שאלה: ארגון 'דרשו' עורך קונטרס בנושא 'כיצד זוכים לטעם בלימוד התורה'. הם מבקשים עצה והדרכה מראש הישיבה, איך יכול כל אברך ובחור לזכות לטעם ושמחה בלימודו?
תשובה: נראה שהעצה הכללית לזה מבוארת במשלי: "ראשית דעת יראת ה', חכמה ומוסר אוילים בזו". מבאר שם ה'רבינו יונה' וז"ל: "תחילת כל דעת, תלמוד לנפשך יראת ה' יתברך, כי החכמה והמוסר אוילים בזו, שאין להם יראת ה' ואינם יקרים בעיניהם, ולא תצליח בלימוד החכמה אם אינה יקרה בעיניך ולא תתקיים בידיך, ונאמר: 'נחלתי עדותיך' וגו' [-כי ששון לבי המה. תהלים קי"ט קי"א] ואמרו רז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת".
שאלה: כתוב א"כ ב'רבינו יונה' שע"י יראת שמים זוכים להצלחה בתורה, אבל מה הביאור בזה, איך תלויים שני הדברים זה בזה, ואיך זה באמת מתקיים במציאות?
תשובה: נראה שכוונת ה'רבינו יונה' שע"י יראת שמים אדם מקבל חשיבות התורה, שכשזוכה ליר"ש ומרגיש גדלות הקב"ה, ויודע ומבין שהתורה עצמה היא ביטוי של הקב"ה, ממילא תהיה בעיניו חשיבות עצומה לתורתו של הקב"ה. זאת ועוד, דכיון שהוא ירא שמים, מתברר לו שתכליתו בעוה"ז אך ורק לזכות להתקרב אל ה' ולהתענג על זיו שכינתו, כמבואר ב'מסילת ישרים' בתחילת פרק א', ומקום הקורבא הזאת הוא העולם הבא, והדרך הטובה לזכות לזה הוא ע"י התורה, וכמבואר ב'דרך ה" לרמח"ל: שיותר מכל מצוות התורה, הדרך המובחרת לזכות לקרבת ה' ובדרגות גבוהות זה ע"י לימוד התורה.
א"כ ברור, שהתורה מופלגת בחשיבותה יותר מכל דבר אחר! נמצא א"כ, שהעוסק בתורה מתעסק בדבר החשוב ביותר בעולם, וכשיודע ומתבונן שעוסק בדבר כ"כ חשוב, שהוא גם ביטוי של הקב"ה וגם ירומם אותו לדרגות גבוהות, זה בוודאי יגרום לו לסיפוק אמיתי מעצם הלימוד.
שאלה: האם נדרש מכל אחד לחשוב כל הזמן על הידיעות והיסודות האלה?
תשובה: לא. אין כוונתי שהלומד צריך כל הזמן לחשוב על כל מה שביארנו כאן, אלא שמי שיידע את הדברים האלה, ויחשוב ויתבונן וישיב אותם אל ליבו, אז אחרי שיפנים אותם יזכה בהכרח להרגש חזק של חשיבות התורה, גם בלי שיחשוב ע"ז בשעה שלומד, ויהיה לו בעז"ה סיפוק מעצם הלימוד. ובאמת לא צריכים לדרגה גבוהה כדי לזכות לזה, ומי שיש לו יראת שמים, ע"י מעט התבוננות יוכל להרגיש ולהפנים את זה, באופן שיהיה לו סיפוק בלימוד התורה. ואמנם, ככל שיש יותר יר"ש כך יזכה ביותר לסיפוק ושמחה, אבל כל אחד יכול לזכות לדעת, להתבונן ולהגיע לסיפוק אמיתי, לפי דרגתו.
שאלה: איך אחרי כל מה שנתבאר גם זוכים לשמחת התורה?
