"ויזכור אלוקים את רחל וישמע אלוקים ויפתח את רחמה" (ל כב)
עיה"ק טבריה בשלהי שנת תרכ"ט, צדיק בא לעיר. היה זה בעת ששהה הרה"ק ב' דברי יחזקאל משינווא זי"ע בארץ ישראל (בשליחות אביו הגדול ב' דברי חיים מצאנז זי"ע משנת תרכ"ט ועד שנת תרל"א). בתקופה זו הגיע גם לעיה"ק טבריה לפקוד בה את הציונים הקדושים ולחונן את עפרה.
במהלך ביקורו בעיר, חפץ לטבול במקווה שבביהכ"נ הישן, משכך הורה למשמש של ביהכ"נ להכין לו מקווה, וגם הוסיף ושילם לו שכ"ט בעבור זה, אך הזהירו כי ישמור היטב לבל יהין שום אדם לטבול במקווה טרם יטבול הוא, בשום פנים ואופן.
השליח אכן מילא את שליחותו והכין את הבור, ואף עמד על משמרתו לבל יבוא זר בבור. אך 'ערבך ערבא צריך' וכיון שעליו לא הופקד שומר לשומרו, הורה היתר לעצמו ולא התאפק ובן רגע קפץ לתוך הבור…
והנה אך יצוא יצא המשמש מבית הטבילה, הגיע הצדיק, ירד למקווה, טבל בקדושה ובטהרה, אך ידע את כל הנעשה. לאלתר כשיצא בירר אצל הסובבים אותו האם טבל לפניו אדם. מששתקו ולא ענו המשיך הצדיק לשאול שוב ובתוקף האם מאן דהוא טבל לפניו…
באימה ופחד הודה וענה השומר חלושות: "אכן אני הוא זה שטבלתי בטיפשותי במקווה". עת פניו חפו מבושה וארכבותיו דא לדא נקשן מאימת תגובתו של הצדיק שנודע בתקיפותו.
הרה"ק משינווא זי"ע שמע, התלהט ובקול רוגז שאלו: "אמור: ילדים – יש לך?"
"לא", ענה השמש שהיה חשוך ילדים שנים רבות.
המשיך הצדיק בטון גבוה יותר: "אם כן הסכת ושמע: מכיוון שלא שמעת בקולי, וזלזלת בהוראתי וטבלת במקווה לפני שלא כדין, לכן גוזרני עליך… שעוד בשנה זו תזכה לפרי בטן – בן זכר!".
השמש שעד עתה הייתה נשימתו טרופה, פלט אנחת רווחה אדירה תוך שאגת 'אמן' אדירה בקול רם. ואכן, לא עברה השנה והשמש חבק בן.
הברית התקיימה עוד בשהותו של הרבי בארה"ק, ומשכך נקרא אחר כבוד לשמש כסנדק בברית המילה. בסעודת הברית דיבר בקדשו ואמר: "בוודאי תולים אתם את זכות לידת הילד בצדקותי וברוח קדשי, אך האמת היא כי לא מיניה ולא מקצתיה, אין כאן לא אות ולא מופת, אלא דעו, באותה שעה שהפר השמש את שליחותו ומעל בתפקידו וטבל במקווה למורת רוחי, נמלאתי אף וחמה עליו, וכבר היו מילות תוכחתי על שפתי, ניסיון קשה היה זה עבורי, אך עבדתי על עצמי ובחסדי שמים התגברתי ולא כעסתי עליו, ואז הפניתי את זכותי זאת עבור המשמש – השומר שגרם לי כל זאת, וברכתיו שזכות זו שוויתרתי תיזקף לו שייפקד בזרע של קיימא, וכך הווה. אמור מעתה: וכי מעשה פלא הוא שחוללתי? לא. אין זה כי אם כוחו של וויתור ועבודת המידות, בהם יש כח לפקוד עקרות"…
סיפור זה סיפר לאדמו"ר ה'אמרי חיים' זי"ע, המשמש של ביהמ"ד הישן בטבריה, כעבור שנים בעת ביקורו במקום, והוסיף ואמר לו: "רבי, אני הוא אותו הבן של השמש הישיש, שנולד מברכת קפידתו זו של הרב דשינווא". ה'אמרי חיים' בשמעו זאת זהרו פניו, הפטיר אחריו ואמר: "הביטו עד היכן מסוגל בן אנוש להגיע בכבישת המידות, וראו עד כמה כוחו" (מקורות: שרפי קודש ו' טבת עמוד רל"ג. מפי השמועה. החסיד הר"ר נתן אליה רוט ז"ל ויזניץ).
