בשעה 3:00 לפנות בוקר, צעדתי לעבר בית המדרש הגדול. היה עלי להשלים חזרה על עשרה דפי גמרא בעירובין לקראת המבחן הקהילתי ביום ראשון. פתחתי את הדלת מעדנות, את המראה הלז אני מקווה לא לשכוח לעולם"

בס"ד

הרה"ח אהרן כהן

"איי' רגע. הרגע חזרתי הביתה, רק אודיע בבית שזה אתה", הגיב כשקלט מי מדבר מעבר לקו. "זה הכותב מדרשו", הפריח לחלל הבית, אחר שקבל המהום כתשובה, חזר אלי. הודעה זו ובעיקר התשובה המבינה, נתנה לי להבין שהפעם לא מדובר בעוד שיחה. בהמשך הבנתי גם למה…

"זה ממש 'השגחה פרטית' שמצאתי את ה'לקראת'". הקדים ברגש. "זה היה מונח במזכירות ה'תלמוד תורה', פתאום הבחנתי בכותרת שהקפיצה אותי לגמרי; 'כשהצטרפתי למבחנים, חששתי מאוד…' מיד בלא הפסק לרגע, שקעתי בקריאת השיחה המיוחדת מתחילתה עד סופה, שבסיומה תהיתי לעצמי; מי יודע בדיוק מה אני עושה?! בהמשך לקחתי את זה לביתי והראיתי זאת לכל בני המשפחה, כשמאז אני עובר עליה שוב ושוב ואני מתרגש כל פעם מחדש. לקרוא ולדעת שיש יהודי ממש כ'בן גילי' שזכה גם הוא להתקדם ולהתחבר לתורתנו הקדושה. עוד לא החלטתי היכן לשמור את הכתבה", משתף הוא בגילוי לב.

• ממתי התחלת להבחן? התחלתי להתקדם איתו בשיחה.

זה שנים שאני משמש בקודש כמלמד בתלמוד תורה, כך שאני חוזר הביתה אחר היום לימודים די מותש ועייף. אך ברוך השם בכל השנים אהבתי ללמוד, וכך הייתי לומד עצמי כסדר ב'משנה ברורה'. במחזור הקודם הצטרפתי לסדר ה'דף היומי בהלכה' כשבמחזור הנוכחי זכיתי והצטרפתי למבחנים החודשיים כסדר…

• מהו תכנית הלימוד והחזרות?

זה מה שהביא אותי אליכם. מתלהב הוא בדברו. קראתי את השיחה המפעימה עם היהודי הזוכה להבחן כל חודש במבחני ה'דף היומי' על 30 דפים גמרא! כשעד השבוע של המבחן הוא כבר עובר ולומד את החומר החודשי, והשבוע האחרון מוקדש לחזרות. זה מה שאני כבר עושה כמה שנים. מכריז הוא בגיל. כל החודש אני משקיע בלימוד כסדר עם החברותא כשאנו מתקדמים בקצב קצת יתר מהר.

השבוע האחרון לקראת המבחן מוקדש לחזרות נוספות לסיכום ולזיכרון הלימוד. כשקראתי את הכתבה התמלאתי באושר מיוחד, יש עוד יהודי בצד השני של העלם, הלומד באותו סגנון וסדר. אם כי, הוא לומד גמרא, ואני הלכה, אך מבחינת הרעיון, שנינו משקיעים באותו מהלך לזכור ולדעת את מה שאנו שלומדים. זה משהו אדיר. מפליט הוא בסיפוק.

• אחרי זה, אתה ניגש למבחן?

אצלנו באמריקה המבחנים מתקיימים ביום ראשון ולא ביום ששי כבארץ ישראל (בהמשך יתברר לי מאיפוא הוא יודע…), כך שיום השבת לפני המבחן מוקדש לגמרי לתורה, כשבשבת בלילה ואף לפנות בוקר אני יושב וחוזר שוב על כל החומר. לפעמים כשאני מרגיש בצורך לייתר חזרות, אני מקדיש יום-יומיים שכל רגע פנוי מוקדש ללימוד ולחזרות.

בנוסף, מעביר הוא כ'טיפ' מועיל להצלחה במבחן. אישית, לוקח לי עשיית המבחן כשלשת רבעי שעה, אך בביתי יודעים שבתכל'ס, מבחן נמשך כשעתיים ושלשת רבעי שעה. לפני המבחן אני מתיישב ועובר שוב כשעתיים על כל החומר דבר המסייע במאוד לסיכום ולזיכרון, כשאחר מגיע המבחן בו אני זוכה לעבור ולסכם את כל החומר החודשי במבחן בכתב המועיל במאוד לסדר את הלימוד למען יעמוד לזיכרון להלכה ולמעשה.

• מה הביא אותך להצטרף לתכנית המבחנים? חזרנו לנקודת המוצא.