תשובה: על הפסוק במשלי (פרק ב' פסוק ד'): "אם תבקשנה ככסף ומטמונים תחפשנה", מבאר ה'רבינו יונה': "ולפי הערבות בטרחה וחפושה, תפקחנה עיני השכל ותשתמר בלב האדם, כענין שנאמר 'נחלתי עדותיך וכו' כי ששון לבי המה'", ע"כ. הרי ביאר כאן הפסוק שכתב שם, וזה המשך הדברים שביארנו, שע"י היר"ש אדם מבין מה חשוב בחיים וזוכה לחשיבות התורה, וע"י החשיבות מתאמץ וזוכה לסיפוק, ועי"ז זוכה לפקוח עיני השכל, וזוכה להגיע לתורה בשמחה.
שאלה: האם יש דוגמא מהחיים, איך למרות שמתאמץ עם קושי רב, יהיה זה לימוד בחשק ובשמחה?
תשובה: אתן לך משל: אדם שרואה את חברו טובע בים וקופץ אל המים הקרים והעמוקים כדי להציל החבר ממוות, בוודאי שאין זה קל ונעים, אבל ידיעת המטרה והרצון להציל החבר, נותנים לו סיפוק אמיתי וחשק גדול, וזה מקטין הצער מהמים הקרים, כך הדבר כשאדם זוכה ליראת שמים אמיתית ורוצה לעשות את הדבר החשוב בעולם, וזה לדעת את התורה, אז יש לו סיפוק אמיתי וזוכה לאושר ושמחה, וזהו טעם נפלא ביותר!
שאלה: הנה רואים בחורים שאינם מצטיינים ביראת שמים, ומאידך יש להם טעם נפלא בלימוד,אומרים סברות נפלאות, מקשים יפה ומתרצים, מעמיקים ואפילו מחדשים?
תשובה: יש להם טעם בסברא, לא טעם בלימוד!
הם אוהבים להגיד סברא טובה, חידוש יפה, אבל כשצריכים לעמול על גמרא קשה, שנראית להם פחות מעניינת ודורשת עמל קשה ומפרך, האם הם מסוגלים גם בזה ללמוד בשמחה? בכלל בכלל לא בטוח… ואנחנו שלמדנו אצל מו"ר מרן הגר"א קוטלר זצוק"ל, ראינו איך היה עמל בשמחה על דברים שלכאורה אין בהם שום טעם, מלבד הידיעה שזוכים להבין עוד דיבור של ה'.
שאלה: מצד שני רואים בחורים שיש להם יראת שמים נפלאה, אבל אין להם שמחה וטעם בלימוד התורה, והיכן מתקיימים בהם דברי הגר"א הנ"ל?
תשובה: ראשית, אינני רוצה להתבטא על בחורים כל שהם, אבל אנחנו דיברנו על בחורים שיש להם יר"ש אמיתית ורגשית, ולא על בחור שנראה כלפי חוץ שיש לו יראת שמים.
זאת ועוד, לדאבוננו יש בחורים רבים שלא יודעים לענות לעצמם על השאלה: למה צריכים ללמוד תורה? ולמה הלימוד כל היום הוא חלק עיקרי בעבודת ה'? ואפילו בחור שמדקדק מאד בהלכות וחי עם יראת שמים, מ"מ אם חסרות לו התשובות לכל זה, איך יהיה לו טעם בלימוד? בחור כזה עלול להרגיש שהוא מתאמץ מאד בלי כל סיבה מוכחת, ובזמן הזה שמתאמץ בלי טעם, יכול היה לעסוק בחסד ובדברים טובים אחרים…
שאלה: נו, ובחור ירא שמים שכבר יודע בברור שלימוד התורה הוא הדבר החשוב ביותר, מובטח לו שהוא בדרך בטוחה ללימוד בהצלחה ובחשק?