כוחו של ויתור – סגולה לילדים
מסופר על החידושי הרי"ם זי"ע, שפעם בעת קבלת-קהל עמד בפתח משמשו בקודש, הר"ר בונים, בכדי לשמור על הסדר הטוב. בין הבאים היה אדם שהחזיק עצמו ל'יום זה מכובד', וכיוון שהגיע מרחוק רצה להיכנס לחידושי הרי"ם תיכף ומיד, אך ר' בונים עצר בעדו ולא נתן לו להיכנס. חמתו של אותו אחד בערה בו, ולאלתר סטר לר' בונים סתירה מצלצלת על לחיו.
כשנכנס היהודי אל הקודש פנימה, לא רצה החידושי הרי"ם להושיט לו ידו לשלום, עד שלא יפייס קודם את ר' בונים. היהודי הנכבד יצא החוצה ופרץ בבכי מטלטל. חשוך בנים היה ותקוות רבות תלה בביקור זה אצל הרבי, והנה מלבד שלא בירכו הרבי, עוד שילחו החוצה ואפי' שלום לא נתן לו.
הגבאי ר' בונים בראותו זאת, תפס את היהודי בשרוולו ומשכו בכח לרבי פנימה, וצעק לרבי: "להווי ידוע שאינני מוחל בשום פנים ואופן ליהודי זה. אלא, בתנאי אחד, והוא… שהרבי יברך אותו ויבטיח לו עוד השנה בן זכר! עוד השנה! לא פחות ולא יותר"…
ענה החידושי הרי"ם ואמר לו: "אם כן שוב אין שום צורך לברכו, כיוון שבזה לבד שיהודי מוותר על צערו ועלבונו עבור ישועת הזולות – די בזה שיוושע, כה גדול כוחו של וויתור, להשפיע בן זכר לחשוך בנים".
וכך הווי! באותו שנה זכה איש זה לבן זכר ותיהום ותרעש כל העיר גור.
בהתבוננות בעובדא זו, גם אנו 'ותיהום ותרעש ותרגש' בגודל רוב כוחה ומעלתה של מידת הוויתור לזולת, שיש בה לשדד מערכות אף שלא כדרך הטבע ולזכות בפרי בטן.
ואת זה מצאנו למודים בפרשתן אצל רחל אימנו. דכתיב (ל כב): "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אלוקים ויפתח את רחמה". מה זכר אלוקים לרחל, מפרש רש"י: 'זכר לה שמסרה סימניה לאחותה', ע"כ. מבהיל, מה זיכה את רחל בבנים שלא כדרך הטבע? – עבודת הוויתור שלה! לא צדקתה, לא קדושתה וגם לא גדולתה. דבר אחד עמד לה – הוויתור.
ובצחות יש לרמוז בפסוק (ל א-ב) שאמרה רחל: "הבה לי בנים" וענה יעקב ואמר לה" התחת אלקים אנכי", דהכי קאמרה לו: הרי בדין יש לי להיוושע, כיוון שויתרתי ומסרתי הסימנים וא"כ הבה לי בנים! השיבה יעקב: "התחת אלקים אנוכי" – הלוא אם יש בידך את כח הוויתור מה צורך בי, גשי לאלתר ישירות לקוב"ה ותתבעי זאת הימנו בעצמו, כי כשמוותרים – פעולת הצדיק הרי היא כמיותרת – וכדברי החידושי הרי"ם למשמשו ר' בונים.