שטף הדיבורים עם הברע'ן הנלווה שהגיע בעקבותיה הראה שהייתה זו שאלה במקומה. מרתק ומעשיר, ובעיקר מעשי ונוגע לכל אחד;

בתחילת המחזור הנוכחי ב'דף היומי בהלכה' התעוררתי והצטרפתי ללגיונו של מלך נבחני ויודעי ההלכה. אך האמת, שאפילו לא ידעתי לשער את העוצמה שבדבר. תוך תקופה די-קצרה קלטתי שמשהו רציני השתנתה אצלי. מהגישה של 'צריכים ללכת ללמוד', זה נעשה אצלי ל'מצב' שאני רץ ללמוד…

לא נהייתי 'מתמיד הדור'. ממהר הוא להרגיע אותי. אך העול תורה העצמי שנכנסתי אליה. שינה לי את כל הגישה של לימוד התורה. זה נעשה עול אישי שלי וממילא, הוא מתחייך; הסיפוק האדיר זה גם שלי!

כיום, מציין הוא בלחש מה, כבר לפני תחילת לימוד הלכות עירובין הצטרפתי ללימוד מסכת עירובין במסגרת תכנית קהילתית הכולל גם מבחנים, והאמת, הוא שוחק. אני כבר מרגיש ממש; 'עם האוכל בא התיאבון'. מצד אחד אני מרגיש עצמי מאושר עד ה'אוורסט', כשמצד שני אני שואף ומשתוקק למצוא עוד זמן להתקדם, ללמוד ולדעת עוד…

לכמה רגעים נסחף ובקול לוהט השמיע בקול אנוש את רגשי לב יהודי השמח ומאושר מדבקותו לתורנו הקדושה; זכיתי לפני כמה שבועות להשתתף בשבת המיוחדת בסטמפורד שבקונטיקט. היה זה שבת מעין עולם הבא ממש. נשמע הוא מתענג על המילים. אלפי יהודים עמלי תורה מכל רחבי ארה"ב וצפון אמריקה, ובראשם מרנן ורבנן גדולי הדור שבתו יחד לשבת עם אלפי לומדי ונבחני דרשו. אך אני אגע כעת רק בנקודה אחת ויחידה;

היה זה בשעה 3:00 לפנות בוקר צעדתי לעבר הבית המדרש הגדול. היה עלי להשלים חזרה על עשר דפי גמרא בעירובין לקראת המבחן הקהילתי ביום ראשון. פתחתי את הדלת מעדנות, את המראה הלז אני מקווה לא לשכוח לעולם. מצהיר הוא נלהב;

המקום; סטמפורד שבקונטיקט. הזמן; ליל שבת 3:00 לפנות בוקר. בתוככי בית המדרש המואר ישבו להם שלשה בעלי בתים ולמדו בשלהבת אש קודש הוגים בתורת השם לפנות בוקר -שעות ספורות אחר סיום סעודת ליל שבת… בשש בבוקר כבר היה הבית מדרש מלא בלא שום גוזמה אך את המראה הנהדר של שלש בעלי בתים הוגים בתורה בשלש לפנות בוקר, אקווה שאזכור זאת לתמיד.

ובזכות מה הם זכו לכך?! שואל אתי רטורית בהמשיכו; לי זה ברור ופשוט. אחר  שנכנסים למסגרת לימוד עם מבחנים מדרבנים, פתאום מגלים כוחות פנימיים להצליח לעמוד במשימה ובעיקר להתחבר באמת לתורתנו הק'.

• בכל אופן יש שמחות במשפחה, נסיעות וכדומה, איך מצליחים לעמוד במשימה בהצלחה? מנסים אנו לאתגר אותו.

זכיתי ברוך השם ואני כבר באמצע נישואי הילדים שיחיו. מניסיוני האישי הנראה בשטח ממש אני יכול להעיד. כמו הרבה יהודים נצרך אני 'לגלגל' כספים עקב השמחות ברוך השם כן ירבו. בדיוק לאחרונה סיפרתי בשיחה בביתי, שלאחרונה קלטתי שמעת הצטרפתי למבחנים החודשיים, הרבה דברים כמו השגת גמחי"ם וכדומה שבעבר לקחו לי הרבה זמן, וכן כיום אני מבחין בחברים וידידים המתקשים בהשגת 'ערבים' וכדומה, הרי משום-מה, בדיוק אצלי זה נעשה במהירות ובקלות.

בדרך צחות, משמיע הגיג שעלה במחשבתו. חז"ל אמרו 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירין עול דרך ארץ', העניין הוא גם להיפך; כמו שהיום בעדין המאצאניג באם רוצים להצליח ב'דרך ארץ' קובעים יעד ולפי זה עובדים קשה עד שמצליחים ואז שמחים ומאושרים שהצלחנו, כך גם בלימוד התורה. אי אפשר להסתפק כבעבר, כמה שיילך הרי טוב. רק צריך לקבוע יעד אישי המתאים לנו ואז לעמול ולעבוד עד ההגעה ליעד.