תשובה: לא מספיק. כי גם מי שיודע שתורה הוא דבר חשוב מאד, אבל לא יודע ומבין באמת את החשיבות העצומה להבין, לעיין ולהעמיק בתורה, ואת החשיבות הגדולה של סדר א' בישיבות – סדר הלימוד בעומק העיון בישיבות, עדיין חסר לו הרבה! ולכן רצוי וחשוב מאד ללמוד ספר 'דרך ה" בענין הזה וגם 'נפש החיים' פרק ד', ואז משתנה כל היחס של האדם ללימוד התורה.
שאלה: נחזור לשאלה הקודמת: ובכל אופן רואים ב"ה בחורים יר"ש ויודעים החשיבות של התורה, וחסר להם בשמחה… יכולה להיות עוד סיבה?
תשובה: בדרך כלל בחור שיש לו יראת שמים, ויודע הדברים שדיברנו, ולומד כפי שצריך לפי כשרונותיו ולפי איך שמתאים לו – יצליח. אלא שלפעמים יש כאלה שלא לומדים לפי הכשרונות ולפי מה שמתאים להם, ואחד שלא יודע איך ללמוד, או שלומד שלא כפי יכולותיו אז זה מעכב ההצלחה.
שאלה: אם כך יש לשאול, מהי דרך הלימוד העיונית המתאימה לכל בחור או אברך מבקש ה'?
תשובה: צריך לדעת: "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ!", כלומר על האדם להתאים לעצמו דרך לימוד עיונית, לפי הכשרונות שחננו הקב"ה, ולפי משיכת ונטיית הלב שלו.
שאלה: נו, האם יש דרך אחת ברורה שמתאימה לכל המבקש ללמוד תורה?
תשובה: ודאי שאין דרך אחת, יש כמה דרכים ובכל דרך כמה דרגות, ועל כל אחד להתייעץ עם רבותיו, ולהרגיש לאן נטיית ליבו.
שאלה: האם ראש הישיבה יכול לפרט את דרכי הלימוד המתאימים לרוב הבחורים והאברכים, שחשקה נפשם ללמוד בעיון כדרך המסורה לנו מרבותינו זצוק"ל?
תשובה: קשה לקבוע כללים מאד ברורים, כיון שיש כמה דרכים ויש בזה הרבה דקויות שאי אפשר להאריך, אבל אפשר לומר באופן כללי, שיש שתי דרכים המתאימות ללימוד המקובל בעולם הישיבות, ונסביר מיד מה הן, ויש עוד דרך שאינה מתאימה לסדר א' ברובא דרובא של עולם הישיבות, דהיינו לימוד באופן רחב ומקיף. שלוקח נושא או סוגיא מסויימת, ומקיף אותה מכל הש"ס ראשונים ואחרונים, ומתוך שמקיף את הנושא לאורך ולרוחב, זוכה לברר הנושא לאמיתו, וזה מביא סיפוק עצום למתאימים לכך. ודרך זו מתאימה רק לאברכים עם הכשרונות המתאימים.
ולבחורים בעולם הישיבות של היום יש שתי דרכים עיקריות:
א] לימוד עמוק ויסודי על המקום. לנתח הסברות עד לשורשן, ולהתאמץ להבין כל סברא עד שיזכה להגדיר ולהרגיש היטב את מה שלומד, וזה שייך יותר למעמיקים ולבעלי הבנה. והנה לדרך זו נמשכים רבים רבים מבני הישיבות, אבל לבחורים רבים לא מתאימה הדרך הזו, ולומדים בחיקוי לדרך הזו, ולא מבינים בדיוק מה שלומדים ולבסוף נופלים.
אבל יש דרך ללמוד בעיון, שמתאימה כמעט לכל בחור, והיא דרך:
ב] לימוד עיוני מקומי בבהירות ובגישמאק. שלומד ומעיין באחרונים כמו קצוה"ח ורעק"א, שבדרך כלל מבינים טוב את כוונתם, ולעמול היטב בחשבון הדברים, וע"י לימוד כזה, שברור ובהיר לבחור מה שלומד, יגיע לעיקר הסברות והיסודות בסוגיא, וכל זה מלבד לימוד יסודי בעיקר שיטות הראשונים, ועי"ז בעז"ה גם יגיע להרבה מהסברות שאומרים הבחורים בעלי הסברא הישרה.