בנים צדיקים בזכות הוויתור
גם אצל חנה אם שמואל, ראינו עניין זה שזכתה בבנה שמואל הנביא ע"י כח וויתורה, כשלא ענתה לפנינה צרתה בעת שהציקה לה, ככתוב (שמואל א, א ו): "וכעסת צרתה גם כעס", והיא בגבורת נפש וויתרה ולא ענתה לעומתה מאומה. בשכר זה נתברכה ונפקדה ושוררה שירה (שם ב' ה): "עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה".
צא ולמד מה כוחו של ויתור, שהרי על ידו זכתה חנה לבן כשמואל הנביא, השקול נגד משה ואהרן (ברכות לא.), ובכלי יקר (שמואל א) מבואר שהיה כל"א צדיקים, וכ"ד משמרות מבני בניו – כולם מתנבאים ברוח הקודש (במדבר רבה יח), וכן מובא שבבית דינו של שמאול הופיעה רוח הקודש (מכות כג), ונקרא רבן של נביאים (ירושלמי חגיגה ב), ובגדלותו זכה למשוח ב' מלכים (ברכות שם). עוד זאת, כל הנביאים התנבאו רק בחייהם ואילו שמואל התנבא בחייו ובתר חייו (פרקי דרבי אליעזר טו). וכל זאת – כל מעלותיו אלו – באו בזכות ויתור… מה רב כוחו.
וגם לדידן ייאמר: הלוא כולנו מצפים לזכות לבנים טובים, לרוות מהם נחת, כולנו מבקשים שנזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, אך בנשימה אחת תוך כדי דיבור – כולנו גם שואלים איך מגיעים וזוכים לזה, היאך משפיעים על הילדים להיותם עבדי ה'? היאך משרישים בתוכם אהבת תורה ויראת שמים? הנה לנו מראה מקום ו'מדריך' בדוק ומנוסה: ויתור. לוותר האחד לשני. דבר זה כח יש בו לבנים צדיקים ויראים כשמואל הנביא.
***
אחד מרגעי ההוד בכל ליל שב"ק, הוא רגע ההתמוגגות והכיסופין ורגשי הקודש בעת זמר 'קה אכסוף נועם שבת… משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך… שבת קודש נפשי חולת אהבתך', זמר שכולו קודש הקדשים זמר לקה ריבון עלם ועלמיא. פיוט קדום זה חיבר הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע. רבי אהרן נודע כצדיק וקדוש פועל ישועות בקרב הארץ, ועל מצבתו חרוטות המילים אשר לא ייאמנו: "זכה וזיכה את הרבים, ומסר נפשו במסירות נפש לזכות את הרבים". רבות מסופר על גדלותו, וידוע שכה גדול היה כוחו עד שבעת שהתפלל הצריכו להפריעו ולהעירו, לבל יגיע להתפשטות הגשמיות – דבר שאין בנו הבנה כלשהי מה הוא.
בזכות מה זכו הוריו לאור שכזה?
אביו, רבי יעקב, היה חזן ירא שמים בעיר יאנוב הסמוכה ללעמברג. שנה אחת בליל יום כיפור האריך בתפילת הלחש בעת עמדו לפני 'עמוד התפילה'. הוא שקע בכוונותיו ועקב כך התארכה התפילה יותר מן המקובל.
משסיים את תפילתו ופסע אחורנית, כשעיני עמך בו תלויות, ניגש אליו בזעם וביוהרא ראש הקהל הגביר, וסטר לו כדבעי לעיני כל הקהל הקדוש, אנשים, נשים וטף, סטירת לחי מצלצלת על גודל חוצפתו שהאריך מעט בתפילתו.
בית המדרש נעשה כמרקחה. הישמע כדבר הזה, להזיד ולהרשיע, לבייש את החזן הצדיק בליל יום הקדוש בהשפלה בזויה, לרמוס כבודו עדי ארץ בביזיון הקודש שלא ישמע במחוזותינו?! אך, רבי יעקב התעלם כליל מהנעשה סביבו, וכאילו אין הדברים אמורים בו – פסע חזרה אל העמוד ובקולו הצח והטהור פתח: "יעלה תחנונינו מערב"…
לאחר התפילה איחל ר' יעקב גוט יו"ט וגמח"ט לכל הקהל הקדוש, ובתוכם גם ניגש לאותו שפל נבזה הגביר, וכמתנצל על האיחור בתפילה איחל גם לו ברכת גוט יו"ט.