בכלל, ממשיך הוא לגלות את צפוני ליבו. כיום, אני זוכה ברוך השם לקום כל יום ב 4:00 לפנות בוקר אני יושב בביתי או בבית המדרש ולומד ברוגע ובנחת. לי יש חופש כל יום. מצהיר אני בביתי מזמן לזמן. כל יום לפני היציאה לעמל וטרדת היום, אני נהנה מחופש אמתי בלימוד מענג ומספק שרק לימוד התורה יכולה להביא. זאת ועוד, בשבת בבוקר מהווה עבורי זמן להשלמות. להשלים את החזרות למבחן או לסיים ללמוד הפרשה או להשלים חזרות על סדר הגמרא. אני מרגיש לפעמים בגשתי לתפילה שחיסלתי את כל חובותיי, אני רגוע ומאושר. ממש כפי שצריך להיות בשבת 'מנוחת מרגוע' בלי שום עול וטרדות…

• בכל אופן, זה לא כזה קל כפי שאתם מספרים, נדרש לזה הרבה עמל ומסירות? מעוניינים אנו לשמוע את הסיפור משני הצדדים.

בוודאי! מרים הוא את קולו. אולי לא הדגשתי מספיק. כדי להצליח לעמוד בזה נדרש ונצרך מסירות ועקביות בלא שום וויתור. צריך פשוט לשנות כיוון לחיים. צריך כל הזמן להתאים את מרוץ החיים לעמידה בתכנית הלימוד והמבחנים ולא להיפך…

כמשל, הוא מציין; בשנה האחרונה ביום המבחן חגגנו שמחת 'וואכט-נאכט' אצל בני שיחי' בעיר ליקוואד. בתכנון הזמנים נלקח כל הזמן בחשבון האם אספיק להבחן כרגיל בעירי או שנצא מוקדם ואבחן שם… אולי ישנם אנשים שזה נראה להם קצת מוגזם וחוץ מהפרופורציות, אך לאלו הרוצים באמת להמשיך להצליח, זה כבר נראה טבעי ואפילו נעשה לפעמים מאליו. לבקשתנו ולתועלת הציבור-אחר שהוסכם שנשמור בזהירות על אי חשיפת פרטיו, הסכים לשתף אותנו באנקדוטות מעניינות;

מבחן במונטריאול. לפני כחצי שנה בתחילת הקיץ התקיימה בקהילתנו שבת רבתית בקנדה. די-מהר קלטתי שבאם אחזור ביום ראשון ממונטריאול עד לני-יורק, אין סיכוי שאצליח להתכונן כראוי ביום ראשון למבחן. כמובן, ממהר הוא לציין; לקראת שבת קניתי במיוחד 'משנה ברורה' מהדורת כיס, כך בזמנים שבין לבין במשך השבת הוצאתיו מהכיס והמשכתי בסדרי החזרות… למעשה. בסייעתא דשמיא צץ לי רעיון מעניין אבל העיקר, מעשי. נשארתי ביום ראשון במונטריאול, שם אף השתתפתי ועשיתי את המבחן. בהמשך, אחר המבחן; יצאתי לדרך לביתי!

בהמשך התברר לי, מוסיף הוא ברגש; שהנסיעה עד לניו-יורק ארכה ביום ראשון כשתיים עשרה שעות עקב עומס אדיר בכבישים עקב החופש של 'יום ראשון', כשאני עשיתי את הנסיעה בשש שעות בלבד!

מבחן בארץ ישראל. זכיתי לשהות ב'ימי בין הזמנים' בחודש האב האחרון בארץ ישראל. היה זה יום ששי וידעתי שהפעם אין לי את השבת שלפני המבחן לה אני רגיל בעירי. בשעה 2:00 קמתי והתיישבתי בבית המדרש לכחמש שעות לימוד וחזרה כוללת על הלימוד החודשי. אחר תפילת שחרית מרוממת ובוערת ניגשתי למוקד המבחן בירושלים ומילאתי את המבחן. רק אשאיר לך לחשוב, לאיזה שבת קודש מרוממת בירושלים זכיתי אחר הכנה מרוממת שכזה… מסכם הוא בגיל.

• מה תענה לחבר או מכר שיתעניין אצלך על ההצטרפות לתכניות הלימודים והמבחנים? שואלים אנו לקראת סיום.

זה משנה את האדם לגמרי…מתלהב הוא באומר ובקול. זה ממש מחייה את האדם…  פתאום, אנשים פשוטים כמוני הטרודים על המחייה ועל הכלכלה, מוצאים את עצמם רצים לבית המדרש להספיק לעמוד ביעד החודשי!

ועדיין לא הזכרתי את תחושת האושר והסיפוק אחר מילוי מבחן בהצלחה. הידיעה וההרגשה שקנינו עוד עשרה דפי משנה ברורה שנעשו שלנו וחלק מאתנו… לא נראה שיש מי שיצליח להסביר את זה. צריך לטעום את זה לבד. וזה שווה! מעיד הוא מניסיון.

 לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל:  [email protected]