אלו הדרכים שיש בהם פתרון לרוב רובן של בני הישיבות באופן שיתאים גם ללימוד הנהוג בישיבות. כמובן שאלו שאינן מתאימים גם לאלו הדרכים וגם להם יש דרך ללימוד התורה מתוך שמחה וסיפוק, והדרך היותר פשוטה עבורם, ללמוד הגפ"ת טוב עם אחד או שנים מן הראשונים על הסדר, ולעיין באחרונים שסברתם ברורה ושאינם מאריכים בחשבון ולזה ייתכן שיצטרך לשנות מקום לימודו, והכלל שאפר להגיד בכל הנושא הזה שאנו עוסקים בו, שבחור שלומד במקום המתאים ובדרך המתאימה לו ויש לו הרגשת חשיבות במה שעושה אזי ימצא טעם ושמחה בלימודו. [אלא א"כ יש בעיות צדדיות שמעכבות]
שאלה: עד כאן שמענו עצה יסודית ודרכי לימוד, כעת אנו מבקשים לשמוע עצות קטנות כדי לזכות לטעם בלימוד?
תשובה: באופן כללי צריך לדעת שכדי להנות מדבר רוחני צריך להיות יותר רוחני, וככל שהאדם יותר רוחני כך יהנה יותר מדברים רוחניים, וברבינו יונה מבאר את המשנה באבות: התקן עצמך בפרוזדור, שכדי להצליח בלימוד התורה מוכרחים לשני דברים, [חוץ מיר"ש] א.מידות טובות, ב.מיעוט תענוגים. [וכך מבואר בביאור הגר"א ב"קול אליהו" בביאור המחלוקת ר"א וחכמים בב"מ] וביאור הצד השווה בין שני דברים אלו, שהענוה ומיעוט גשמיות מרוממות האדם לדרגות טובות ברוחניות ועי"כ התורה נשמרת בתוכו וגם יהנה יותר מהתורה שהיא רוחנית, ובודאי יש תקוה ע"י תפילה ובפרט בברכת 'אהבה רבה' ובברכת 'השיבנו אבינו לתורתך', והקב"ה ישמע התפילה ויזכנו ללמוד תורתו בחשק ובשמחה.
שאלה: האם יש לראש ישיבה עצות סגוליות לזכות לטעם ועריבות בלימוד התורה?
תשובה: שיתפלל על זה בכוונת הלב, ובפרט יברך בכונה בברכת והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך וכו', ויתפלל בכונה גם בברכת אהבה רבה, ובעז"ה יצליח.
שאלה: לסיום, נושא זה שאנו שואלים עליו הוא בנפשם של בני עלייה רבים, האם אפשר איזה דברי חיזוק בעניין הזה?
תשובה: צריך לדעת לא להתייאש. וגם אם בתחילה לא הולך בקלות צריך לדעת שכמעט תמיד עם ההתמדה בא להצלחה גדולה! ועוד יסוד חשוב שצריך לדעת, מה שאמר ר' חיים מוולוז'ין, שלכל אחד יש ירידות בחיים ומרגיש שלא עושה כלום בכל שטחי החיים, ואז נטיית הלב שלא לעשות כלום. וזה טעות גדולה, כי צריך לעשות כל פעם לפי כוחות האדם באותו הזמן, ואם כעת אתה יכול רק שליש מכוחותיך בדרך כלל, אזי כרגע תעשה רק שליש וזוהי חובתך כעת. ואז תזכה בסיעתא דשמיא שיחזור לך החשק והקשר לרוחניות.
2/318