד. לכו תקראו בספר 'נפש החיים' כמה גדול כוח אמירת ברכה בכל העולמות…!!!"
נו, ואם כדאי להקים מוסד שלם בשביל שילד יהודי יברך ברכה אחת, לא כדאי לנו עצמנו להגיע לראש השנה עם ברכה טובה, ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת?!…
*
נשאל רשכבה"ג מרן שר התורה שליט"א: וכי זה לא קשה לכוון בברכות?
השיב מרן שליט"א: "אם מתרגלים לכוון, זה לא קשה. חז"ל אמרו שאדם מתרגל לדברים שלושים יום ללא הפסקה, אם נתרגל לכוון בברכות שלושים יום – ההרגל ייהפך אצלנו לטבע".