מוצאי יוהכ"פ, והנה נשמעות דפיקות בפתח ביתו של רבי יעקב, שם עמד אחד מנכבדי העיר ועשיריה הגדולים והצעה מפתה בפיו… וכה סח לו לר' יעקב: "הלוא אין הפרוטה מצויה אצלך, וקשה לך על המחיה ועל הכלכלה, אי לכן יש לי הצעה משמחת בשבילך: מהיום עשיר גדול אתה! אני אתן לך אלפי אלפים דנרי זהב וכסף ויהלומים הרבה מאוד, אך תנאי אחד עמדי: תמורת העושר תמכור לי את זכות הביזיונות שנחלת וסבלת אמש בליל יוהכ"פ מאותו שפל נבזה, שנתן לך מכת לחי. אם תמכור לי את זה – עשיר אתה מעתה".
ר' יעקב דחה אותו על הסף: "אינני גנב!", אמר, "ואין לי מה למכור לך, הרי מחלתי לו לאלתר בלב שלם, ושוב אין כאן שום ביזיון עוול או עבירה, ומה אמכור לך?".
אך העשיר התעקש ולא הרפה: "אכפיל לך הסכום ותמכור לי הזכות!", ורבי יעקב בשלו: "אין לי מה למכור לך! כבר מחלתי!".
באותו לילה והנה חולם רבי יעקב, שבזכות זה שוויתר על כבודו ומחל בלב שלם, יזכה לבן גדול. ואכן באותה שנה נולד לו המאור הגדול, הלוא הוא רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע, שהאיר את העולם בנועם השבת.
להודיעך שמוויתור לא מפסידים.
בכח הוויתור נגאל
איתא בחז"ל שבכח הוויתור של רחל נצא מהגלות, וכדברי רש"י עה"פ (להלן מח ז) "ואקברה שם בדרך אפרת ולא הולכתיה אפילו לבית לחם וכו' כדי שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנא' (ירמיה לא יד) 'קול ברמה נשמע' וגו' והקב"ה משיבה, 'יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'", ע"כ.
על איזו פעולה מובטח שכר זה לרחל שישובו בניה לגבולם? מבאר ה'מצודות' (ירמיה שם) שזה בשכר הפעולה שוויתרה על בעלה יעקב ומסרה הסימנים ללאה, בשכר וויתור זה "ושבו בנים לגבולם". נורא. בזכות הוויתור יזכו בנ"י לגאולה.
ועל סמך כח גדול זה של וויתור הנמצא באמתחת רחל, היה מנהגו של הגאון מרן רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, בעת בואו לפקוד את קבר רחל אמנו, היה צועק מבקש ומתחנן, מתמוגג ומתפקע מבכי ואומר: "מאמע רחל טייערע מאמע! הנביא אומר מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, אבל אני מתחנן לפניך: חלילה מאמע! אל תפסיקי לבכות – ויין מאמע ויין!", והיה ממשיך בבכי זמן רב יחד עם כל המתפללים, שכשהיו שומעים את דבריו היוצאים מן הלב פרצו בבכי אף הם.
והנה אין לך אדם שאין לו שעה והזדמנות לוותר, אם ב'הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים', כרחל וחנה, או בכל קצה פלוגתא של מחלוקת ואפי' ב'פחים קטנים' כעלייה לתורה או עמוד התפילה, חובתנו מוטלת עלינו לנצל הזדמנויות אלו ולוותר לזולת, בכך נושיע את עצמנו. ובכך הנה ישועתנו קרובה לבוא, ברפואות וישועות וכל המצטרך.
מכל אלו נלמד לוותר להיותנו מעבירים על מידותינו, ונזכה בזה לדברי רבא שאמר (ר"ה יז.): "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו", נלמד לוותר על רצוננו ולהקדיש את זמננו לתורה ולעבודה, ובה נזכה במהרה לגאולתנו ולפדות נפשנו. אמן.
(קטעים מתוך שיחת גאב"ד 'חרדים' שליט"א)