הבריסקער רב הגיע פעם לעיר קראקא. הוא הלך לראות שני דברים: את בית הכנסת של הרמ"א, ואת הקבר של ה'מגלה עמוקות'.
ליד קברו של ה'מגלה עמוקות' ישנה מצבה שעליה כתוב: "פה נטמן איש לא ידוע שמו, ויעיד עליו רעו [זה השוכב לידו]".
הוא שאל מיד והתענין מה זה, מי זה.
הלך לחברא קדישא. אמרו לו שבפנקס הקהילה כתוב הסיפור. הביאו את הפנקס ונתנו לו לקרא:
היה כתוב שם כך:
אחרי שה'מגלה עמוקות' נפטר, הגיע אברך לחברא קדישא ובקש: "רצוני לקנות קבר ליד ה'מגלה עמוקות'". צחקו עליו: חסר דעה, איזו בקשה!
-"אשלם על כך בכסף מלא".
- "לא מוכרים קבר כזה בכסף!"
הוא לא נכנע לדבריהם, הגיע עוד יום ועוד, אך הם שלחו אותו לנפשו- "גיי געזונטערהייט"- בשום אופן אנחנו לא מוכרים!
החליט ללכת באופן אישי לפקיד הגזבר היושב במשרד, ולספר כי הוא מציע סכום כסף רב, אולי ישתכנע. "אשלם כמה שתרצה, רק מכור לי את המקום"- התחנן.
בשום אופן.
עוד יום ועוד יום נדנד לו, עד שהגזבר החליט: יש לי עצה, אני אנקב בסכום כסף כזה גבוה, שהוא פשוט יברח מהמקום.
למחרת כאשר הגיע, אמר לו: "אם אתה רוצה באמת, שלם חמש מאות רובל". סכום עצום.
-"חמש מאות רובל? בסדר, אני אביא".
הלך והביא חמש מאות רובל. חשב הגזבר לעצמו: מה אעשה עכשיו? סיפור שכזה. התיישב בדעתו והחליט:
אני כבר אדם זקן, והוא אברך צעיר, עד שהוא ימות אני כבר מזמן לא אהיה פה. מה אכפת לי? דבר ראשון ניקח את הכסף- חמש מאות רובל. בינתיים יהיה לחברא קדישא קצת כסף. ולימים, כאשר יצטרכו לקבור אותו, שהם ישברו את הראש. זה לא יהיה נוגע אלי....
-"הבא את הכסף".
- "הבא לי שטר מכירה".
כתב לו שטר מכירה, נטל את הכסף, הביא אותו למנהלי 'חברא קדישא' ואמר להם: "פלוני קנה אחוזת קבר", לא האריך ולא פירט.
לא פחות ולא יותר, למחרת האיש נפטר. לא ידוע מי האיש. לא הכירו אותו כתושב העיר, לא ידעו על משפחה או קרובים, וגם לא ידעו על רכישת חלקת הקבר. הגזבר ידע על העסק ושתק. החברא קדישא קברו אותו במקום אחר והגזבר שותק.
בלילה בא הנפטר לגזבר ושואול: "מה זה? יש לי שטר מכירה, רימית אותי!"
אמר לעצמו: "דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים".
למחרת שוב אותו חלום: "מה עשית לי? מדוע זרקת אותי שם?"
בלילה השלישי אמר לו: "אם אתה מתעלם ממני- ברצוני לתבוע אותך לדין תורה בפני בית דין של מעלה!"
דין תורה בבית דין של מעלה- זה עניין מר מאוד... הגזבר רעד בכל גופו: הוא הולך להרוג אותי, לקחת אותי לשם.
באותם ימים הרב של קראקא היה רבנו הב"ח. הגזבר נבהל מאוג, הלך לרב ובכה לו שעשה שטות נוראה, סיפר לו את כל הסיפור. "וקוראים לי כעת לבית דין של מעלה. מה אני עושה? תן לי עצה".
אומר לו הב"ח: "אם הוא יבוא פעם נוספת, תגיד לו שיש הלכה בשולחן ערוך שהולכים אחרי הנתבע. אתה רוצה דין תורה? בוא לפה, שיבוא אלינו לבית הדין. אצל הב"ח. שיקבע זמן מתי שהוא רוצה ונפסוק".
אכן הגיע שוב בחלום, אמר לו הגזבר: "אתה רוצה, תבוא לכאן לבית דינו של רב העיר, הב"ח".
כך היה. קבעו זמן. הב"ח התיישב. הגזבר הגיע וגם קהל רב התאסף לשמע מה יעשה בדינו.
נעמד הב"ח והכריז:"התובע יטען את טענותיו!"
מיד כשאמר את דבריו שמעו קול. קול של הנשמה מספרת את כל הסיפור.
"ועכשיו"- אמר הרב- "יציג הנתבע את טענותיו". הגזבר הצטדק, הציג את טענותיו.
אמר הב"ח: "שמעתי את שני הצדדים, ופסק ההלכה הוא כך: אנחנו פה בעולם, לא יכולים למכור מקום לאדם לא ידוע. כיוון שאיננו יודעים מי אתה, איננו יכולים למכור לך קבר ליד איש קדוש, ה'מגלה עמוקות'. לכן הגזבר לא יכול היה למכור לך את המקום, הוא לא הבעלים. אבל מה נעשה שהוא כבר עשה איתך מכירה שלא כדין? אי לכך, הפסק כדלהלן. כיוון שאנחנו לא יכולים לקברך שם, אם אתה כן ראוי לנוח שם- תדאג לעצמך. ואם יש לך את הזכות- כבר תדאג לעצמך. זה הפסק שפוסקים בבית דין של מטה!"
עברו שלושה ימים. הקבר של האברך היה ריק, והקבר שליד המגלה עמוקות היה תפוס! הוא דאג לעצמו. על הקבר הניחו מצבה:" פה נטמן איש לא נודע מי הוא ויעיד עליו רעו".
את כל הסיפור הזה על כוח התורה סיפר הרב מבריסק, כפי שקרא בפנקס ה'חברא קדישא' דקראקא.
ריבונו של עולם נתן כוח לחכמי ישראל והם יכולים לפסוק דברים כאלו.
(יחי ראובן)